לתום פרנץ יש מנהג קבוע, שהוא מקפיד עליו כבר יותר מעשר שנים: אחת לשבוע הוא מתעורר בשעה 3 לפנות בוקר, מתארגן במהירות ועולה ברכבו לירושלים, להתפלל שחרית בכותל. הוא חוזר לתל אביב עוד לפני שמתחילים הפקקים. הוא עשה את זה בבוקר הגיור שלו, הוא עשה את זה ביום חתונתו, וגם לפני האודישנים ל"מאסטר שף". גם ב־17 בנובמבר 2016 הוא היה בדרך לכותל. רק שאז הוא קצת התעכב.
"יצאתי מהבית ברבע ל־6, שזה ממש מאוחר בשבילי. אני מאוד 'גרמני' במצבים האלה. הגעתי לירושלים, החניתי מתחת למלון המלך דוד והתחלתי ללכת במסלול הקבוע שלי לכיוון העיר העתיקה. אחרי חצי קילומטר פתאום חשבתי לעצמי, למה בעצם חניתי שם אם יש חניה קרובה יותר?
"אז הסתובבתי וחזרתי לאוטו. ואלה כבר שני דברים מוזרים: גם לא יצאתי בזמן, וגם שיניתי את מקום החניה. התחלתי לנהוג. בצומת ליד גן העצמאות בירושלים אני שומע צפירות חזקות של אוטובוס. פתאום אני קולט שאני באמצע הצומת, מרים את העיניים לרמזור ורואה שאני נוסע באדום. ואני בחיים שלי לא נסעתי באדום, בחיים לא עשיתי עבירת תנועה. 7 בבוקר, המון תנועה והצומת מאוד מסוכן.
"הבנתי שזה נס שלא קרה לי כלום. המשכתי לנסוע, וכל הזמן שאלתי את עצמי, 'מה יש לך היום?'. אחרי שהחניתי הלכתי לקבר דוד וקראתי תהילים. ארזתי את הדברים שלי ויצאתי לכיוון הכותל. פתאום נעצרתי והתחרטתי. חשבתי, למה ללכת עד הכותל, לך תדע אם יהיה שם מניין בכלל. חזרתי לקבר דוד, ואיך שהוצאתי את הטלית, הטלפון שלי צילצל.
"זה היה אבא שלי מגרמניה. הוא סיפר שהודיעו לו מבית החולים שאמא שלי נפטרה. ואני עומד בקבר דוד, אחרי הבוקר המוזר הזה, ומתחיל לבכות. הלם מוחלט. היא היתה בת 71, אמנם חולה בבית חולים סיעודי, אבל לא משהו סופני. אף אחד לא שיער".
קולו נשבר. הוא לוגם מכוס הלימונענע שהזמין. "הדבר היחיד שיכולתי לחשוב עליו בסיטואציה הזאת הוא שאני רוצה להגיד קדיש בכותל. בדרך לשם, תוך כדי הליכה בעיר העתיקה, אני קולט שיש פה קשר. לא סתם הייתי מבולבל כזה. כל העיכובים היו כדי שאקבל את הבשורה בקבר דוד, מיד אחרי התהילים. היתה כאן השגחה, השם טילטל אותי כדי שאהיה בדיוק במקום הזה בזמן הזה.
"כשעברתי באדום ולא קרה לי כלום, זה לא היה סתם. הרגשתי שאמא שלי הצילה אותי. כאילו אמרו לה באיזו רמה רוחנית שאנחנו לא מבינים: הבן שלך עומד לעשות תאונה קטלנית, את רוצה ללכת במקומו? והיא עשתה החלפה. התחלפה איתי.
"בגלל זה גם אין סיבה ברורה למה היא מתה. היא נפטרה בשנתה, כנראה ממש בזמן שאני ניצלתי ממוות. קצת מוזר, אבל השלמתי עם זה. לכן הייתי מאוד רגוע באותו יום. אמנם אמא שלי נפטרה, אבל השם לקח אותי ביד ואמר, 'בוא, אני איתך'. אני מאוד מתגעגע אליה, אבל לקבל ככה בשורה כזאת - זו היתה חוויה רוחנית מאוד מחזקת עבורי".
אמו המנוחה קארין, שהיתה עקרת בית, לימדה אותו לאהוב אוכל ובישול. בילדותו יצאו ביחד לקטוף פירות בשדה ליד ביתם, בעיירה הקטנה ארפטשטדט שבמערב גרמניה, ייבשו פטריות שקטפו ביער והכינו שימורים ביתיים. הוא נהג לשבת על שרפרף במטבח ולצפות בה מבשלת. אביו מנפרד (74) היה דירקטור בחברת ביטוח, והיא התמסרה לגידול תום ואחיו הצעיר רוברט.
• • •
השינוי שעשה באורחות חייו לפני כ־15 שנה, כשהחל להתקרב ליהדות, זיעזע את הקשר הקרוב. הוריו אמנם התחשבו ברצונותיו, שמרו עבורו כלי מטבח כשרים בבית, הפסיקו להכניס לתפריט חזיר ופירות ים, ותמכו בו ככל האפשר - אבל התקשו להבין.
"היה להם קשה עם כל ההתקרבות שלי ליהדות והמעבר לישראל. הם לא הבינו למה ילד בן 30, שהתחיל קריירה של עורך דין, פתאום זורק הכל, עוזב את המסורת והתרבות שעליהן חונך, והולך למקום חדש. זה לא פשוט. הוריי אהבו את ישראל וביקרו פה כמה פעמים, אבל בתקשורת מציגים אותה כמדינה מסוכנת. הם ניסו להבין למה לא טוב לי, וגם נתנו לי כסף בזמן תהליך הגיור, אבל להבין אותי ממש, להיות מאושרים מזה ולספר עלי בגאווה - זה לא קרה".
הם לא ניסו לשכנע אותך להישאר?
"אף פעם. הם מכירים אותי, וידעו שברגע שהחלטתי, יש להם שתי אופציות: או ללכת איתי, או שאלך לבד. התחושה קצת השתפרה כשהכרתי את דנה. הם אהבו אותה. הנכד הראשון הביא איתו עוד תחושה טובה. ואז הגיע 'מאסטר שף'. הם חיו בגרמניה, רחוקים מכל הבאזז, ורק אחרי חצי עונה סיפרתי להם שאני בכלל משתתף. לא רציתי שיחשבו שאני משוגע לגמרי.
"ברגע שניצחתי והתקשורת הגרמנית נכנסה לתמונה והפכה אותי לסלבריטי שם, התחילו לזרום אליהם תגובות מהסביבה, מהמשפחה והחברים. פתאום זה גרם להוריי להבין, וואלה, הוא עושה משהו טוב. זה מאוד עזר להם להתמודד עם הקשיים ועם הדרך שבחרתי. לאט לאט הם קיבלו ממני נחת.
"בדיעבד, התהליך שעברתי רק עזר לקשר בינינו. גם אבא שלי התחיל להתעניין ביהדות, קרא בתנ"ך, עשה מנוי לעיתון גרמני־יהודי, ועד היום הוא קורא המון דברים באינטרנט שמעשירים אותו. אני הייתי בעבר אדם אחר, יותר עצבני, יותר לחוץ, יותר טרוד. לא הייתי שלם עם עצמי, גם כשהצלחתי כעורך דין. היום אני עושה את מה שאני אוהב.
"אחרי שמצאתי מניין ואמרתי על אמי קדיש בכותל, אבא שלי צילצל שוב. הוא אמר לי בבכי: 'אמא היתה מאוד גאה בך, עם איך שאתה חי את היהדות. אני בטוח שהיא היתה רוצה שתגיד עליה קדיש'. שתבין - עד אז הם לא אמרו לי מעולם שהם גאים בי על הגיור שלי.
"בחצי השנה האחרונה אחרי מות אמי אני מבקר אצל אבי כמעט מדי חודש. הוא נשאר לבד, אחרי 50 שנה שחי איתה. אני נכנס למטבח שלו ומבשל לו כמויות אדירות של דברים שהוא אוהב, ואז מקפיא לו מנות קטנות, כדי שיוכל לאכול מזה לאורך זמן. אני מכין גם דברים שאני לא יכול לטעום, כי הם לא כשרים.
"עכשיו אני מקווה שאבא יבוא שוב לארץ, כדי ליהנות משלושת הנכדים שלו. בשנים האחרונות הוא לא רצה לבוא לבד ולהשאיר את אמי שם. היא נפטרה חמישה שבועות אחרי לידת בתי השלישית, אליאנה, וידעה שיש לה עוד נכדה. ראתה תמונות שלה, אבל לא הספיקה לראות אותה פנים אל פנים ולהרגיש אותה".
תומאס פרנץ נולד לפני 44 שנה למשפחה נוצרית־קתולית ("אבל חילונית"). כשהיה בתיכון ביקר בישראל כחלק מפרויקט חילופי תלמידים, ובהמשך למד בנקאות ועבד בבנק פרטי. בגיל 22 התגייס ל"שירות שלום", מעין שירות לאומי מקובל בגרמניה במקום גיוס לצבא, ואותו העביר בישראל כמתנדב בבית חולים ירושלמי.
כעבור שנה וחצי שב לגרמניה, למד משפטים וכלכלה באוניברסיטת קלן, השלים שני תארים (כולל הסמכה לשופט) ועבד במשרד עורכי דין. במקביל התקרב ליהדות. "כשהתנדבתי בבית החולים נפל יום אחד מוט ברזל ענק מגג הבניין, שנייה אחרי שהכנסתי את הראש מהחלון. הייתי קרוב מאוד להישאר בלי פרצוף. חשבתי על זה המון, דיברתי עם חוזרים בתשובה, והתחלתי לבדוק אם יש השגחה והכוונה. כשחזרתי לגרמניה פניתי לרב מקומי וביררתי איך מתגיירים".
הוא החל לאכול כשר ולשמור שבת, ובסוף 2004 נחת שוב בישראל. לאחר שעשה ברית מילה בבית חולים פנה לרבנות והחל בהליך הגיור, שארך יותר משנתיים וחצי. סיפורו האישי המיוחד, בתוספת יכולות הבישול הנדירות, סידרו לו זכייה בעונה השלישית של "מאסטר שף" ב־2013. גמר התוכנית, שגרף 52.3 אחוזי צפייה ברגע ההכרזה, היה משדר הטלוויזיה השני הכי נצפה בישראל מאז תחילת מדידת הרייטינג ב־1999 (אחרי האירוויזיון של 99' שנערך בירושלים).
הזכייה היתה עבורו מקפצה לקריירה חדשה. "הייתי בסך הכל עורך דין, ובזכות השם שבניתי לי בתוכנית נהייתי שף מבוקש. במקביל התפרסמתי גם בגרמניה, ראיינו אותי במהדורות החדשות המרכזיות ובתוכניות האירוח, ועשו עלי כתבות במגזינים.
"לצד דיבורים על חרמות וכל התדמית של ישראל בחו"ל, ייצגתי את ישראל מזווית שונה וחדשה. באתי עם הסיפור שלי והסברתי למה התאהבתי בארץ ולמה בחרתי לחיות פה. במידה מסוימת, הפכתי לשגריר הקולינרי של ישראל בגרמניה".
הוא הנחה סדרה תיעודית על המטבח הישראלי, ששודרה בחודש שעבר בפריים טיים של ערוץ SAT3 הגרמני. "לקחתי אותם למקומות מעניינים בארץ - מסעדות, יקבים, מחלבות, לקטוף תמרים במדבר ולפגוש את אייל שני וחיים כהן. יצא סרט תדמיתי מיוחד במינו על ישראל. לפניי לא היתה התעניינות גרמנית בקולינריה הישראלית".
• • •
בשנים האחרונות בישל באירועים רשמיים בגרמניה, שנערכו במסעדות שמתהדרות בכוכבי מישלן, בפסטיבלי אוכל ובאירועים של הקהילה היהודית. "זה לא רק כבוד, אלא גם מאוד מפחיד ומלחיץ, כי אי אפשר לדעת מה מצפה לך שם. למשל, בברֶמֶן אירח ראש העיר את השגריר הישראלי, ואני הוזמנתי לבשל את התפריט שלי במסעדת מישלן מקומית. אני מלמד את הצוות להכין את המנות שלי, בונים אותן ביחד, ואז מוציאים את זה ללקוחות. יש בערך יומיים לעבוד על זה. שמע, יודעים שם לעבוד. בכלל, זו חוויה מדהימה שמבשלים את המנות שלך לאלף איש.
"עכשיו אני עובד על פיתוח ליין של מוצרי מזון ישראליים לשוק הגרמני. אני רוצה לשווק בסופרמרקטים את מיטב הדברים שיש לנו בארץ וחסרים שם, הכל תחת השם שלי. נתחיל עם טחינה וסלטים. רק צריך למצוא פרטנרים עסקיים".
בשנה האחרונה עלה "מאסטר שף" בגרמניה, לראשונה, והוא קיבל פנייה לשמש שם בתור שופט. "זה מאוד מכובד ומחמיא, אבל די מהר הבנתי שאין מצב. אני לא יכול לאכול שם, כי שום דבר לא כשר, אז לצערי נאלצתי לסרב. עשיתי את זה בגאווה גדולה".
בארץ הנחה פרנץ עם אילנית לוי תוכנית מסורת ובישול בערוץ 20, והופיע בקמפיינים פרסומיים של חברות מזון ("זה הישג היסטורי שיש פתאום גרמני שהדמות שלו כל כך טובה, שחברות ישראליות יכולות להשתמש בו כפרזנטור").
במקביל, הוציא שני ספרי בישול. הראשון, "הטעם של ישראל", שיצא אחרי הניצחון ב"מאסטר שף", "הוא בסט־סלר באמאזון גרמניה כבר ארבע שנים, ויש בו הסברים על האוכל הישראלי ועל אוכל כשר, מתכונים מהמטבח שלי, מתכונים גרמניים עם טוויסט ישראלי, מנות ישראליות קלאסיות כמו שקשוקה וחריימה, וגם פרק מיוחד שמוקדש לטחינה".
הספר השני, "ישראל מבשלת צמחוני", יצא לאור השנה, ומרכז מתכונים צמחוניים שמבשלים במטבח הישראלי, כמו חומוס, מסבחה, בורקסים, קוסקוס וגם צ'ולנט טבעוני - מתכון שהוא למד מהרבנית שלו.
לאחרונה הוחתם פרנץ בהוצאת הספרים הגדולה בעולם, "רנדום האוס", לכתיבת הביוגרפיה שלו בגרמנית, וכעת הוא עמל עליה (באמצעות סופר צללים). היא צפויה להתפרסם בעוד כשנה.
"עד 'מאסטר שף' היה לי פחד קהל". פרנץ // צילום: פיני מ. סילוק
ועדיין, לפחות פעם ביום, לדבריו, הוא נאלץ להתמודד עם השאלה "איפה המסעדה שלך?". "כשיוצאים מ'מאסטר שף', הכי מתבקש זה לפתוח מקום, וגם אני חשבתי ככה בהתחלה. רציתי לעשות דוכן פאסט פוד גרמני כשר, אבל לא הגעתי לזה. עשרות אנשים הציעו לפתוח איתי עסק ולשים כסף. גם בגרמניה. עד לאחרונה הייתי בקשר עם איש עסקים גרמני, בעלים של המלון הכי מפורסם בברלין, שרצה שאפתח אצלו מסעדה כשרה. אבל זה דרש ממני המון, כולל לעבור לחו"ל, ויש לי ילדים קטנים. קשה לעזוב אותם בשלב הזה".
יכולת לעשות מזה כסף גדול.
"בדקתי ברצינות את כל ההצעות. אנשים רצו שאתחבר אליהם כדי להשתמש בי, אבל לא מצאתי את הדבר הכי מושלם ונכון עבורי. אני שמח שזה יצא ככה, כי אם הייתי הולך על זה, כמו אבי לוי, למשל, שפתח מסעדה חצי שנה אחרי 'מאסטר שף', לא הייתי יכול לעשות את כל הדברים שעשיתי בגרמניה, ומובן שהיה לי גם פחות זמן עם הילדים. הבנתי שאני לא צריך מסעדה בשביל הפרנסה. מסעדה זה עבודה קשה, לא פנטזיה רומנטית.
"הרי למה רציתי מסעדה או דוכן? כדי שכמה שיותר אנשים יוכלו לאכול את האוכל שלי. אני חושב שבדרך שבה הלכתי הגעתי, בעצם, להרבה יותר אנשים. ההופעות בטלוויזיה הגרמנית, ספרי הבישול - הגעתי למיליוני אנשים עם המטבח שלנו".
הוא הוזמן מדי פעם לבתים של טייקונים כדי לבשל להם באופן פרטי, "אבל זה די נדיר. זה מצריך ממני המון עבודה, כמה ימי הכנות, כי אני עושה את כל העבודה בעצמי ומשתמש בחומרי הגלם הכי איכותיים.
"היום אני השף של שפי'ז, שזה קונספט מצליח, שבו אנשים יכולים להזמין הביתה דרך האינטרנט מנה מתוך תפריט שיצרתי. הם יקבלו את כל חומרי הגלם המדודים ואת ההוראות המדויקות להכנה בבית, וככה בעצם אני מזין אנשים בלי לעמוד מול הסירים".
אתה נהנה מהפרסום?
"עד 'מאסטר שף' היה לי פחד קהל. אבל דווקא כשהייתי צריך להופיע מול המצלמות, משהו אצלי השתחרר. היום אני מאוד נהנה. כשאתה כל כך מפורסם, אתה כבר לא יכול לפחד להופיע מול קהל, כי בעצם אתה מופיע בכל מקום שאליו אתה הולך.
"איכשהו אני מרגיש שהגעתי לכל העם. אף פעם לא היתה תגובה שלילית לגביי ברשתות החברתיות. ממש חששתי מזה, כי בסך הכל אני גרמני, אבל הישראלים קיבלו אותי באהבה. בהפקה אמרו שזה לא קרה להם עם מתמודדים אחרים. אני אומר לך - אף טוקבק שלילי, אף הודעה בפרטי שלי או ברשתות החברתיות של ההפקה. אני מניח שיש אנשים שלא אהבו אותי, אבל אף אחד מהם לא הרגיש צורך לכתוב משהו".
כבר שמונה שנים שהוא נשוי לדנה (39), לשעבר יחצנית שפים וכיום מנהלת העסקים שלו. הם מגדלים את דוד (5), גבריאל (3 וחצי) ואליענה (שמונה חודשים). "להיות אבא זה הכי מתיש בעולם, אבל גם החוויה הכי מספקת בעולם. לא חשבתי שכל כך איהנה מזה. אני לוקח אותם בבוקר לגן באופניים ואוסף אותם בצהריים, ויש לנו הרבה זמן איכות ביחד.
"אני כבר לא עורך דין ולא פתחתי מסעדה, ולכן אני יכול ממש לראות מקרוב איך מתפתחות אצלם האישיות והנשמה. ואם יהיו עוד ילדים, למרות שזה קשה - שיבואו. אני מוכן לישון פחות בשביל זה. אבל אני לא מחליט, אנחנו נותנים לטבע לעשות את שלו".
הילדים אוהבים את האוכל שלך?
"אנחנו אוכלים בבית טרי ובריא. הם אוהבים שניצל, פסטה, פיצה ופתיתים. גבריאל מאוד אוהב תפוחי אדמה, כמוני. אני יכול לאכול את זה כל יום. דוד אוכל דברים שילדים לא אוהבים: סלק, ברוקולי וכרובית".
אם מישהו מהם ירצה להיות שף?
"למדתי בחיים שצריך לעודד את הילדים לעשות מה שהם רוצים. אני לא אהיה זה שימנע מהם. דרשתי מההורים שלי להיות סובלניים לדברים שלא היה להם קל לקבל, ואני אנהג כך גם עם הילדים שלי".
• • •
בקרוב תעזוב המשפחה את הדירה השכורה הקטנה בצפון הישן של תל אביב ותעבור לדירה משלה ברעננה. "לעזוב את תל אביב אחרי כל כך הרבה שנים זה קשה, אבל המחירים בעיר לא צנועים, ובשביל לגדל משפחה גדולה צריך דירה גדולה. ברעננה נכנסנו לפרויקט שבו יכולנו לעצב את חלל הדירה, אז סוף סוף יהיה לי מטבח מהחלומות".
בינתיים הוא ממשיך להתקרב לדת. לפני שנתיים החל לחבוש כיפה, ובשנה האחרונה הוא עוטה ציציות. "אני מתחזק כל הזמן. ללמוד תורה זה משהו שרציתי מהרגע שהתחלתי את הגיור.
"זה קשה, בעיקר בגלל השפה, אז אני לומד לאט. יש לי 'כולל' ליד הבית, ואני משתדל להגיע כל יום לשעה של לימודים עם האברכים שבאים מבני ברק. זה נותן הרבה סיפוק.
"עכשיו אנחנו לומדים על חובת הלבבות והלכות שבת. היהדות מלמדת אותי על זוגיות ושלום בית, על המידות שלנו, איך לתקן את עצמנו ואיך להיות בני אדם טובים יותר. זאת הפסיכולוגיה הכי גבוהה. היצרן כתב את ההוראות האלו. חוץ מזה, נהייתי גם שליח ציבור בבית הכנסת שלי, וזה הישג ענק לאחד כמוני, שלא ידע עברית והיה צריך ללמוד את היהדות מאפס. בכל בוקר ב־6 אני עומד שם בבית הכנסת ומקריא כמעט שעה תפילת שחרית".
בשנים האחרונות הם כבר כמעט לא יוצאים לאכול בחוץ. "כשאני רוצה לאכול טוב, אנחנו לוקחים חומרי גלם טובים ועושים משהו מיוחד בבית. יש כמה מסעדות טובות שהייתי בהן, אבל בזמן האחרון לא יצאתי עם איזה 'וואו'.
יצא לי לעבוד כמה פעמים עם שף מדהים, צ'רלי פדידה. עשיתי איתו כמה הפקות, טעמתי את מה שהוא בישל, והוא ממש עילוי. זאת היתה חוויה יותר גדולה מאשר סתם ללכת למסעדה של מישהו מוּכר, שאתה לא יודע אם הוא בכלל נמצא במקום".
הוא מרגיש שבשנים האחרונות יש שיפור במטבח הכשר. "הגעתי ל'מאסטר שף' עם אג'נדה שאפשר להכין אוכל כשר ברמת גורמה. לשמחתי, ואני לא יכול לומר שזה בגללי, נפתחו מאז המקומות הכשרים הטובים של מאיר אדוני ויונתן רושפלד, אייל שני פתח מסעדה בסגנון כשר בחו"ל, וגם ניר צוק עושה היום כשר. אלו מסעדות גורמה, וזה יפה".
מה הדבר הכי טעים שאכלת בחייך?
"זה קל, אני אוכל את זה כל שבוע - החלות שאשתי אופה לשבת. כמה שאני יודע לבשל ומעריך אוכל מורכב ומסובך, הדבר הכי טעים לי הוא חלה טרייה שלה, שאני טובל בשמן זית טוב עם מלח טוב. תן לי את זה, ואני מוותר על הדג, המרק, הבשר והקינוח. אני אוכל רק את זה עד סוף הארוחה, ואני הכי מאושר בעולם".
nirw@israelhayom.co.il*****
גלידת טחינה בסלסילות קדאיף של תום פרנץ
גלידה לא פחות ממעולה, בלי מכונה ומארבעה מרכיבים בלבד, עם מרקם משגע. בגרמניה, עד היום, ילדים גדלים על חלב מרוכז, כאן בישראל נראה לי שהוא קצת פחות מוכר כחומר גלם וחבל, כי הוא נפלא. להגשה מושקעת אפשר להכין את סלסילות הקדאיף אך זה לא חובה. המתכון מופיע בספר "ישראל מבשלת צמחוני", ותורגם מגרמנית עבור קוראי "שישבת".
לגלידת טחינה:
500 מ"ל שמנת מתוקה (2 מכלים), קרה מאוד
400 מ"ל (1 פחית) חלב מרוכז
200 גרם טחינה גולמית איכותית
1 כפית תמצית וניל איכותית (או כמה טיפות מי ורדים לחובבי הז'אנר)
לסלסילות קדאיף (18 יחידות):
200 גרם אטריות קדאיף טריות (או מופשרות על פי הוראות היצרן)
100 גרם חמאה מומסת
50 גרם אבקת סוכר
תרסיס שמן
להגשה (לא חובה):
פיסטוקים קלופים קלויים וקצוצים
סילאן/דבש נוזלי לזילוף
לגלידת טחינה: מעבירים לקערת המערבל את השמנת המתוקה. מקציפים לקצפת רכה, מנמיכים את המהירות לבינונית ומתחילים להוסיף את החלב המרוכז. כשהקרם אחיד מזלפים פנימה את הטחינה ואת תמצית הווניל (או מי הוורדים) במהירות נמוכה עד לקבלת קרם אחיד. מעבירים לשתי תבניות אינגליש קייק ועוטפים היטב בניילון נצמד. מכניסים למקפיא למשך הלילה.
להכנת סלסילות הקדאיף: מחממים תנור ל־180 מעלות. מניחים את אטריות הקדאיף בקערה, מפזרים מעל את החמאה המומסת, ובעזרת מסננת בוזקים מעט מאבקת הסוכר. מערבבים בידיים בעדינות כדי לשמור על צורת האטריות. בוזקים עוד אבקת סוכר ומערבבים, עד שכל האטריות מצופות בחמאה ובאבקת סוכר. מניחים תבנית מאפינס כשהשקעים כלפי מטה ומרססים אותה היטב (את כל הבליטות). מסדרים את אטריות הקדאיף בצורה נאה מסביב לבליטות המאפינס כך שיעטפו כל בליטה היטב אך לא בדחיסות - הסלסילות צריך להיות אווריריות. מכניסים לתנור ואופים כ־15 דקות, או עד שהמאפים מזהיבים יפה. מוציאים ומצננים לחלוטין. בעזרת סכין משחררים את הסלסילות מהתבנית. אם לא משתמשים בהן מיד, אפשר לאחסן בקופסה אטומה יומיים או שלושה בטמפרטורת החדר או זמן רב במקפיא ולהוציא לפי הצורך.
להגשה: מניחים סלסילת קדאיף על צלחת הגשה וממלאים בכדור או שניים של גלידת טחינה. מפזרים פיסטוקים קצוצים ומזלפים מעל דבש או סילאן.
(צילום: דניאל לילה)
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו