קצת נחת מהילדים. נבחרת אנגליה בכדורגל רגילה לאכזב בטורנירים הגדולים. למעשה, מאז הזכייה במונדיאל הביתי ב-1966, היא אפילו לא היתה מועמדת לתואר, אולי בעיני עצמה. אבל היום הממלכה, הנמצאת בסימן שאלה פוליטי, קיבלה בשורות משמחות, כשהנבחרת עד גיל 20 הפכה לאלופת העולם, אחרי שגברה 0:1 על ונצואלה בגמר המונדיאליטו בדרום קוריאה.
היה זה גמר שהבטיח אלופה חדשה, ואם האנגלים עוד האמינו בסתר ליבם שזה יכול לקרות, היריבה הופתעה מעצמה בכל משחק וככל שהתקדמה בשלבי הטורניר נראתה כראויה לתואר. אבל זה לא הספיק. המעמד הלחיץ את הצעירים הוונצואלנים, מוכשרים ככל שיהיו, והמחצית הראשונה היתה בשליטה אנגלית. יכולת גבוהה של השוער וליקר פארינס מנעה מהאנגלים לחגוג מוקדם, אבל בדקה ה-35 גם הוא נכנע. ההגנה שלו כשלה בהרחקת כדור גובה, שנפל לרגליו של דומיניק קאלברט-לווין, חלוצה הצעיר של אברטון. האחרון מיהר לבעוט, פארינס הצליח להדוף ואף לזנק בשנית, אך ידו קצרה מלעצור את ההזדמנות הכפולה של החלוץ האנגלי, 0:1.
במחצית השנייה ונצואלה השתחררה והתקרבה לשוויון, אם כי סבלה ממשחק אנוכי מדי. בדקה ה-74 נראתה הישועה מגיעה, כשאדלברטו פנראנדה, המשחק במלאגה, הוכשל ברחבה וניגש לבעוט את הפנדל בעצמו. הוא הפציץ למרכז השער, אבל שוער אנגליה, פרדי וודמן, השייך לניוקאסל (שיחק העונה בקילמרנוק הסוקטית), הצליח לשם את היד תוך כדי זינוק ימינה ולהדוף. הכדור הורחק וההזדמנות הגדולה של ונצואלה אבדה. עד הסיום היתה זאת אנגליה שהתקרבה לכבוש את השני, אבל באחת הקרנות של זמן הפציעות כמעט ונפל שער שוויון, דווקא מרגליו של שוער ונצואלה. פארינס השתלט על כדור קרן שהורחק רע, עבר שחקן הגנה אנגלי, אבל פספס את המסגרת בבעיטה.
עם שריקת הסיום, שחקני אנגליה חגגו על הדשא את ההיסטוריה הקטנה שלהם, ונרגעו רק כשהחל טקס חלוקת הפרסים הארוך, בו הוצגו מצטייני הטורניר: ריקרדו אורסוליני מאיטליה (שייך ליובנטוס) זכה בנעל הזהב כמלך השערים עם חמישה שערים, פרדי וודמן האנגלי בכפפת הזהב כשוער מצטיין; ודומיניק סולאנקה (עבר במהלך הטורניר מצ'לסי לליברפול) לשחקן המצטיין.
איטליה זכתה במדליית הארד אחרי שגברה על אורוגוואי 1:4 בדו קרב מהנקודה הלבנה, אחרי 0:0 במשחק על המקום השלישי.
