50 שנה למלחמת ששת הימים: השנה, עם ציון היובל למלחמת ששת הימים, שמנו לנו בחטיבה למטרה ללמוד, לחקור ולספר את סיפורה של החטיבה הירושלמית, חטיבה 16. סיפור אשר מתחיל במלחמת העצמאות ושזור בתולדותיה של מדינת ישראל. הוא עובר מדור לדור, דרך מפקדים ולוחמים, עד לעצם היום הזה.
עם הקמת החטיבה, חלק מהמפקדים החזיקו בביתם נשק אישי ונדרשו בעת חירום לאייש עמדות בקו העירוני שלאחר מלחמת השחרור. לקראת מלחמת סיני גויסה היחידה לשירות מילואים והתפרסה בירושלים ובפרוזדור ירושלים. הלוחמים היו בכוננות לתרחיש של התלקחות בחזית המזרחית.
ב־5 ביוני 1967, בשעה 10:00, הצטרפו הירדנים במפתיע למלחמת ששת הימים, כשהחלו לירות ולהפגיז את ירושלים ואת בסיס חיל האוויר ברמת דוד. חטיבת ירושלים על שמונת גדודיה, יחידות הסיור, הטנקים וההנדסה, היתה הציר המרכזי בהגנה.
בתוך דקות אחדות ניתן האות, ובוצעה התקפת נגד לכיבוש ארמון הנציב ומוצב "הנקניק" הסמוך לו. משם פנו הכוחות דרך צור באחר לכיבוש מוצב הפעמון מול רמת רחל. החטיבה ניתקה את ירושלים מדרום, והשלימה בתוך 48 שעות את כיבוש גוש עציון וחברון עד למפגש עם כוחות פיקוד הדרום, באזור מיתר של היום.
ביום השני ללחימה, ובמקביל לשחרור בית לחם, פרץ גדוד 163 את הקו העירוני, בקרב קשה ביותר, שבו ספג 17 אבידות. כיבוש שכונת אבו תור השלים את כיתור העיר העתיקה. משהושלם הקרב בהצלחה, פנה הגדוד ליעד הבא, ופרץ לעיר העתיקה.
בדיוק היום לפני 50 שנה, ב־7 ביוני 1967, כמעט באותה שעה שבה נכנס מח"ט 55 דרך שער האריות ופנה להר הבית, נכנסו שתי פלוגות מגדוד 163 של החטיבה הירושלמית דרך שער האשפות. הכוח שנכנס עבר דרך הר ציון הירדני ללא קרב. לאחר שנתקלו באש אויב ליד שער האשפות וניטרלו את מקורה, המשיכו פלוגות הגדוד בהתרגשות לכיוון הכותל המערבי.
בדיוק היום, חמישה עשורים אחרי, נמשיך לשאת את מורשת החטיבה על כתפינו ולהעבירה ללוחמינו - וחשוב מכל, נשמור על חטיבת ירושלים מוכנה תמיד, לכל תרחיש ובכל זמן.