אתם זוכרים את השנים ההן שקדמו ל־2013? החיים התמימים האלו שהיו לנו עד שהעונה הראשונה של "בית הקלפים" נחתה לה באתר האינטרנט של נטפליקס ופתחה עבור צופי הטלוויזיה עולם פוליטי סבוך ומלוכלך. זה לא שקודם חשבנו שהפוליטיקה העולמית נקייה, אתית וערכית, אבל ככה לפחות אהבנו לראות אותה על המסך הקטן.
ואז הגיע פרנק אנדרווד ושבר את כל תיאוריות הקונספירציה, השמועות והסודות על ההתרחשויות במרתפי הפוליטיקה. בסצנת הפתיחה של הסדרה, אנדרווד (קווין ספייסי) הרג בידיו החשופות את הכלב של שכניו, אחרי שזה נפגע בתאונת פגע וברח; וגם אם במבט ראשון הזדעזעתם, אחרי ארבע עונות הסצנה ההיא נראית כמו תוכנית ילדים לעומת מעשיו האחרים בדרך אל הבית הלבן, ובעיקר מכיסאו כנשיא המעצמה הכי גדולה בעולם.
מאז 2013 גם הפוליטיקה העולמית השתנתה, הסידרה זוכת הפרסים הפכה לאייקון של פוליטיקה מלוכלכת, אינספור אירועים ותחבולות הוגדרו תחת הסלוגן "ממש כמו ב'בית הקלפים'", ולעתים קרובות המציאות התעלתה על הפנטזיה ההוליוודית. עד כדי כך שהתהייה הגדולה ביותר לקראת העונה החדשה (שעלתה אתמול בכל הפלטפורמות האפשריות - יס, הוט, סלקום טי.וי ונטפליקס), היתה אם התסריטאים של האנדרוודים יצליחו להתעלות על המציאות עצמה.
לפחות על פי צפייה בשני הפרקים הראשונים מתוך ה־13 ששוחררו לצפיית בינג', נדמה שהתשובה שלילית. אנדרווד, שנאבק על קדנציה נוספת בחדר הסגלגל, נמצא שבועיים לפני בחירות עם תדמית ציבורית בעייתית בעקבות תחקיר עיתונאי על התנהלותו וכוונה של הקונגרס להקים ועדת חקירה בעניינו; אשתו קלייר (רובין רייט) רצה לצדו כמועמדת לסגנית הנשיא; ומולם מתמודד רפובליקני צעיר וכריזמטי.
אנדרווד עצמו ממשיך לבחון את גבולות הדמוקרטיה ובוחר בדרך המוכרת - הוא מעצים את אסטרטגיית ההפחדה ומשרה ברחובות המדינה אווירה של מצב חירום. הוא מנהל חזית, שלא בהכרח קיימת, מול ארגון הטרור אייקו (גרסת הסדרה לדאעש), מגדיר רציחות כפעולות טרור הקשורות לארגון, תופס טרמפ על משפחה שכולה במהלך הלוויית יקירה, נואם על מלחמה וביטחון ושולח חיילים לרחובות. אבל אחרי שראינו את זה קורה כל כך הרבה פעמים בחיים האמיתיים, היינו מצפים מאנדרווד הכל יכול להיות קצת יותר מקורי.
כנראה רק בדיעבד נבין מתי אנדרווד מאבד את זה, אבל התפתחות העלילה לאורך העונות הקודמות מחייבת כעת את היוצרים ללכת רחוק עד כמה שאפשר - הדמויות אכזריות יותר, מניפוליטיביות ברמות מוגזמות, מלוכלכלות במיץ של הטראש ולכן גם נורא צפויות.
בצורה כזו או אחרת הדמויות לכודות בתוך התסבוכת של עצמן, ומכאן נובעת כנראה גם החלטת הבימוי להראות הרבה מאוד חלונות וסורגים מאחוריהן במהלך כל הסצנות. במובן מסוים זה נותן תחושה של כלא, של אנשים שסגורים בתוך העולם המאוד לא פרופורציונלי שלהם. בפרק הראשון פרנק וקלייר צופים בעזרת כוונת, שאותה שאלו מרובה הצלפים של המאבטח שלהם, מתוך מרפסת הבית הלבן אל עבר האנשים הרחוקים שמפגינים מחוץ לגדר. שם נמצא העולם האמיתי. וכעת נשאלת השאלה מי כרגע מרוחק יותר מהמציאות - "בית הקלפים" או המציאות עצמה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו