נעמי קוטין היא ילדה למשפחה יהודייה אורתודוקסית בארה"ב. חיצונית, היא נראת ילדה דתייה רגילה, אולי קצת עדינה. היא לומדת בבית ספר יהודי־דתי, מתפללת ושומרת שבת וכשרות, כמצופה ממנה. אבל קוטין היא גם הילדה החזקה ביותר בעולם. מרימת משקולות שמחזיקה בכמה שיאים אמריקניים ובכמה שיאי עולם בתחום. בתחרויות מעודדים אותה בקריאות "סופר גירל", שהפך לכינוי שלה.
בתחרויות רואים אותה מתמודדת מול מי שנראות כמפלצות שרירים שמולן, עם גופה הנורמלי וידיה הדקיקות, היא לא נראית איום. אבל אז היא מצליחה להניף משקולות שאף אחד אחר לא מצליח. תופעת טבע לא מוסברת. קוטין גם מדברת עברית. לקראת סוף הסרט, אחרי שהתגברה על בעיה רפואית שעלולה היתה להפריע לה, היא אומרת ביטוי שלמדה בבית הספר: "גם זו לטובה", ומסבירה לאמה את משמעותו.
בסוף אחת התחרויות רואים כיצד מגיעים גברים ענקיים להביע את הערצתם לילדה הזו, שנראה כי אין מה שיכול לעצור אותה. הכישרון שלה התגלה במקרה, על ידי אביה, ששם לב שהילדה שלו חזקה מהרגיל. בתחילת הסרט היא רק בת 10, וכבר אז הכישרון שלה חריג. בהמשך היא מתכוננת לבת המצווה ומשוחחת עם אמה על מעמדה המשתנה בתפיסת היהדות. "אני מצטרפת לעם היהודי", היא אומרת. לקראת הסוף היא מסיימת את בית הספר שבו היא לומדת, "ישיבת נועם".
אחיה הקטן ארי, מספרת נעמי, "נמצא על הספקטרום האוטיסטי". היא תופסת את עצמה כמי שצריכה לשמור עליו. האח עצמו אומר "יש לי מזל שהיא אחותי, אני בר מזל שאחותי היא הילדה הכי חזקה בעולם". ההורים מספרים שבתחילת לימודיו ילדים הציקו לו מכיוון שהוא שונה, אבל כשהתפרסם שאחותו היא הילדה הכי חזקה בעולם - ההצקות פסקו.
אבל סיפורה של נעמי קוטין הוא לא רק סיפור על ילדה־נערה דתייה בעלת כישרון יוצא דופן שצריכה לנווט את דרכה בין ההלכה היהודית שעליה היא רוצה לשמור לבין אהבתה לספורט, אלא גם על היותה נערה מתבגרת.
בשלב מסוים יש חשש שהרמת המשקולות פוגעת בבריאותה, לאחר שמתחילים אצלה כאבי ראש ויש חשש שהם קשורים להרמת המשקולות. בסופו של דבר, לא הרופאים מוצאים את הסיבה ואת הפתרון, אלא האמא. אבל עוד קודם לכן אומרת נעמי: "אני מקווה שלא אצטרך להפסיק להרים משקולות, כי אז לא אדע מה לעשות עם עצמי". משפט אחר שלה מסביר את האושר שגורם לה העיסוק בספורט: "אני כל כך שמחה להיות הכי טובה בעולם במשהו. אני מרגישה שזה שאני 'סופר גירל' עושה אותי מיוחדת". אביה, שהוא גם המאמן שלה, עושה לה "מי שברך" בקריאת התורה בבית הכנסת. עוד קודם לכן נראה שכל הקהילה בבית הכנסת מעריצה את הישגיה.
מה שחסר בסרט הוא ניסיון להבין את ההקשר הרחב יותר. יש כיום בארה"ב כמה ספורטאיות יהודיות דתיות הנמצאות בשורה הראשונה. דוגמה שאולי לא פחות בולטת היא אסתי אקרמן, חברת הנבחרת האולימפית של ארה"ב בטניס שולחן, פחות או יותר בת גילה של נעמי קוטין, שגם אצלה האב היה מי שעודד את בתו להגיע להישגים בספורט.
יש בנעמי קוטין משהו כובש, אולי הצירוף בין המראה וההתנהגות העדינים לרגע שבו היא מתקרבת למשקולות, שואגת, ומניפה אותן לתדהמתם של מניפי משקולות בוגרים, גברים שנראים כמו הר של שרירים. הילדה עם הזרועות הדקות היא באמת "סופר גירל". לא הכל כמו שהוא נראה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו