איריס משה בת ה-57 סובלת ממחלת שרירים וממחלת הסרטן. המחלות שתקפו את איריס משה לא מאפשרות לה להתקיים באופן עצמאי והיא נאלצת להיעזר בבתה או בסייעות הנשלחות לביתה לזמן קצר במהלך היום.
בראיון היא מספרת על הקשיים בהתנהלות מול הרשויות, על ההתמודדות עם המחלות הקשות ועל המרחק מהילדים בעקבות החלטה של משרד השיכון.
"אם לא הייתי חזקה נפשית מתוך רצון לחיות למען הילדים שלי, לא הייתי מגיעה למצב שאני עושה הכל כדי להציל את החיים שלי", היא מבהירה עד כמה קשיי ההתמודדות שלה הם בלתי נסבלים.
לאיריס, עם 100% נכות, הוצעה לה דירת עמיגור באשקלון, רחוק מילדיה המתגוררים באזור המרכז. גם מטפלות זרות מסרבות לטענתה לסייע לה כיוון שאין לה חדר נוסף עבורן בביתה.
"כשנאלצתי לצאת מהבית בכוחות עצמי פשוט ישבתי על המדרגות וירדתי מדרגה-מדרגה על הישבן", היא מספרת בכאב.
"במשרד השיכון רוצים שיהיה לי כסא ממונע כתנאי לקבלת דירה בקומה ראשונה או בקומת קרקע, במשרד הבריאות מוכנים לסייע בקבלת הכסא רק אם אגור בקומה ראשונה" מספרת עורכת דינה של איריס על הסיטואציה האבסורדית.
"אני מאוד רוצה להתקרב לאזור המרכז כדי להתקרב לבית החולים בילינסון שם אני מטופלת", מבקשת איריס בייאוש ומסכמת: "אני מבקשת מעם ישראל, תשתפו בכדי להציל אותי מגזר דין מוות".
משה ברגר, מדוברות הביטוח הלאומי, מסר: "משה פנתה אלינו לפני מספר חודשים בנושא זה והיא הופנתה לבדיקה בוועדה לניידות של משרד הבריאות".
ממשרד הבינוי והשיכון נמסר בתגובה: "הנושא נמצא בהליכים משפטיים לכן אנחנו מנועים מלהגיב בנושא".
דובר חברת עמיגור ארז שני: "ההחלטה איננה בסמכותנו וכל החלטה מסוג זה יש להפנות למשרד הבינוי והשיכון בלבד". שני מסר עוד כי הוצעו למשה שתי דירות בקומה ראשונה, אולם היא סירבה וביקשה דירת קרקע. בתגובה מסרה משה: "שתי דירות שהוצעו לי היו עם 15 מדרגות, אז מה זה עוזר לי?".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו