"אצלנו, אם היה צריך לדפוק מסמר בקיר, אמא שלי עשתה את זה. לא נתפס בעיניי שיש משהו שאני לא יכולה לעשות כאישה. כשגרתי בארה"ב הלכתי לאיזה כנס שדיברו בו על 'תקרת הזכוכית'. הייתי בת 21, וזו היתה הפעם הראשונה שבה שמעתי את המושג הזה", מספרת לי ד"ר קירה רדינסקי.
רדינסקי - החובקת את בתה נעמי בת הארבעה חודשים - היא מדענית, יזמת הייטק, דוקטור למדעי המחשב ופרופסור אורחת בטכניון, המכשירה דוקטורנטים ומאסטרים בענף מדעי הנתונים. וזוהי רק ההתחלה. היא גם זוכת פרס ישראל לביטחון, מדליקת משואה בדימוס (יום העצמאות 2014), זוכת פרסים ומלגות סדרתית, המכהנת כיום כמדענית ראשית בענקית הקניות ברשת eBay. לאחרונה זכתה בפרס אשת השנה של ערוץ 9, וחופשת הלידה שלה עמוסה בהרצאות, במפגשים, בטיסות ובישיבות, כיאה למי שלא מוכנה לעצור לרגע - לא אחרי אקזיט וגם לא אחרי לידה.
בסוף החודש (29 במאי) תכהן רדינסקי כיו"ר כנס הדטה־סיינס האירופי (DSEU) אשר יתקיים בירושלים, ובו יוצגו עבודות מחקר מצטיינות בתחומים כמו נהיגה אוטונומית וניתוח רשתות חברתיות. "מדעי הנתונים נחשב תחום סקסי במדעי המחשב, כי הוא צעיר וחדש", היא אומרת לי בלי טיפת ציניות בביתה הנעים בזכרון יעקב, שלא מרמז במאומה על אקזיט בסך 40 מיליון דולר שרשמה החברה של בעלת הבית ממש לא מזמן. "עצם קיום כנס כזה בארץ הוא הישג".
אפשר להבין מדוע מי שבגיל 5 כתבה את הקוד הראשון שלה, מתלהבת מכנס שיביא אליו מאות אנשי טכנולוגיה. מאז 2012 רדינסקי חתומה על המצאת debra. התוכנה החדשנית, שפיתחה מטעם מיקרוסופט עבור האו"ם, סוקרת מידע ומחפשת תבניות ודפוסים בתחומים כמו מדע, רפואה וביטחון.
לפי המודל שפיתחה רדינסקי, אם תבנית חוזרת על עצמה כמה פעמים, קיים סיכוי שרצף האירועים שאותר בעבר יחזור במקרים דומים בעתיד. כך למשל, אם נעקוב באמצעות המערכת אחר האופן שבו התפתחה מגיפת הכולרה בקובה ונפיק ממנו לקחים - נוכל למנוע את התפרצות המחלה בעתיד, ואולי גם התפרצות מגיפות אחרות.
רדינסקי (31) נולדה למשפחה יהודית בקייב, אוקראינה. האב לא היה בתמונה, ואמה נטליה "סבלה מהחיים תחת המשטר הקומוניסטי וחיכתה לרגע שבו תוכל להגיע לישראל".
לדבריה, על הפיצוץ בכור הגרעיני בצ'רנוביל בשנת 1986, תושבי קייב - המרוחקת 110 ק"מ בלבד ממוקד האסון - לא ידעו ולא שמעו, "רק קצת ברדיו. אמא שלי ראתה את התותים שצמחו לה בגינה, אבל לא היה אפשר לאכול אותם בגלל הקרינה. כשהחליטו על פינוי תושבי קייב למוסקבה, אמי היתה בהריון בחודש השביעי והיא עזבה במשלחת האחרונה שעזבה את העיר. ניגשו אליה הורים ואמרו לה, 'קחי את הילדים שלנו', רצו שהיא תציל את הילדים שלהם מהקרינה, אבל היא לא יכלה לעשות את זה".
בגלל בעיות ביורוקרטיות נאלצה נטליה לשוב לקייב כדי ללדת ("היא פחדה מהקרינה, אבל אלה היו הוראות השלטון"), לפני ששבה למוסקבה עם התינוקת - כדי לגור עם סבתה ודודתה של קירה.
כאשר קירה היתה בת 4, החליטו נשות המשפחה לעלות יחד לארץ. "כדי לקבל אישור לעזוב את המדינה, צריך היה להתפטר מהעבודה (כחלק מהתנאים לקבלת הוויזה). אמי ודודתי היו מהנדסות תוכנה שהתפטרו ועמדו בתור יומיים לפני הטיסה לארץ, בגלל הפחד שלא יהיה לנו מקום.
"לא נתנו לנו לקחת כלום לארץ, אפילו לא מסמכים. עמדנו וחיכינו לטיסה לבודפשט. בטיסה עצמה טסנו עם חיילים הונגרים, שצעקו עלינו לצאת מהמטוסים עם נשק. פחדנו שיחזירו אותנו למוסקבה".
אחרי כמה ימים מתוחים בדרכים, בנובמבר 1990, נחתה רדינסקי בנמל התעופה בן־גוריון והמסע שלה לכיבוש הישראליות החל. "הגענו לארץ ביום שישי אחד, בלי מזוודות, בלי ציוד", היא משחזרת. "היתה שביתה במשרד הפנים ואמרו לנו שהכל יגיע מחר, ובינתיים צריך לשרוד יום בלי כסף, בלי בגדים וגם בלי מסיכות אב"כ, כי מלחמת המפרץ התחוללה במזרח התיכון, ולנו לא היו מסיכות.
"בהתחלה סידרו לנו מלון בנתניה, אמי לא ישנה יומיים וניסתה לסדר לנו את העניינים, ואני הלכתי לים עם דודתי. אני זוכרת שהיא נתנה לי לחלוץ נעליים ולרוץ בים. למרות שזה היה נובמבר, אני זוכרת חמסין וגם יש לי זיכרון ששתיתי מיץ תפוזים בפעם הראשונה".
רדינסקי ובנות משפחתה התמקמו בחיפה ומשם נדדו לנשר, שהתמלאה בעולים חדשים. קירה החלה ללמוד עברית מהר, מבקשת להדביק את הפער מבני גילה. "עליתי במצב די קשה, לא היה הרבה כסף בבית. אמי היתה בת 29, והיא היתה חייבת לעבוד בניקיון. אבל ברגע שנפתח קורס להוראת מתמטיקה, היא נרשמה אליו והלכה ללמוד. אני הייתי בעיקר עם סבתא, ראיסה".
כמו נטליה, גם הסבתא והדודה מילנה עבדו בניקיון עד שהחלה המשפחה להתבסס. כיום שלושתן גרות יחד בנשר ומגדלות את ילדיה של הדודה, שעובדת כמהנדסת תוכנה באמדוקס.
עם אביה, שעלה בנפרד לארץ וחזר בתשובה, רדינסקי אינה בקשר. "יש לו משפחה חדשה בירושלים, והייתי מאוד סקרנית לגביו, אז ניסיתי ליצור איתו קשר כשמלאו לי 18. לצערי זה לא התחבר. לו יש חיים משלו ולי יש חיים משלי, וקשר זה עבודה", היא אומרת בהשלמה.
את שנות בית הספר רדינסקי זוכרת בצורה מעורבת. הלימודים הלכו לה בקלות, הפן החברתי פחות. "לא הייתי הכי מקובלת ולא הכי לא מקובלת, והיו לי כמה חברים קרובים, אבל בגיל 15 כבר התחלתי תואר ראשון במחשבים בטכניון, במקביל ללימודיי בתיכון. הייתי צעירה מכולם, והסטודנטים חשבו שאני עתודאית. הם היו חבורות־חבורות, היה להם הוויי, ואני הייתי שונה, ילדה".
בצבא שירתה במודיעין, והיתה חלק מצוות שקיבל את פרס ביטחון ישראל על טכנולוגיה חדשנית ששימשה את מערכת הביטחון בזמן מלחמת לבנון השנייה. הפרס ניתן עבור "פיתוח מערכת המהווה הישג טכנולוגי יחיד מסוגו ואשר מהשימוש המבצעי במערכת זו, נבעו במישרין הישגים מרחיקי לכת בערכיותם ובתרומתם לביטחון המדינה". מלבד הפקידה של המפקד, קירה היתה האישה היחידה במדור. היא אומרת שבזמנו זה לא הפריע לה. את השירות הצבאי ניצלה כדי ללמוד ולהתפתח מקצועית.
"התחביב שלי זה ללמוד, אם הייתי יכולה הייתי עושה רק את זה. החוויה של לגלות משהו חדש עצומה בעיניי. כשאני רואה את נעמי שלי לומדת דברים חדשים, אני קצת מקנאה בה".
אחרי השירות השתחררה היישר לזרועות הטכניון, להמשך תואר ראשון ודוקטורט ישיר במדעי המחשב. בסיום הלימודים טסה להתמחות במטה מיקרוסופט בארה"ב. "היתה לי הזדמנות חד־פעמית לעבוד עם מיטב החוקרים, אחרי שאריק הורוביץ, מבכירי החברה, הסכים לקחת אותי כמתמחה. נסעתי לחצי שנה, ונשארתי עוד שלוש שנים, שבמהלכן פיתחתי את ה־debra".
• •
כשרדינסקי טסה למיקרוסופט, היא לא טסה לבד. יחד איתה היה שם בן זוגה, שגיא דוידוביץ', כיום מנכ"ל של חברת הסטארט־אפ SparkBeyond, שמפתחת מנוע חיפוש המתמקד בתגליות ובמדע.
סיפור היווצרות הזוגיות שלהם הוא פנטזיה רומנטית לגיקים. "שגיא ואני מכירים מאז שמלאו לי 8. הוא מבוגר ממני בשלוש שנים. היינו שכנים בנשר ולמדנו יחד בחוג קראטה. כשהייתי בת 15, ישבתי לידו ועשיתי שיעורים בפיזיקה, והוא אמר לי שהוא יפתור את התרגיל עבורי. למחרת הוא הגיע לכיתה שלי עם התרגיל שהוא פתר. הפתרון שלו היה מושלם ובאותו יום התחלנו לצאת".
לאחר שיצאו במשך שנה, התגייס דוידוביץ' לצבא. עוד קודם לכן הוא פרש מעסקי הקראטה, מסתפק בחגורה ירוקה, כשרדינסקי שועטת עד לחגורה שחורה במקביל ללימודים בטכניון. לפני תשע שנים, שגיא הציע לקירה נישואים, איך לא, במסיבת סטראטאפיסטים. "זו היתה מסיבת תחפושות בסגנון הסרט 'מולן רוז'', והיה לו כובע גבוה מיוחד שבו הוא החביא את הטבעת שעיצב בעצמו".
לפני שבע שנים נישאו, כשקירה היתה דוקטורנטית צעירה, בת 23, וכבר עמוסת פרסים, בהם פרס הפרויקט המצטיין בפקולטה למדעי המחשב, פרס עוזר ההוראה המצטיין ופרס החדשנות הטכנולוגית מטעם הטכניון. "אף אחד לא שאל אותי מתי אהיה אמא כי התחתנתי מאוד צעירה. לא הרגשתי לחץ להביא ילדים. עכשיו הבאנו ילדה כי כבר רצינו", היא אומרת לי בטבעיות.
"ביום הלידה, בשבוע 41, עוד עשיתי הליכה, צעדתי 9 ק"מ. חשבתי שאני מגיעה לבית החולים רמב"ם סתם לבדיקה ובאתי בבגדי הספורט מההליכה. הלידה עברה בסדר גמור ובסופה הרופא המיילד הבין במה אני עוסקת, ועכשיו אנחנו עובדים יחד. הגשנו לאחרונה בקשה לתחילת מחקר רפואי, כדי לצפות מתי נכון לעשות ניתוח קיסרי. המטרה היא להקטין את כמות הניתוחים הקיסריים. אנחנו גם נעבוד יחד על מחקר העוסק במחלת הסרטן בקרב נשים".
אז כן, גם כשהיא מגיעה ללדת, יוצא מזה מחקר. ככה היא. באופן טבעי, הז'רגון בבית רדינסקי־ דוידוביץ' הוא סיליקון ואלי פינת מלאכי האקזיט, פועל יוצא של העובדה שיש שני סטארטאפיסטים בבית. "אנחנו צופים בסדרות כמו 'ווסטוורלד' העוסקת בבינה מלאכותית ו'עמק הסיליקון' ומדברים המון על המקצוע שלנו. אצלנו לא אומרים 'עד החתונה זה יעבור' אלא 'עד ההנפקה זה יעבור'.
"בזמנו, לרגל הנסיעה שלנו לארה"ב, בעלי התפטר מעבודתו ובא איתי. אחר כך אני עשיתי את הסטארט־אפ שלי והוא עבד, ואחר כך הוא התפטר כדי לעשות את הסטארט־אפ שלו".
עם נעמי. "התחביב שלי זה ללמוד. כשאני רואה אותה לומדת דברים חדשים, אני קצת מקנאה בה" // ציילום: אפרת אשל
הסטארט־אפ של רדינסקי, סיילס־פרדיקט, הוקם ב־2012. "בדיוק סיימתי את הדוקטורט", היא נזכרת, "וכשחזרתי לארץ החלטתי להקים חברה. רציתי להביא טכנולוגיה מבוססת בינה מלאכותית שתוכל לחזות את העתיד בתחום סחר בין חברות, טכנולוגיה המשלבת מידע מיקרו כלכלי ומידע מקרו כלכלי, שתספק מוצר שחשוב לתכנון העסקי. השותף שלי, ירון זכאי אור, הוא שהביא את הרעיון העסקי, למוצר עצמו. הוא היה מנהל מוצר במיקרוסופט, שם הכרנו".
ביולי 2016 כבר נמכרה החברה הצעירה ל־eBay תמורת "סכום המאפשר לנו לא לעבוד למחייתנו", כפי שאומרת רדינסקי, או 40 מיליון דולר - כפי שהעריכו אז בעיתונות הכלכלית. לשאלה למה רדינסקי ממשיכה לעבוד אחרי האקזיט, יש רק תשובה אחת, ומאוד ברורה מבחינתה של אשת המדע והמחקר - "כי אני רוצה לשנות את העולם".
את חגיגת המכירה עצמה מתארת רדינסקי בקור רוח. "לא היו שמפניות. חגגנו כשהכל נחתם, אבל זה היה מאוחר בלילה. אחרי החתימה התקשרתי לאמא שלי והיא אמרה, 'יופי, בואי לישון'".
מאוחר יותר ציינו רדינסקי ואנשיה את האקזיט בארוחה גדולה ובמסיבה בחוף הים, ולאחר מכן חזרו לעבודתם 25 המאושרים. מהנדסי התוכנה שהיו חלק מהחברה המשיכו ל־eBay עם רדינסקי, שפתחה בחברה מחלקה חדשה בראשותה, מחלקת מדעי הנתונים.
כרגע אוחזת רדינסקי בשני כובעים, באחד היא ראש מחלקת מדעי הנתונים של eBay ובשני היא מדענית ראשית של המרכז בארץ, אשר יושב בנתניה. על פי ההערכות, החברה מגלגלת בשנה כ־60-70 מיליארד דולר ומעסיקה 300 עובדים ישראלים בארץ.
אז מה הקשר בין התיאוריה לפרקטיקה, ובין קורות החיים המרשימים שלך לעבודה שאת מבצעת בפועל כיום?
"ב־eBay כל מוכר מפרסם בטקסט חופשי את המוצר. אנחנו רוצים לבנות קטלוג של מוצרים, למצוא דרך לסדר את העולם של המכירות ברשת בצורה מדעית. אז אנחנו בונים אלגוריתמים שקוראים את כל מה שאנשים מפרסמים, ובונים מזה קטלוג. כדי לעשות את זה אנחנו משתמשים בבינה מלאכותית עמוקה, שמפענחת טקסטים ויודעת להסיק מהם מסקנות. כך למשל, נוכל להמליץ על מוצרים שמתאימים לכל גולש וגולש".
הגעת לשפע כלכלי בגיל צעיר מאוד. היה רגע שבו אמרת, יופי, עכשיו אני אנוח על זרי הדפנה?
"היתה לי תמיד תקווה שיהיה רגע שבו אנוח. שמרתי לידי ספר שחבר קנה לי, 'אהבה בימי כולרה', הוא רכש לי את הספר כשהייתי שנה בתוך הסטארט־אפ, והיו רגעים קשים. הבטחתי אז שאקרא את הספר אחרי האקזיט, אבל גם אחריו לא מצאתי זמן לסיים את הספר".
קריאת לוח הזמנים של רדינסקי, גם בחופשת הלידה, היא חוויה מעייפת. "אני בונה דו"חות על הילדה, ויש לי אפליקציה שכל מי ששומר על נעמי חייב למלא, מתי היא ישנה ומתי עשתה קקי ופיפי. כולם כעסו עלי שצריך למלא, רק אמא של בעלי אוהבת את זה. יש לי דו"חות שינה, האכלה ויציאות. אני מנסה לבנות הפרשים בין ההאכלות וגם להבין איך אני גורמת לה לישון בלילה. בגלל הדו"חות יצא שאמרתי לנעמי כבר כמה פעמים שהיא סוטה מהתקן, 'סליחה, לא יכול להיות שאת רעבה עכשיו'".
• •
כמי שצופה את העתיד למחייתה, לא מוגזם להאמין שרדינסקי ניסתה לצפות מבחינה מדעית מתי תלד, וגם לשם כיוונה עם דו"חות ואפילו עם הודעת אי־מייל שאומרת שיש הסתברות שהיא מחוץ למשרד משום שהיא בדיוק יולדת, ומה ההסתברות שתחזור אחרי שלושה חודשים.
מאז הלידה, שהתרחשה בשבוע 41 (סטייה של יומיים מהמועד שאותו חזתה רדינסקי), היא חוזרת להרצאות, לישיבות ולארגון כנסים, נעה בין כנס החינוך בירושלים לבין ישיבות עם מערכת הביטחון וטיסות ללונדון, לניו יורק וליפן ("אקפיא חלב, סגרתי עם בעלי שאני נוסעת והוא לא").
יש ספר שנקרא "איך היא עושה את זה?!" העוסק בשילוב בין אימהות לבין קריירה, והנה, את עושה את זה במציאות. והשאלה היא, איך?
"כיף לי בטירוף, אני מאושרת. יש המון תמיכה מהמשפחה ומ־eBay, שעושים את המקסימום כדי שאני אצליח. אסור לי לעבוד עכשיו, אבל דברים התנדבותיים אני עושה בכיף. פגישות שאני צריכה לקיים קבענו קרוב לים כדי שהילדה תטייל שם עם סבתא.
"אני מאוד מאמינה שאפשר לעשות גם וגם. כן, זה דורש תכנון, זה לא טריוויאלי, זה דורש המון עזרה, אך זה אפשרי. אני מאוד חששתי להביא ילדים. נזכרתי שאמא שלי אמרה לי, 'כמו שהתחתנת ולא אמרת זה יוריד מהיכולת שלי, כי חתונה זו לא מעמסה, גם הלידה היא לא מעמסה. זה משהו שאמור לשמח אותך. חיים רק פעם אחת, את צריכה גם להיות שמחה, ואמא שמחה זה ילדים שמחים'.
"אני מאמינה, ויודעת ובטוחה, שאפשר לשלב. בסופו של דבר, זו החלטה אישית. זה תפקיד להיות אמא במשרה מלאה, זה פחות נפוץ היום. מעט נשים לא חוזרות לעבודה בכלל, וזו בחירה אישית שלהן. מעבר לזה, החברה צריכה לעשות שינוי. הורות זו לא 'בעיה של נשים' אלא עניין של החברה, וצריך לשים על זה דגש. להניק זה הדבר היחיד שהוא על האישה, להחליף חיתול ולבשל כולם יכולים. בעלי עושה הכל בבית, ואנחנו מתחלקים בטיפול בנעמי וגם דואגים שלא תהיה לשנינו שיחת טלפון חשובה באותו זמן. כרגע אפילו אין לי מטפלת, ואנחנו נעזרים במשפחות שלנו".
דברי איתי על כביסה.
"ב־eBay יש שירותי כביסה לעובדים".
די, תמשיכי.
"יש לנו גם מספרה, אפשרות לשלוח חבילות בלי דואר דרך eBay, אורתופד וקבוצות ריצה. אני לא משתמשת ברוב השירותים האלה, אבל כל יום מגלה משהו חדש".
במקומות אחרים המצב פחות אידיאלי.
"אני לא אגיד שאין קושי. כשיש ילדים, אין שוויון מוחלט בין גברים לנשים, וברוב מקומות העבודה אין פתרון לאימהות שיש להן ילדים. הבעיה היא של הורים צעירים שיש להם תינוק או ילד קטן, והגנים מסתיימים בשעה מוקדמת. הרבה פעמים בהייטק צריך לעבוד עד מאוחר ואין גמישות. אם אין לך מי שיאסוף את הילד מהגן - אין פתרון. אם את, כאישה, לוקחת הרבה ימי חופשה מהעבודה, אחרים מתחילים להתקדם".
"אי אפשר להתווכח על כך שפחות משמונה אחוזים מהנשים הן יזמיות. נשים הן פרופסוריות, מנכ"ליות ודירקטוריות, עשינו כברת דרך, התקדמנו הרבה, ויש המון עוד לאן להתקדם. בעיניי צריך קודם כל לעודד בנות מגיל צעיר לקחת תפקידים טכנולוגיים. אני שומעת הרבה מבנות צעירות התייחסות לתחום הטכנולוגי כאל תחום פחות נשי. אנחנו חייבים לשנות את התפיסה הזו ולהתייחס אליו כתחום מגניב, לגברים ולנשים. אני תמיד הייתי מיעוט נשי, ונשים צריכות חינוך טכנולוגי כדי לשנות את התפיסה. בדיוק כמו שנשים משרתות בצבא, נשים צריכות ללכת חזק על טכנולוגיה, מתמטיקה, רובוטיקה ומחשבים. אלו התחומים שצריך לשים עליהם המון דגש ולעודד מגיל צעיר. אם נתחיל לחנך את הבנות בגיל צעיר - נצליח".
את רואה עתיד מזהיר לנשים טכנולוגיות? הן לא יצטרכו לחתוך מהישיבה ב־ 15:15 כדי להוציא ילד מהגן?
"בתחום מדעי הנתונים יש המון נשים, וזה נהדר. אני לא רואה תקרת זכוכית בתחום, עד שמגיע הילד ומסיבה גופנית ברורה, האישה צריכה יותר זמן לטפל בעצמה. מה שצריך לשנות זה את התפיסה של המשפחה. המשפחה היא לא אחריות רק של האישה, אלא אחריות משותפת של האב והאם, וצריך לקדם את זה גם בחוקים.
"הפתרונות להורים צעירים נמצאים ברמת חשיבות מדינית, פתרונות לטווח ארוך - כמו חופשת לידה לגברים, מסגרות חינוכיות מתאימות כמו גנים במקומות עבודה - שם אפשר יהיה לעשות שינוי. זה שינוי שצריך להיות תרבותי. צריך לייצר גמישות כדי שגם הגברים יהיו שותפים לגידול הילדים. בעלי מאוד שוויוני, ואנחנו מגבים אחד את השני כשצריך, כמו בזמן נסיעות לחו"ל. יש לנו מזל שיש גם סבא וסבתא שעוזרים, אבל ברור לי שצריך פתרון שלם".
לאחרונה היית בין המרצים בפורום הפיס לחינוך ולכלכלה ירושלים, שבו סקרת את מקצועות העתיד. מה החזון שלך לעתיד החינוך בישראל? איזה חינוך היית רוצה לראות כאן?
"יש לי תשוקה אמיתית לקידום החינוך בארץ ולחינוך טכנולוגי מגיל צעיר. אם אנחנו רוצים להוביל את התחום, צריך להכשיר המון אנשים. אפשר להתחיל ולעבוד מול מחשב בגיל 7. תכנות דורש הבנה של אנגלית ויכולת מתמטית בסיסית, ראיתי משחקי מחשב של תכנות לילדים שמאוד אהבתי בסגנון 'להזיז את הצב', 'לתכנת רובוט קרב'. אני חושבת שבעתיד כמעט כל עבודה תדרוש יכולת לתכנת, בין אם זה בתחום של לוגיסטיקה או בהתפשטות מחלות".
שאלה פולנית לסיום, כמה ילדים את מתכננת?
"קשה לדעת. התחלנו באחת ונזרום עם הממוצע בארץ. אנחנו רוצים לפחות שניים, זה נראה לנו רחוק עכשיו, אבל הממוצע הוא 2.4 ואני ובעלי שנינו ילדים יחידים. אם נעשה שני ילדים, כבר עשינו את שלנו"
shirz@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו