עיטור העוז הנעלם

ד"ר רון שפיגל, תושב חיפה, הוא חוקר מוכר וידוע של תולדות האמנות ותחומים שונים הקשורים לאמנות. בין תחביביו הרבים ניתן למנות גם איתור ואיסוף של פריטי אמנות עתיקים, בעיקר במהלך ביקוריו התכופים בשוק הפשפשים בעיר התחתית בחיפה ובשווקים לממכר עתיקות בארץ ובעולם, אבל את מה שמצא באחד מביקוריו האחרונים - אפילו הוא לא חלם שימצא.

בערב יום הזיכרון האחרון ניצל שפיגל את השעות טרם כניסת יום הזיכרון לביקור קצר בשוק, ומיד הבחין באחד הדוכנים בכרית הנצחה צה"לית המוענקת לחיילים שזכו לקבל עיטורים, שהוצעה למכירה תמורת כמה עשרות שקלים. על הכרית הונחו דרגות סמל, אותות מערכה שונים ואותות צבאיים נוספים, תג יחידה של גולני וכן שמו של החייל - סמל יעקב שלמה גונין ז"ל, שזכה בכבוד הרב על פועלו במהלך שירותו ואף זכה בעיטור העוז - העיטור השני בחשיבותו. על פי ההערכה, האות היוקרתי הוענק לגונין ז"ל על גבי אותה כרית.

שפיגל, שרצה להחזיר למשפחתו של החייל את הפריטים, שלא ברור כיצד התגלגלו לשוק, שילם למוכר את המחיר שדרש והחל לנסות להתחקות אחר עקבותיו של סמל גונין ז"ל במטרה לאתר מי מבני משפחתו.

סמל גונין ז"ל

מבדיקה שערך באמצעות אתרי ההנצחה השונים באינטרנט, ובהם אתרים רשמיים של צה"ל, משרד הביטחון ויד לבנים, התברר כי סמל גונין ז"ל נקבר בבית העלמין הצבאי באשקלון לאחר שנפל במהלך שירותו הצבאי במלחמת יום הכיפורים ב־8 באוקטובר 1973, בעת ששימש מפעיל מקלע בסיירת גולני.

עוד התברר כי גונין ז"ל, שהועלה לדרגת סמל לאחר מותו, היה למעשה "גיבור ישראל" וקיבל את עיטור העוז אחרי מותו על גבורתו בעת שלחם בקרב בגזרת החרמון במהלך מלחמת יום הכיפורים. באתרי ההנצחה השונים מסופר על הקרב בחרמון, שבו לחם גונין ז"ל בחירוף נפש עם חבריו ליחידה בעת היתקלות בכוח סורי.

לחם והסתער בערפל כבד

כך נכתב באתר ההנצחה הרשמי של משרד הביטחון וצה"ל: "ביום 8 באוקטובר 1973, בקרב הראשון על החרמון שימש רב"ט יעקב גונין ז"ל כמפעיל מקלע בחוד של הסיירת, שנעה בכביש. עם ההיתקלות בכוח הסורי שמר על קור־רוחו, ויחד עם 4 לוחמים אחרים נלחם שעות־מספר בעמדה, בעוד הסורים מנסים כל הזמן לכתרם.

"בזמן הקרב, שהתנהל מטווחים קצרים ביותר ובערפל כבד, דילג רב"ט יעקב גונין ז"ל מעמדה לעמדה, וכאשר ניסו הסורים להסתער על עמדתו, קם, וביריות מן המותן, במקלע, שבר את ההסתערות. באחד הדילוגים נפגע מכדור בראשו, ונהרג. הודות לאומץ־לבו ובזכות עבודתו המאומצת והיעילה נמנעה ההסתערות של הכוח הסורי על העמדה החיונית של כוחותינו. על מעשה זה הוענק לו עיטור־העוז. אייר תשל"ה, מאי 1975, רב־אלוף מרדכי גור, ראש המטה הכללי".

שפיגל לא הצליח לאתר את משפחתו של החייל כדי להחזיר לה את הפריטים. הוא פנה גם לגורמים נוספים בצה"ל, במשרד הביטחון, ביד לבנים וביחידת גולני בניסיון לאתר את משפחת החייל, אולם עד כה העלו מאמציו חרס: "אני מקווה שבאמצעות הכתבה בעיתון נצליח למצוא מישהו ממשפחתו ולמסור להם בחזרה את עיטורי הגבורה שלו. מקומם של עיטורים אלו במקום של כבוד ולא בדוכן בשוק הפשפשים".