כבר בתחילת שיחתנו, כששאלתי את ח"כ פרופ' מנואל טרכטנברג כיצד כשהיה נער בן 16 בלבד עזב את בית הוריו בקורדובה שבארגנטינה ועלה לבדו לישראל, הוא קם על רגליו ואמר לי בהתרגשות, בעודו מציג בפניי את הטלפון הנייד שלו: "אתה מוכרח לראות את התמונה הזו שהגיעה אלי רק לפני כמה ימים - הנה האונייה תיאודור הרצל, שעל סיפונה הייתי, מגיעה לישראל ב־1967. הנה אני פה על הסיפון".
טרכטנברג (66) מספר בשטף כי נולד בבית מאוד ציוני. אביו היה מנהל ביה"ס היהודי בקורדובה ופעיל ציוני, שמשפחתו הגיעה לארגנטינה מדרום אוקראינה. סבו נרצח בפוגרום. בבית דיברו עברית והוא היה פעיל מגיל צעיר בתנועת הנוער הציונית. "כשעליתי לישראל הגעתי למכון למדריכי חו"ל בירושלים. היתה לי תחושה חזקה של שליחות. אחרי כמה חודשים עברנו לקיבוץ מגל. עברנו מעין טירונות במחנה 80 למרות שלא הייתי עדיין חייל. בתקופת ההמתנה למלחמת ששת הימים היינו במרחק של 50 מטר מהגבול. גייסו את כולם ואמרו לנו שעלינו להשתתף בהגנה על היישוב. לימדו אותנו להשתמש בנשק וביום השלישי למלחמה הירדנים הפגיזו אותנו עם מרגמות ושניים מחיילי גרעין הנח"ל שהיו לידי נהרגו במקום. תפסנו מחסה ולאחר מכן קיבלנו פקודה להשיב אש. זה היה דבר הזוי".
למרות ההצלחה שלך בתחום האקדמי והעובדה שהיית בעל תואר דוקטור מאוניברסיטת הרווארד בגיל 34, החלטת להתמסר לנושאים ציבוריים. מדוע?
"תמיד חשבתי שיש לי זכות אבל גם חובה לתרום למען החברה. זה החל עוד בתנועת הנוער. היה לי רצון להשפיע ולתקן את העולם. גם לפוליטיקה הלכתי מתוך רצון להשפיע".
מדוע החלטת לקפוץ לזירה הפוליטית ב־2015?
"זה נובע קודם כל מהחיידק של הרצון לתרום. בדצמבר 2014 נפגשתי בפורום סבן בניו יורק עם יצחק הרצוג וציפי לבני והם הציעו לי להצטרף לרשימת המחנה הציוני לכנסת. נעניתי בחיוב, למרות שהתכנית שלי היתה לכתוב ספר על חברה, כלכלה ופוליטיקה בישראל".
כשנתת את הסכמתך, הרצוג הבטיח לצרף אותך לממשלתו אם המחנה הציוני יזכו בבחירות?
"כן, הייתי מועמד לשר האוצר. אני בכלל לא ראיתי אז את עצמי כפרלמנטר. אני איש עשייה ולא איש של דיבורים, אבל אחרי שנודעו תוצאות הבחירות מצאתי את עצמי כח"כ באופוזיציה. זה לא היה מרנין".
טרכטנברג משוכנע שמפלגת העבודה לבדה איננה יכולה לכבוש את השלטון ולכן הוא משקיע מאמצים להקמת גוש רחב של מרכז־שמאל, שיהיה פתוח לקלוט בתוכו מגזרים רחבים בחברה. "אני מקיים שיחות נפרדות עם רה"מ לשעבר אהוד ברק ועם הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי על מנת לשכנע אותם להצטרף לגוש פוליטי כזה בבחירות הבאות". טרכטנברג מסרב למסור פרטים על תוכן השיחות עימם, אולם איננו מכחיש ששוחח עם כמה ח"כים ממפלגת העבודה, שמתמודדים על ראשות המפלגה, והציע להם להסיר את מועמדותם כדי שברק יוכל להתמודד על ההנהגה - אולם הם השיבו בשלילה.
האם אתה מאמין שבראש מפלגת העבודה צריך לעמוד איש עם רקע ביטחוני כמו ברק ואשכנזי?
"אני ביחסים מאוד טובים וקרובים איתם. לצערי, האיומים והסכנות לא פחתו אלא רק שינו את אופיים. כאזרח, אני שואל באיזה מצב אוכל לישון טוב יותר בלילה ולכן אני חושב על דמויות שיכולות למלא תפקיד בגוש שיוקם. ברק ואשכנזי הם דמויות שיכולות למלא בו תפקיד חשוב. ב־2012 היו ניסיונות להקים גוש מרכז־שמאל והיתה תקווה גדולה. כולם אז חיזרו אחריי, כולל יאיר לפיד. אמרתי להם שאני אצטרף לפוליטיקה רק כדי להקים גוש גדול. אז לא הצלחנו לעשות זאת".
באשר לפריימריז של מפלגתו, אתמול נפגש טרכטנברג עם יו"ר המפלגה הרצוג והודיע לו כי יתמוך בו.
איך אתה מסכם את השנתיים הראשונות שלך בכנסת?
"מצד אחד זה מאוד מעניין ומלהיב ומצד שני באותה מידה גם מתסכל".
זה מתסכל משום שאתה חש שתפקיד של ח"כ מן השורה קטן עליך?
"אני מתוסכל בצורה בלתי רגילה, אבל באותה מידה אני גם מגלה עולמות חדשים. אני נחשף לנושאים רבים במסגרת תפקידי כחבר בוועדת כספים, בוועדה לתקציב הביטחון ובוועדת החינוך".
אתה אדם מאוד מתורבת ומאופק. מה גרם לך להסיר את החולצה בהפגנת העוזרות הפרלמנטריות?
"העוזרת הפרלמנטרית שלי סיפרה לי שעצרו אותה בשער פולומבו. היא בחורה דתייה שלבושה בצניעות. הגעתי לשם ושאלתי מדוע לא נותנים לה להיכנס. אנשי המשמר בחנו אותה מלמעלה למטה ואת אורך החצאית והחליטו שלא לתת לה להיכנס. זה הרגיז אותי. אמרתי לאנשי המשמר גם לי לא תיתנו להיכנס אם אוריד את החולצה שלי? הורדתי את החולצה ונשארתי עם הגופייה ואיפשרו לי להיכנס. אמרתי להם שזו אפליה. אחר כך התביישתי בהתנהגותי ושלחתי מכתב התנצלות למשמר הכנסת".
טרכטנברג במסר לעמיתיו למשכן:
"מליאת הכנסת - כמו תיאטרון האבסורד"
לפרופ' טרכטנברג יש ביקורת רבה על הכנסת ועל הח"כים והוא איננו מסתיר אותה - להפך, הוא מדבר עליה בגלוי.
"יש בכנסת דבר והיפוכו. העבודה בוועדות הרבה יותר רצינית מכפי שהציבור יודע. נעשית שם עבודה מאוד טובה ולעיתים אף מרתקת. אני מאוד מעורה בעבודת הוועדות שבהן אני חבר", משבח טרכטנברג. ואולם באשר למליאת הכנסת הוא אומר: "אני שונא לנאום מול אולם ריק ולכן אינני מרבה לנאום. המליאה היא כמו תיאטרון האבסורד, יש שם אירועים שמביישים אותנו. הכל זה SHOW. זה נראה לי איום ונורא, כי המליאה היא חלון הראווה של הכנסת וזה כואב לי".
בשיחתנו מביע פרופ' טרכטנברג את דאגתו ממה שהוא מכנה "תהליכים לא בריאים בכנסת", כגון "רשלנות חקיקתית שנתגלתה בחקיקת החוק לדירה שלישית, גם השימוש המאסיבי במשמעת הקואליציונית הוא בעייתי בעיניי, וכן השימוש בסעיף 98. אף פעם זה לא היה כך. יש פה זילות של הכנסת כרשות עצמאית שאמורה להתייצב מול הממשלה ולבקר אותה".
גם מעמיתיו לכנסת הוא לא חוסך את שבטו: "מדאיגה אותי גם העובדה שיש ח"כים שההתנהלות שלהם וצורת ההתבטאות שלהם אינה מכובדת. על הח"כים לכבד את הכנסת, כי בסופו של דבר היא היכל הדמוקרטיה ויש להתייחס אליה ביראת כבוד".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו