בא לי לקחת מגאפון ולצעוק בקול גדול: אני חופשי... אני זכאי! זכאי! זכאי! שלוש שנים הייתי בחזקת אשם, אבל עכשיו, כשחפותי הוכחה, אני רוצה שכולם יידעו. בגלל זה אני מוכן להתראיין בשמי המלא ובפנים גלויות. אין לי מה להסתתר. אני צועד בראש מורם, כי אני זכאי".
יחיא אבו סאלחה (45) יושב במרפסת ביתו שבכפר הדרוזי עין קיניא בגולן, מוקף במכרים ובבני משפחה. ממול פרושים החרמון והרמה. כולם באים לחבק. כמיטב המסורת, המטעמים מוגשים בזה אחר זה אל המחצלת שבפינת האוכל. "זה יום חג", אומר האב, אבו סאלח. "אני ידעתי שהבן שלי הוא בן טוב, ורק אנשים רעים ניסו להפיל אותו". האם אמירה מנגבת דמעות של אושר. הרעיה ראפייה (41) וארבעת הילדים מסתובבים סביבו ללא הפסקה.
יחיא, מורה לאנגלית במקצועו, לבוש בג'ינס אופנתי ובחולצה כחולה מכופתרת, מעיף מבט ברגלו. מתקשה להתרגל לכך שהיא חופשית, בלי האזיק האלקטרוני שהוצמד אליה בשלוש השנים האחרונות.
עד לפני שנתיים הוא היה עבריין מין, שהורשע בשורה של מעשי אונס בשתי קטינות, בעילה אסורה בהסכמה וניסיון למעשה סדום. הוא היה יכול להישלח ל־16 שנות מאסר, אבל אז חלה תפנית בעלילה. המשפט נפתח מחדש, בגלל כשלים בייצוג המשפטי שלו, ואז הודתה המתלוננת הראשונה כי בדתה את הסיפור, וגרסתה של השנייה נמצאה לא אמינה. לפני חודשיים ביטל בית המשפט את ההרשעה, בצעד חסר תקדים במדינת ישראל. שלושת השופטים שהרשיעו אותו קבעו כי יש למחוק את האישומים נגדו.
"את יודעת מה הכי מצחיק בכל הסיפור שלי? שלמרות שבית המשפט מחק את כל אישומי האונס ועבירות המין נגדי וחפותי הוכחה, ולמרות שאחת המתלוננות ישבה על דוכן העדים והודתה שהיא שיקרה, שהיא המציאה הכל כי היתה מאוהבת בי, אנשים בכפר עדיין מסתכלים עלי בחשדנות", הוא אומר בכאב. "לא מאמינים שזאת היתה עלילת שווא.
"רק לפני שבועיים ניידת משטרה באה אלי לכפר ולקחה אותי לחקירה בתחנת המשטרה, בטענה שאני מסתובב בלי האזיק האלקטרוני. התברר שהפרקליטות שכחה לעדכן במערכת הממוחשבת שהמשפט הסתיים ושאני חף מפשע. רק כשעורכת הדין שלי שלחה להם את החלטת בית המשפט, הם שיחררו אותי. את יודעת איזה נזק זה עושה לי?"
• • •
הוא נולד ב־1972 בעין קיניא. ילד שני מתוך שמונה, בן ראשון. הוריו, אבו סאלח (80), חקלאי שמגדל דובדבנים, ואמירה (72), אומרים שכבר כילד היה אפשר לראות שהוא יצליח בחיים ויהיה מודל לחיקוי. "כל הילדים היו הולכים אחריו", מספר האב. "הוא היה מין מנהיג כזה. אם היה קובע שב־4 משחקים כדורגל, כולם היו מתייצבים".
יחיא: "האמת היא שרציתי להיות מפורסם ולעשות הרבה כסף. עד כיתה ח' למדתי בכפר והייתי הזמר של בית הספר, אבל אז משהו בי השתנה, והחלטתי שאני רוצה להצטיין בלימודים. היה חשוב לי לבלוט מעל כולם".
את לימודי התיכון סיים בבית הספר בכפר מסעדה, במגמת מתמטיקה ופיזיקה. הציונים שלו היו מעל 90. המורה בבית הספר לא היה צריך להתאמץ במיוחד כדי לשכנע אותו להישאר בתפקיד מורה.
"עבדתי כמה שנים במפעל טקסטיל כדי לחסוך כסף ללימודים, ואחר כך הלכתי ללמוד הוראה במכללה להכשרת מורים בחיפה. בחרתי להתמחות באנגלית. ב־1996 התחלתי ללמד בבית הספר בכפר ראג'ר, היו שם הרבה ילדים שנפלטו מבתי ספר אחרים. ביקשתי שיביאו לי את התלמידים הכי מופרעים. הייתי משקיע בהם, אפילו מלמד אותם ביום החופשי שלי, וכשהיו ניגשים לבגרות באנגלית או במתמטיקה בחמש יחידות ומוציאים ציון גבוה, הייתי הכי מאושר בעולם.
"אחרי שנתיים החלטתי שאני צריך קצת חופש. נסעתי לאנגליה לטיול, וכשחזרתי כבר לא היה לי מקום עבודה לחזור אליו. לכן עבדתי בחקלאות עם אבא שלי והאחים".
עם הוריו אמירה ואבו סאלח. "חשוב לי שהנושא הזה ייעלם ויישכח, אם לא למעני, אז למען אשתי, הילדים שלי וההורים שלי" // צילום: יהושע יוסף
בשנת 2000 נישא לראפייה, שאותה הכיר לראשונה כשהיה בן 15. "היא היתה חברה של אחותי, ותמיד מצאה חן בעיניי, אבל לא היה בינינו קשר. עד שפגשתי אותה שוב בשנת 1998. אני הייתי בן 26 והיא בת 23, והתאהבנו".
יש להם ארבעה ילדים: נאג'ואן (15), מאיה ורינת (תאומות בנות 14) וגולן (10). "תמיד חשבתי שאעבור לגור בחו"ל עם המשפחה ואהיה איש העולם הגדול, אז בחרתי להם שמות שנשמעים טוב גם בעברית וגם באנגלית. יש אצלנו בכפר הרבה שמות שהם לא שמות דרוזיים טיפוסיים. יש הרבה מאיה, רבקה, גולן. לאמא שלי יש קרובת משפחה שקוראים לה רינת, ומאיה הוא שם אוניברסלי. גולן אצלנו זה ג'ולן".
נקודת המפנה בקריירה שלו התרחשה ב־2008, כשבבית ספר על־יסודי בצפון התפנתה משרה. יחיא עזב את העבודה בחקלאות ויצא להגשים את עצמו כמורה. הוא שימש מחנך כיתה י"ב, רכז טיולים, רכז חינוך חברתי ורכז אנגלית.
אבל שום דבר לא הכין אותו למה שקרה ב־13 בספטמבר 2013.
• • •
"זה היה יום שישי. בשעה אחת וחצי בצהריים התקשרו אלי מתחנת המשטרה בקצרין וביקשו שאבוא לחקירה. לא הבנתי על מה, ואף אחד לא אמר לי.
"כשהגעתי, החוקרת אמרה לי שהתקבלה נגדי תלונה על אונס, שהתבצע כשהמתלוננת היתה קטינה. הכרתי את המתלוננת, היא נהגה להציק לי. אמרה לי שהיא מאוהבת בי, ושהיא רוצה להיות איתי. היתה מתקשרת אלי לטלפון בלי הפסקה.
"סיפרתי על זה לאשתי ועידכנתי את גורמי הטיפול הרלוונטיים. נאלצתי אפילו להחליף מספר טלפון, אבל גם זה לא עזר. היא כל הזמן ניסתה ליצור סיטואציות שבהן היא תהיה קרובה אלי.
"כשהחוקרת פירטה בפניי את החשדות, הייתי המום. ביקשתי ממנה שיקראו למתלוננת לתחנה כדי שאתעמת מולה. ידעתי שברגע שאתעמת איתה, האמת תצא לאור.
"אחרי שלוש שעות היא הגיעה לתחנה. שאלתי אותה: 'למה את אומרת עלי כאלה דברים? למה את מזיקה לי ככה, כשאת יודעת שלא עשיתי לך כלום?' היא ענתה שהיא אוהבת אותי, אבל החוקר הנוסף שהיה שם לא התייחס לזה. הוא ניסה להכניס לי מילים לפה, אבל לא הסכמתי להודות במשהו שבחיים לא היה יכול להתרחש. אמרתי שכמורה אני מרגיש אחריות עוד יותר גדולה מאדם רגיל, כי יש לי עבודה שהיא שליחות".
בתום חקירה של כמה שעות ועימות עם המתלוננת, התבקש יחיא להפקיד את תעודת המעבר שלו (מרבית הדרוזים בגולן מחזיקים בתעודת מעבר ולא בתעודת זהות ישראלית) ולהתרחק מהמתלוננת.
הוא חזר אל ביתו, ובמשך חמישה חודשים לא שמע דבר על החקירה. עד שב־9 בפברואר 2014, באמצע יום הלימודים, הוזמן לתחנת המשטרה במסעדה. "שאלתי את השוטר על מה אני אמור להעיד, והוא לא ענה. אמר שברגע שאגיע, אקבל את כל הפרטים.
"הסברתי לו שאני באמצע שיעור, ביקשתי להגיע כשיום הלימודים מסתיים, כעבור שעה וחצי, אבל זה לא עניין אותו. בלית ברירה התנצלתי בפני התלמידים, השארתי את התיק שלי על הכיסא בכיתה והלכתי לתחנה, בידיעה שבתוך שעה לכל היותר, אני חוזר.
"כשהגעתי לתחנה שאלו אותי אם אני יחיא אבו סאלחה. כשהשבתי שכן, אזקו אותי בידיים וברגליים. לא הבנתי מה קורה פה. התחלתי להרגיש רע, לרעוד בכל הגוף. התחננתי שיסבירו לי מה הסיפור, אבל אף אחד לא הסביר. אמרו לי שאני עצור, ושאני נלקח לתחנת המשטרה בקצרין.
"הנסיעה לקצרין ארכה חצי שעה. הייתי מבולבל, חשבתי שאולי זה קשור לתלונה ההיא, אבל ידעתי שאני חף מפשע, ולכן זה לא נשמע לי הגיוני. ניסיתי לחשוב על דברים אחרים שאולי גרמו לזה, אבל שום דבר לא עלה במוחי. אני בן אדם טוב, שלא עושה רע לאף אחד, ולא הצלחתי להבין איך אני נמצא בסיטואציה הזאת בתוך ניידת, אזוק ברגליים ובידיים".
בתחנת המשטרה בקצרין הוא נפגש שוב עם החוקרת שחקרה אותו בפעם הקודמת. כשניסה לברר למה נעצר בצורה כזאת, ניחתה על ראשו מהלומה נוספת: החוקרת הודיעה לו שמישהי נוספת התלוננה שאנס אותה.
"גם את המתלוננת הזו הכרתי מצוין. זה היה כל כך לא נתפס בעיניי, והייתי בטוח שבעוד רגע היא תבוא ותצחק, ותגיד שהכל בדיחה, מעשה קונדס. כשניסיתי להבין במה בדיוק היא מאשימה אותי, החוקרת אמרה: 'היא אומרת שאנסת אותה כשהיא היתה בת 10'.
"גם עכשיו, כשאני מספר לך את הסיפור, אני מתקשה להבין איך מוח חולני ממציא סיפורים כאלה על בן אדם שבחיים שלו לא פגע בזבוב".
• • •
יחיא נלקח לבית המעצר צלמון. "הפה שלי היה יבש, הרגשתי אבוד ומתוסכל. כשהגעתי לבית המעצר, אמרו לי שיש שם פסיכולוגית או עובדת סוציאלית, שמדברת עם החדשים. ביקשתי ממנה שתיתן לי לדבר עם הבית, להודיע לאשתי מה קורה איתי, אבל היא אמרה שאמסור לה את הפרטים, והיא תתקשר בשמי. הבנתי שזה הנוהל במעצר ימים.
"מסרטים שראיתי זכרתי שלהיות אנס בכלא זה הכי גרוע. לכן, כשהאסירים שאלו אותי על מה אני עצור, אמרתי, על חוב למע"מ. לשמחתי הם קנו את זה.
"'עצור ימים' לא זכאי לשיחות לאורך כל המעצר. אחרי חודש העבירו אותי לאגף אחר, שבו היו טלפונים, ורק אז הצלחתי לדבר עם אשתי. ברגע ששמעתי את הקול שלה, בכיתי כמו תינוק. הרגשתי אבוד. זאת היתה הפעם הראשונה שאני בבית סוהר, מה לי ולדברים האלה?"
ראפייה: "כשהוא התקשר, הוא לא הפסיק לבכות. אמר שמאשימים אותו באונס של שתי בנות. עד אותו רגע לא ידעתי בוודאות שהאישומים באונס נכונים, לא האמנתי שהבנות האלה יפגעו בנו כל כך. רק כששמעתי את זה ממנו נפל לי האסימון.
"אחרי השיחה איתו התיישבתי על הרצפה, ובמשך שעה שלמה לא יכולתי לזוז. הייתי משותקת.
"אני יכולה להגיד לך שלרגע אחד לא היה בי ספק. תמיד האמנתי שהוא חף מפשע, ידעתי שאין סיכוי שהוא עשה דבר כזה".
עו"ד נוגה ויזל. "כל תא בגוף שלי אמר לי שהאיש הזה חף מפשע" // צילום: יהושע יוסף
כשבועיים לאחר מעצרו של יחיא הגישה הפרקליטות כתב אישום חמור לבית המשפט המחוזי בנצרת. הסעיף הראשון, שמתייחס למתלוננת ריטה (שם בדוי), מגולל ב־14 סעיפים את כל המקרים שבהם לכאורה יחיא פגש אותה, אנס אותה, ביצע בה מעשים מגונים ואיים עליה.
כתב האישום מתאר איך היה לוקח אותה במכוניתו למקומות שונים, מושיב אותה על ברכיו, נצמד אליה, מפשיט אותה ומבצע בה את זממו. "כל מעשיו של הנאשם כלפי ריטה היו שלא בהסכמתה, ולשם גירוי וסיפוק מיני. במעשיו האמורים לעיל בעל הנאשם את ריטה במקרה אחד בהיותה קטינה, שטרם מלאו לה 16 שנים, ובכל המקרים שלא בהסכמתה החופשית. כן ניסה הנאשם לבצע מעשה סדום בכל המקרים שלא בהסכמתה החופשית, וכמו כן ניסה הנאשם לאיים על ריטה בפגיעה בגופה, ובכוונה להפחידה תקף אותה שלא כדין".
סעיף האישום השני מתייחס למתלוננת השנייה, דינה (שם בדוי), ומגולל מסכת של מספר מקרי אונס, שהתרחשו לכאורה במקומות שונים בצפון, לעיתים ברכב ולעיתים בחורשה מבודדת. על פי הנאמר בכתב האישום, יחיא הבטיח לדינה שיתגרש מאשתו ויתחתן איתה. "הנאשם בעל את דינה, שהינה קטינה שטרם מלאו לה 18, תוך ניצול יחסי מרות וחינוך, ותוך הבטחת שווא לנישואין".
הפרקליטות ביקשה להשאיר את יחיא במעצר עד תום ההליכים, בטענה שהוא מסוכן לקטינות ולציבור.
"כששמעתי את כתב האישום, רק בכיתי", הוא משחזר. "לא האמנתי שזה מה שכותבים עלי. לא האמנתי שיש סיכוי בכלל שמישהו יאמין לדברים האלה. עורך הדין שלי אמר לי שיש סיכוי נמוך מאוד שאצליח לצאת מכתב אישום חמור כל כך, החלטתי מייד לפטר אותו. ידעתי שאין סיכוי שעורך דין שלא מאמין שיש בכלל על מה להילחם יצליח להילחם על חפותי.
"אחד המפקדים בכלא צלמון אמר לי שאני חייב לקחת עורך דין תותח, והמליץ לי על עו"ד באסל פלאח מעכו. זה נשמע מבטיח, ושלחתי את האחים שלי לגייס אותו. הוא ביקש תמורת הייצוג יותר מ־100 אלף שקלים. לא היה לי את הכסף, אבל בזכות התגייסות של כל המשפחה, הצלחנו לאסוף את הסכום ולשכור את שירותיו".
• • •
אחרי חודשיים של מעצר בכלא צלמון הועבר יחיא לכלא שאטה. כעבור 40 יום הצליח עו"ד פלאח לשחרר אותו למעצר בית בתנאים מחמירים, כשעל רגלו אזיק אלקטרוני.
"שכרתי דירת חדר במטולה, שעליה שילמתי 2,800 שקלים בכל חודש. מאחר שלא עבדתי, אחים וחברים עזרו לי עם הכסף. במשך כל השהות שלי במעצר נאסר עלי לצאת מפתח הדלת, ולאורך כל שעות היממה מישהו היה חייב להיות איתי ולהשגיח עלי, שלא אנסה לברוח. במשך שנה אחי מודיאן ישן על מזרן במסדרון ליד השירותים. האחיות שלי היו באות, ובסופי שבוע אשתי והילדים.
"זו היתה תקופה נוראית. היו פעמים שנשברתי וחשבתי להתאבד, הרי ממילא הייתי רק נטל על המשפחה שלי. תחשבי שלא יכולתי אפילו לצאת לטיול בחצר או לשתות כוס קפה בבית קפה עם אשתי. לפעמים הייתי עומד בפתח הדלת, כשהרגל עם האזיק בתוך הבית והרגל השנייה מחוץ לבית, רק כדי לתפוס כמה קרני שמש.
"היתה לי טלוויזיה קטנה וישנה, קראתי הרבה מאוד ספרים. הייתי מתחיל בבוקר לקרוא ספר של 300 עמודים, ובערב כבר מסיים אותו. בתקופה הזאת הבנתי מי החברים האמיתיים שלי ומי לא. רוב ה'חברים' התרחקו ממני. החליטו שאני אשם. היו גם חברים שלא עזבו אותי לדקה לבד. יש לי חבר בשם מאלק, שבכל פעם שאחי לא היה יכול לישון אצלי, היה עוזב הכל ובא. אזכור לו את זה כל חיי".
במשך שמונה חודשים ישב יחיא בדירה במטולה וחיכה, בלי לדעת מה עומד לקרות. "לא הצלחתי להשיג את עורך הדין שלי במשך תקופה ארוכה, הוא פשוט נעלם. הייתי מתקשר ושולח הודעות, והוא לא היה עונה. גם האחים שלי ואשתי ניסו ליצור איתו קשר, אבל ללא הצלחה.
"אחרי כמה חודשים הוא סוף סוף ענה לי ואמר: 'אנחנו לא חברים. אני עורך דין ואתה קליינט. שאף אחד לא יתקשר אלי יותר'. הייתי במצב נפשי קשה. הרגשתי שאפילו לעורך הדין שלי לא אכפת ממני, ומאסר של שנים ריחף מעלי כל הזמן. חשבתי שבעוד רגע אני מאבד את שפיותי".
ב־9 בנובמבר 2014 התקיים הדיון בבית המשפט המחוזי בנצרת, בהרכב של שלושה שופטים: השופטת הבכירה אסתר הלמן, השופטת יפעת שטרית והשופט סאאב דבור.
"הדיון נקבע לשעה 9 בבוקר. עורך הדין שלי לא דיבר איתי לפניו, לא הכין אותי, לא אמר לי מה הולך להיות. כמה דקות לפני המועד הוא הגיע, כולו מחויך. שאל מה שלומי, והסביר לי שהם רוצים לעשות עלי תקדים של 30 שנה לפחות. הוא ביקש שאשתף איתו פעולה, ואולי הוא יצליח לקצר את מספר שנות המאסר.
"הייתי בהלם. הרגשתי איך שוב הכל סוגר עלי. אמרתי לו שאני חף מפשע ושאלתי למה הם רוצים לעשות עלי תקדים. הוא אמר שיש עוד הרבה אנשים שלא עשו כלום ויושבים בבית סוהר, ושכל מה שאפשר לעשות זה רק להקל קצת את העונש.
"כשנכנסנו לאולם, השופטת שאלה אותי אם אני מסכים עם מה שעורך הדין שלי אומר. עניתי שתלוי מה הוא אמר. היא הסתכלה על עורך הדין במבט של 'מה, לא עידכנת אותו?' באסל התקרב אלי ולחש לי באוזן: 'תשתף פעולה ותגיד כן', וזה מה שעשיתי".
וכך אמר יחיא כן, בלי לתהות אפילו בינו לבין עצמו למה הוא מסכים. "כל הדיון ארך בקושי רבע שעה, ובסופו נשלחתי בחזרה למעצר הבית ונאמר לי שב־28 בינואר 2015 יינתן גזר הדין. בשלב הזה הייתי בעיקר מאושר מזה שהרווחתי עוד קצת זמן עם הילדים".
רק כעבור כמה שבועות התעורר חשדו של יחיא שמשהו לא הגיוני קרה בתיק שלו. כחודש לאחר הדיון הוא קיבל טלפון מעובד במשרדו של עו"ד פלאח, שהודיע לו כי עליו להתייצב כעבור שבועיים אצל קצין מבחן בצפת. "כשאח שלי בא אלי לדירה, סיפרתי לו את זה והוא מייד אמר: 'מכרו אותך'.
"הוא סיפר לי שפגש יהודי דתי ממטולה, שהמליץ לו על עורכת דין בשם נוגה ויזל. אמר שרק היא תוכל להוציא אותי מכל הסיפור הזה. ביקשתי ממנו שיקבע לי פגישה איתה בדחיפות".
• • •
"האחים של יחיא פנו אלי בתחילת ינואר", מספרת עו"ד נוגה ויזל, המתמחה בייצוג חשודים בעבירות מין. "הם סיפרו לי את כל הסיפור ואמרו שנקבע לו מועד לתסקיר אצל קצין מבחן. ברגע שסיפרו לי את זה, אמרתי להם: התיק כבר סגור, כי הוא בעצם הודה. תסקיר בשירות המבחן נעשה רגע לפני מתן גזר דין. הם התעקשו שהוא מעולם לא הודה, וזה עורר אצלי חשד.
"התקשרתי ליחיא, הצגתי את עצמי ושאלתי לשלומו. הוא בכה ואמר שזו פעם ראשונה מאז המקרה שעורך דין שואל אותו מה שלומו. בשיחה יחיא סיפר לי על השתלשלות האירועים, ושבעצת עורך הדין שלו הוא שיתף פעולה בדיון. היה ברור לי שהוא הודה מתוך לחץ של הסניגור שלו, בלי להבין שמדובר בהודאה. כבר למחרת נסעתי לנצרת להוציא פרוטוקולים, ואז כבר הבנתי שהיה פה כשל בייצוג, שבגללו הוא הודה בלי לדעת שהוא מודה".
יחיא: "לאורך כל הדרך אמרתי לעורך הדין שלי שאני חף מפשע. אל תשכחי שכל החושים שלי כבר היו רדומים. הייתי כמעט שנה במעצר, חצי ממנו במעצר בית, ואחרי שעורך הדין שלי פימפם לי שאני הולך לרצות מאסר ארוך. סמכתי עליו".
ב־13 בינואר 2015, כשבועיים לפני המועד למתן גזר הדין, קיבלה עו"ד ויזל את התיק לידיה. כבר למחרת הגישה לבית המשפט בקשה לחזרה מהודאה כתוצאה מכשל בייצוג, ולהפתעתה, הבקשה התקבלה, ונקבע מועד לדיון הוכחות - 15 בפברואר.
"הם לחצו אותי בזמנים ונתנו לי רק חודש ללמוד את התיק, שזה ממש מעט. השופטת גם כתבה בהחלטה שנהיה מוכנים לטיעונים לעונש. הבנתי שלא הולך להיות פשוט, הרי הרכב של שלושה שופטים הרשיע אותו. אבל כל תא בגוף שלי אמר לי שהאיש הזה חף מפשע".
עו"ד ויזל קראה את עדותן של שתי המתלוננות וגילתה הרבה סתירות, שבגלגול הראשון של המשפט כלל לא נבדקו. היא החליטה לזמן אותן לעדות נוספת.
"בית משפט לא אוהב לזמן שוב מתלוננות בעבירות מין. הייתי צריכה לכתוב בקשה מנומקת, שבה אני מסבירה את הסיבה, ורק אחרי שהשופטים השתכנעו שזה נחוץ, הם אישרו.
"את ריטה זימנתי לעדות שלוש פעמים. בכל פעם הגירסה שלה היתה שונה. בכל פעם, כששאלתי באילו גילאים היא נאנסה, היא נקבה בגילאים שונים. במועד שבו כביכול יחיא היה איתה, היה לו אליבי מוצק. חוות דעת של מומחה מטעם ההגנה לגבי המצב הגופני שלה סתרה לחלוטין את מה שתואר בכתב האישום.
"גם במקרה של דינה, הסיפור שלה לא עמד במבחן המציאות. היא סיפרה על כל מיני מקומות שבהם הם היו, תיארה את חדר האמבטיה שבו הם היו לפרטי פרטים, אבל כשהלכתי לבדוק את המקומות האלו, נאמר לי שאף אחד שם לא ראה את יחיא מעולם, ובחדר השינה כלל לא היה חדר אמבטיה".
יחיא במרפסת ביתו בכפר עין קיניא. "הכרתי את המתלוננת, היא נהגה להציק לי" // צילום: יהושע יוסף
שלב העדויות כלל עשרות דיונים וארך שנה ותשעה חודשים. בדיון שהתקיים ב־29 בנובמבר 2016 התחילה העדות של דינה להישבר. כשישבה על דוכן העדים, היא פרצה בבכי ואמרה: "אני רוצה לנקות את המצפון שלי. המצאתי את הסיפור בגלל שהתאהבתי ביחיא".
"את השקט שהשתרר באותו רגע באולם היה אפשר לחתוך בסכין", משחזרת עו"ד ויזל. השופטים פנו אל דינה ואמרו לה: 'זה לא משחק. יש פה חיים של בן אדם על הכף. חיים של המשפחה שלו. יש את הזמן של בית המשפט ושל השופטים. כדאי שתגידי את האמת'. דינה הביטה בהם במבט מבויש ואמרה: 'שיקרתי כי הייתי מאוהבת בו'".
יחיא: "בשלב הזה כבר לא הייתי בהכרה, רק בכיתי בלי הפסקה. אני זוכר את נוגה מרימה ידיים לאוויר וצועקת 'יש' חזק, שהרעיד את כל בית המשפט. השופטים היו בהלם ובתדהמה מהעדות של דינה. אחת השופטות פנתה לפרקליטה שהגישה את כתב האישום ואמרה לה בקול תקיף: 'תבדקו את עצמכם טוב־טוב'.
"לאט־לאט התחלתי להבין שהאמת יוצאת לאור. לא הצלחתי להפסיק לבכות. את יודעת מה זה לחיות שלוש שנים בתחושה שכולם חושבים שאתה אנס, ואף אחד לא מאמין לך? את יודעת מה זה לשבת באולם בית המשפט ולהסתכל במבטים המאשימים של כולם? את יודעת מה זה לשמוע שוב ושוב תיאורים על איך אנסתי, ואיך הכאבתי, ואיך חיללתי ופגעתי, כשבעצם לא עשיתי כלום?
"לא פעם ולא פעמיים אמרתי לנוגה שנמאס לי כבר, שאני מוכן להודות, רק שיעזבו אותו בשקט ושהמשפחה שלי תפסיק לסבול. הייתי בתחתית של התחתית. גם עכשיו, כשאני מדבר על זה, כל הגוף שלי רועד שוב".
ויזל: "במדינת ישראל לא היה מצב כזה, שנאשם מודה בעבירות מול הרכב של שלושה שופטים, ואחרי שמתחיל משפט חדש, כל ההאשמות נמחקות. בית המשפט כשל פה, סמך על מילה של סניגור ולא שאל ברחל בתך הקטנה אם הנאשם מודה שהוא באמת ביצע את העבירה. אני נכנסתי לתיק כשכבר נקבע מועד לטיעונים לעונש. יחיא עמד להישלח לכלא למניין שנים דו־ספרתי. אסור שמצבים כאלו יקרו".
• • •
בעקבות הודאתה של דינה ששיקרה, נמחק כתב האישום נגד יחיא בגין אינוס ובעילה אסורה בהסכמה. בעקבות הסתירות המהותיות בגרסתה ובעדותה של ריטה, המליץ בית המשפט לפרקליטות לשקול שוב את כתב האישום.
"דינה חזרה לחייה, ועושה רושם שאף אחד לא יתעקש שהיא תישא בתוצאות השקרים שלה", אומרת עו"ד ויזל. "נהפוך הוא, עוד מסרבים לחשוף את שמה, כדי להגן עליה. ואני שואלת - להגן ממה? היא לא קורבן אונס או עבירת מין, אז למה לאסור את חשיפת שמה?"
ב־14 בפברואר השנה הגישה הפרקליטות כתב אישום מתוקן, שבו נמחקו כליל כל הסעיפים בגין אינוס בנסיבות מחמירות, אינוס, מעשה מגונה בנסיבות אינוס וניסיון למעשה סדום. הסעיפים היחידים שנותרו הם פגיעה בפרטיות ותקיפה.
בכתב האישום המתוקן נכתב: "ביום 5 בינואר 2014, בהיותו ברכב, ראה הנאשם את ריטה, שהיתה קטינה באותה עת. הנאשם האט את קצב נסיעתו והתחקה אחרי ריטה באופן שעלול להטרידה. בהמשך לכך, עצר הנאשם את הרכב לידה, תפס את ידה ופגע באחת מציפורניה. במעשיו האמורים לעיל פגע הנאשם במזיד בפרטיותה וללא הסכמתה".
יחיא: "הם היו חייבים להשאיר משהו, רק כדי להציל קצת את כבודם על מה שהם עשו לי. חודש לפני שנעצרתי, פנו אלי קרובי משפחה של ריטה וסיפרו שכבר שלוש שעות היא לא עונה לטלפון, והשעה כבר היתה 10 בערב. אצלנו הבחורות צריכות לחזור הביתה לפני שמחשיך. כולם דאגו לה.
"כמובן שנרתמתי מייד לעזרה. חבר עם רכב בא לאסוף אותי, ונסענו ביחד לחפש אותה. באחד הרחובות ראיתי אותה הולכת בחבורה עם כמה נערים ונערות. ביקשתי מהחבר שיאט, קראתי לה, אבל היא לא הגיבה. ירדתי מהאוטו, ניגשתי אליה ותפסתי לה את היד כדי שתעצור. אמרתי לה: 'איפה את? כולם מחפשים אותך'. כשהיא משכה את היד, נשברה לה הציפורן. על זה ישבתי שלוש שנים במעצר בית עם אזיק אלקטרוני על הרגל? על זה החיים שלי נהרסו?"
ב־7 במארס הגיעו הצדדים להסדר טיעון. יחיא הסכים להודות בכתב האישום המתוקן ולהישלח לשירות המבחן, לשם קבלת תסקיר עם המלצה לגבי ההרשעה והעונש. ב־19 במארס החליט בית המשפט לאמץ את המלצת שירות המבחן שלא להרשיע את הנאשם בפגיעה בפרטיות של ריטה.
בהחלטה נכתב: "לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים ומכלול השיקולים הנדרשים, לרבות מהות המעשים ונתוני העושה, ונתנו דעתנו לאופק השיקומי והמאמצים שעושה הנאשם על מנת לשקם את חייו, בכלל זה בפן המקצועי, אנו מקבלים את המלצת שירות המבחן, מבטלים את הרשעתו של הנאשם בעבירות שבהן הודה ומסתפקים בקביעה כי ביצע אותן". על יחיא הוטלו 160 שעות שירות לתועלת הציבור.
"אני מאוד מצטערת שיחיא הודה שנגע ביד של ריטה", אומרת עו"ד ויזל. "יחיא היה קורבן של שתי מתלוננות, שהחליטו להעליל עליו באמצעות תלונות שווא, ועדיין בית המשפט מחבק אותן ומגן עליהן, כשהוא מסרב לחשוף את זהותן, למרות שאחת מהן הודתה ששיקרה. אם הייתי יודעת שכך זה יהיה, לא היה שום סיכוי בעולם שהייתי מסכימה להגיע להסדר כלשהו".
• • •
"אני חייב לנוגה את החיים שלי", אומר יחיא. "היא המלאך היחיד בכל מערכת המשפט, שנלחמה עבורי כאילו הייתי הבן שלה. זה לא דבר של מה בכך. אני מקווה שהיא תסלח לי שלא רציתי להמשיך להילחם. רק רציתי כבר לגמור עם הכל וללכת הביתה. הייתי עייף מכל מסכת הייסורים שעברתי בשלוש השנים האלו.
"כמעט שלוש שנים הייתי במעצר בית, הצמידו לי תווית של עבריין מין ואנס. שפכו את דמי, הרסו לי את החיים. בגלל שלא עבדתי, המשפחה שלי הגיעה לפת לחם. עכשיו הכל נגמר כאילו כלום. שום בקשת סליחה או כפרה.
"מה שהכי מפריע לי זה שאותן נערות ימשיכו כרגיל בחיים שלהן, בלי לשלם על מה שהן עשו לי. איך ייתכן שצעירה, שהרסה לי את החיים והודתה ששיקרה, יצאה מבית המשפט כאילו כלום? איפה המדינה? למה לא תובעים אותה? במקום זה עוד מגנים עליה ואוסרים לפרסם את שמה.
"אני רק מקווה היום שגם בכפר כולם יקראו ויבינו שאני באמת חף מפשע. אנחנו חיים בקהילה קטנה, וחשוב לי שהנושא הזה ייעלם ויישכח. אם לא למעני, אז למען אשתי, הילדים שלי וההורים שלי".
אתה מתכנן תביעה אזרחית נגד המתלוננות או עורך הדין?
"בהסדר הטיעון החתימו אותי שלא אתבע את המתלוננות בכל מה שקשור למקרה הזה. נוגה ניסתה לשכנע אותי ללכת עד הסוף ולא להתפשר, הרי האישום הזה מגוחך, אבל אני כבר הייתי גמור. לא יכולתי למשוך את הסיפור הזה אפילו עוד יום אחד. לא רציתי יותר לראות בתי משפט. רק רציתי לחזור כבר הביתה לחיים שלי.
"לגבי עורך הדין, הייתי שמח אם הוא היה מקבל את שלו על מה שעשה לי, אבל אני כבר לא יכול להתעסק בזה. אני חייב עכשיו לשקם את המשפחה שלי, לסגור את החובות שצברתי בשנים האחרונות ולהסתכל קדימה".
תחזור להיות מורה?
"אני לא חושב. הפצע של השנים האחרונות גדול מדי. התחלתי עכשיו קורס במסחר וכלכלה, ואני מקווה שמפה והלאה יהיה לנו רק טוב.
"חשוב לי להעביר מסר לאנשים שנמצאים במצבי. אני יודע שאני לא היחיד שמואשם בתלונות שווא כאלו. חשוב לי שאנשים יילחמו על חפותם עד טיפת דמם האחרונה, לא יוותרו ולא ייכנעו. וחשוב לי שבתי המשפט יפסיקו לראות באופן אוטומטי את האישה כקורבן ואת הגבר כתוקף. אני ההוכחה שיש גברים שהם קורבנות של נשים".
michali100@gmail.comתגובות: "יש אינטרס ציבורי למנוע פגיעה בפרטיות המתלוננות"
מפרקליטות מחוז הצפון נמסר: "כתב האישום הוגש לאחר שנבחנו כלל הראיות בתיק. בשלב מסוים הודה הנאשם באחד האישומים, אך לאחר מכן חזר בו מהודאתו והתנהל משפט. בתום שמיעת הראיות במשפט, העידה אחת המתלוננות בשנית, חזרה בה מתלונתה, ובהתחשב בכך ובכלל הראיות הושג הסדר טיעון, שבמסגרתו הודה הנאשם בכתב אישום מתוקן.
"התנאים המגבילים שבהם שהה הנאשם במהלך משפטו נקבעו על ידי בית המשפט על פי הראיות, והוקלו עם התקדמות ההליכים במשפט. הם בוטלו לאחר שהמתלוננת חזרה בה מעדותה.
"באשר לטענות בדבר עיכוב הנאשם לאחרונה, הדבר לא הובא לידיעת הפרקליטות.
"לדעתנו, ההתפתחויות בתיק זה, לאור כלל נסיבות התיק, הצדיקו התנגדות להתרת פרסום פרטי המתלוננות, וזאת לאור האינטרס הציבורי של מניעת פגיעה בפרטיותן ובשלומן. באשר למתלוננת שחזרה בה, תפעל הפרקליטות על פי כלל השיקולים הנוגעים לעניין והמדיניות במקרים כאלה".
מדוברות מערכת בתי המשפט נמסר: "נגד הנאשם הוגש כתב אישום, שכלל שני אישומים בעבירות מין, כנגד שתי מתלוננות שונות. בפתח ישיבת ההוכחות הראשונה, ובטרם החלה שמיעת הראיות, הודיעו הצדדים כי הגיעו לידי הסדר טיעון, אשר כלל תיקון כתב האישום (על ידי מחיקת אישום אחד מבין השניים), והודאת הנאשם בכתב האישום המתוקן.
"הנאשם היה מיוצג מראשית ההליך על ידי עורך דין, והסדר הטיעון הושג לאחר מספר ישיבות שבהן ניתנה לנאשם ולסניגורו ההזדמנות ללמוד את חומר הראיות ולהיערך לקראת המשפט.
"ביום 9 בנובמבר 2014 הודה הנאשם בכל המיוחס לו בכתב האישום המתוקן, לאחר שבית המשפט בירר עימו היטב אם הוא יודע במה הוא מואשם, והוא אישר בפיו כי פרטי האישום וההסדר הוסברו לו על ידי בא כוחו, הוא הבין אותם ומודה במיוחס לו. הדברים מקבלים ביטוי בפרוטוקול הדיון.
"לבקשת הסניגור, הופנה הנאשם לקבלת תסקיר שירות המבחן, אולם בטרם התקבל התסקיר, החליף הנאשם את ייצוגו. כחודשיים לאחר הודאתו והרשעתו, הוגשה מטעמו בקשה לחזור בו מההודאה. בית המשפט קיבל את בקשתו וביטל את הכרעת הדין. אחר כך נשמעו ראיות הצדדים.
"ביום 11 בינואר 2017, לאחר שאחת המתלוננות חזרה לדוכן העדים במסגרת עדות הזמה וחזרה בה מהגירסה שמסרה לבית המשפט בעדותה הקודמת (שאותה מסרה גם למשטרה בהליך החקירה), הודיעו הצדדים על הסדר טיעון, שלפיו נמחק האישום המתייחס למתלוננת שחזרה בה, ונותר האישום כנגד המתלוננת האחרת, תוך הפחתת האישומים לתקיפה ופגיעה בפרטיות. הנאשם הודה בכתב האישום המתוקן והורשע על פי הודאתו".
במשטרת ישראל הגיבו רק לטענה בדבר עיכובו של יחיא לחקירה לפני שבועיים. "בעקבות תלונה על הקמת רעש בדירה בכפר עין קיניא הגיעו השוטרים למקום. מבדיקה שערכו במסוף המשטרתי עלה כי אחד הנוכחים אמור להיות במעצר בית, והשוטרים עיכבו אותו לאור התראת המסוף ובדיקת הנושא. יחיא אבו סאלחה שוחרר שעה קלה לאחר מעצרו, מייד כשהתברר שהחלטת בית המשפט לבטל את מעצר הבית לא הועברה למשטרה. במקביל, פעלנו מול הפרקליטות להסדרת הנושא".
תגובתו של עו"ד באסל פלאח לא התקבלה עד למועד סגירת הגיליון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו