זוהי יפו, ילדה

אם הנמל ושדרות ירושלים הם כל מה שאתם יודעים על יפו, אז ממש לא ראיתם שום דבר. עיר הנמל העתיקה, ששיפוץ המבנים הישנים מפיח בה חיים חדשים, היתה כאן עוד בימי הפלשתים. העיר התפשטה מחוץ לחומה העתיקה בעקבות כיבוש נפוליאון בשנת 1799, ומאז, בעיקר במהלך המאה ה־19, נוספו לה מבנים ושכבות חדשות, שגם מסתירות חלק מעברה.

אין הרבה אנשים שמכירים את תל אביב ואת יפו כמו אילן שחורי, עיתונאי וחוקר תולדות תל אביב, שהיום נכבש על ידי אהבתו הגדולה, הדרכת תיירים ישראלים וזרים. התלווינו אל אילן, המתחזק אתר ששמו "תל אביב שלי", לסיור בשכונת עג'מי כדי לראות פינות נסתרות שלא ידענו על קיומן. 

אילן שחורי בסיור // צילום: נעמי גיטניו

רחוב יפת, מהשעון ועד גבול בת ים, נושא על גבו אלפיים שנות היסטוריה בגיבוב חסר סדר. ביפו יש עדויות רבות לכל תקופות ההיסטוריה של ארץ ישראל. על התקופה ההלניסטית ביפו ידוע מעט מאוד, כי העיר לא נחפרה לעומק, ומעט מאוד ידוע על העיר יפו במהלך מרד החשמונאים. הסיבה העיקרית למיעוט הממצאים הארכיאולוגיים היא העובדה שהעיר פשוט לא נחפרה לעומק, שם מסתתרות העדויות הקדומות ביותר. בעת הכשרת שטח ברחוב יפת 15-19 להקמת מתחם המגורים היוקרתי גנור, בין שוק הפשפשים לרחוב יפת, התגלו לא פחות מ־11 שכבות ארכיאולוגיות.

 

הבית השרוף

בשכבה השמינית, ההלניסטית, נמצאו שרידיו של בית שרוף. אנשי רשות העתיקות ייחסו את השריפה לשנים 160-167 לפני הספירה, תקופת מרד החשמונאים, השריפה המוזכרת בספר המכבים. גילוי זה התחבר לחשיפה מוקדמת יותר, משנות ה־60, שבוצעה על ידי הארכיאולוג העירוני ד"ר יעקב קפלן, שחשף במרכז כיכר קדומים בעיר העתיקה שכבה הלניסטית ובה מבנה, המוצג כיום במרכז המבקרים, שנחרב או נעזב בחופזה בתקופה ההלניסטית. גם שם נמצאו שרידי שריפה, ככל הנראה תוצאה של כיבוש החשמונאים. עדות ארכיאולוגית נוספת הוכיחה כי במבנה זה ישבה משפחה יהודית, לפחות עד פרוץ המרד הגדול.

הבית הסקוטי // צילום: נעמי גיטניו

עם שיפור מצב הביטחון הכללי בארץ במאה ה־19 והתפתחות המסחר המואצת, החלו החומות לאבד את חשיבותן. השלטון העות'מאני ביטל את מעמדה של יפו כעיר מבצר, החומות נהרסו והחפיר לאורך רחוב יפת נסתם והפך לדרך ראשית. 

כמעט כל הכנסיות מיוצגות ביפו. חלקן פעילות וחלקן רדומות, אבל הן כאן. אחת ממטרותיהן של הכנסיות הנוצריות במאה ה־19 היתה לסייע לאוכלוסייה המקומית, היהודית והערבית, בתחומי החינוך והבריאות כדי למשוך מאמינים חדשים לשורותיהן. הפגנת נוכחות ועוצמה של הכנסיות, ושל המעצמות האירופיות שעמדו מאחוריהן, היתה חלק מהתחרות ביניהן על ההשפעה בארץ בפרט ובאימפריה העות'מאנית בכלל. 

 

שימור לקוחות

הכנסייה הקופטית מחזיקה נכס מתפורר ברחוב יצחק אבינרי שעומד משמים, מוזנח, משנת 1948. הצליינים הקופטים ממצרים הפסיקו להגיע אז כי הפכנו לארץ אויב, ורק שומר אחד, ראש המנזר הקופטי, נשאר כאן לרפואה. בית ההארחה מזכיר ימים יפים יותר, ואולי יגיע גם יום השיפוץ של המבנה הזה. יפו של היום מתחדשת ומתהדרת גם בעבר הרחוק. 

דומה שאין רחוב ביפו שלא עובר עכשיו שיפוץ, שימור, שחזור. זה מתחיל בבניין אחד ומתפשט הלאה עד שמתייצבת שורה של בתים מפוארים, כמו פעם. עד לפני שנים אחדות, ראש הכנסייה הקופטית במצרים לא היה מאוהבי היהודים, וזאת בלשון המעטה, והוא התנגד לכל ביקור של קופטים בישראל. אולם הוא מת, ולפני כשלוש שנים נבחר ראש חדש לכנסייה ואט אט מתחילים הקופטים לחזור לארץ, וגם טיפין טיפין לביקור ביפו.

אחת ההפתעות הגדולות בסיור היתה בית עלמין קטן שבו קבור ד"ר הוג'קין. הרופא, המפורסם בזכות מחלת לימפומה הקרויה על שמו, התלווה למונטיפיורי הקשיש כדי לסעוד אותו בסיור בארץ ישראל בערוב ימיו, אך כשהגיעו לארץ ישראל חלה הוג'קין ומת. 

כיכר השעון // צילום: נעמי גיטניו 

אל חלקת הקבר אפשר להגיע אם נכנסים מרחוב יפת לסמטה שבין מספר 19 ל־21. עוקפים את 21 משמאל, פונים ימינה, ודרך החצר, המלאה קוצים, דרדרים ופרגים, מגיעים לחלקה קטנה ובה כמה קברים. מלבד הוג'קין קבור כאן גם אחד מגיבורי המלחמה הבריטים, אדוארד תומאס מיצ'ל, שמת מדלקת ריאות ולא בקרב, ולכן לא נקבר בבית קברות צבאי.

 

חדש אבל עתיק

בניין מספר 21 ברחוב יפת מציג לראווה דלתות עתיקות שבהן חושקים בעלי בתים באזורי יוקרה. בארץ כבר אין דלתות עתיקות, ולפי שחורי, רוב הדלתות מיובאות היום מאנטליה, ויש גם דלתות "עתיקות" המיוצרות לפי הזמנה: בתהליך "יישון" הן נקברות באדמה ומוצאות ממנה במצב "עתיק".

בהמשך הרחוב, על שרידי בית החולים הצרפתי בשטח המצודה, מוקם עתה בית מלון יוקרתי ולצידו מגדל מגורי יוקרה. במהלך חפירות הצלה נמצאו במקום שרידי ביצורים מהתקופה העות'מאנית ומהתקופה הצלבנית ואף שדה קבורה קדום. 

בצידו המזרחי של רחוב יפת ניצבים כמה בנייני ציבור גדולים, אחד מהם דומה לטירה בעלת מגדלים עגולים. זהו בית הספר שיסדו נזירות ממסדר "האחיות סנט ג'וזף של ההתגלות", השוכן ברחוב יפת 7. 

משמאלו, ביפת 5, מאחורי שני העצים הגבוהים בחזית, נמצא בית ספר נוצרי לבנים, קולג' דה פרר (האחים), שהוקם על ידי מסדר נזירים קתולי. שפת הלימוד כיום היא צרפתית. בבית ספר הזה למדו לפני יותר מ־100 שנים כמה מבני המשפחות היהודיות המכובדות ביפו. 

בבית הספר "טביתה", מייסודה של הכנסייה הסקוטית, לומדים תלמידים נוצרים, מוסלמים ואחוז קטן של יהודים ובני דתות אחרות, שרובם מתגוררים ביפו ובסביבתה. הלימודים בבית הספר מתקיימים בשפה האנגלית.

 

מחווה מהאפיפיור

ברחוב יפת מספר 51 ניצבת כנסיית סנט אנטוני מפאדובה, המשתייכת למסדר הפרנציסקני בכנסייה הקתולית. המסדר קיבל מהאפיפיור את האחריות לשמירת המקומות הקדושים בארץ, תפקיד שמשמעותו קיום נוכחות נוצרית מתמדת בארץ ומתן עזרה וקורת גג לצליינים קתולים העולים לרגל למקומות הקדושים בארץ הקודש. 

כיום נמנים עם באי הכנסייה תושביה הקתולים הערבים של יפו, וכן פוקדים אותה בימי שבת ובימי ראשון עובדים זרים קתולים המגיעים לישראל מהמזרח הרחוק, ממזרח אירופה ומאפריקה ומתגוררים בתל אביב־יפו. בחזית עיטור אבן גדול דמוי פרח, המכונה רוזטה. 

גשר פייסל, ברחוב יפת פינת יהודה הימית, הוקם כדי לאפשר למשאיות המובילות סחורה מהנמל ואליו לעבור בלי להפריע לתנועה הסואנת ברחוב יפת, שנקרא אז רחוב עג'מי. 

הגשר הוקם על ידי עיריית יפו בשיתוף עם ממשלת המנדט ונקרא על שם האמיר פייסל, מלך עיראק. האמיר פייסל היה אחד ממנהיגי המרד הערבי נגד האימפריה העות'מאנית בזמן מלחמת העולם הראשונה. 

שחורי ממליץ לרדת במדרגות מהגשר לרחוב יהודה הימית ולהתרשם מהסגנון האדריכלי של בתי הדירות, שנבנו בעיקר בשנות ה־30. 

רוב הבתים נבנו בסגנון הבינלאומי, המתאפיין בקווים ישרים, היעדר קישוטים, מרפסות מעוגלות וחלון אנכי לאורך כל גובה חדר המדרגות (המכונה חלון התרמומטר), שאותו אפשר לראות למשל בבניינים מספר 36 ו־55 ברחוב. מכאן אפשר לרדת עד לנמל עצמו. 

 

תחנה אחרונה בנמל

נמל יפו שימש לאורך ההיסטוריה אחד משעריה הימיים של הארץ והשער הימי החשוב של ירושלים. הנמל נבנה על גבי סלעי כורכר אשר יצרו שובר גלים טבעי. בתחילת שנות ה־30 העמיקו הבריטים את הנמל הישן והרחיבו אותו, ובנו את המחסנים הנמצאים בו עד היום. לאחר קום מדינת ישראל שימש נמל יפו בעיקר לייצוא תפוזים. בשנת 1965, עם הקמת נמל אשדוד, הופסקה הפעילות המסחרית בו, למעט פעילות דייגים.

בשנת 2006 רכשה עיריית תל אביב־יפו את הנמל ממדינת ישראל והמקום נהיה למוקד תיירות, נופש ומסחר. מגרש החניה העצום שמצפון לנמל מלא כמעט בכל סוף שבוע, אבל בקרוב ייחפר כאן חניון תת־קרקעי ומעליו תיבנה שכונת מגורים יוקרתית, שתצפה אל מדרון יפו מדרום, שהפך ממזבלה מוזנחת לפארק יפהפה ומטופח. 

עוד פרטים על יפו ותל אביב אפשר למצוא באתר www.mytelaviv.co.il.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו