באוויר מדור לדור

אומרים שחיל האוויר הוא משפחה אחת גדולה, ושבתוך המשפחה הזאת יש לא מעט משפחות, אבל משפחת שדמי היא שם דבר בחיל האוויר, לדורותיו, מפקדיו וטייסיו. את הדרך הענפה ייסד סא"ל אוהד שדמי ז"ל, טייס מפורסם בחיל האוויר, ובה צעדו ועדיין צועדים בנותיו ונכדיו, ששירתו במגוון תפקידים בחיל האוויר, וכן נכדו, סרן א', טייס מסוקים בטייסת ציפורי המדבר.

ביום חמישי האחרון התקיים בבסיס חיל האוויר רמון, הסמוך למצפה רמון, יום הזיכרון של "טייסת האחת", שבה שירת אוהד בתפקידו האחרון, ואליו הגיעו בני המשפחה. הוא נולד באוקטובר 1935, גדל והתחנך בקיבוץ מעברות, התנדב לקורס טיס 17 ועם סיומו שירת בטייסת הקרב הראשונה בבסיס חצור. בין מגוון תפקידיו היה אוהד טייס חיל האוויר הראשון שהטיס את העיט בארץ, ובהמשך עבר הסבה למטוס הקורנס שבו טס ב"טייסת האחת". ההיסטוריה המבצעית של אוהד היתה רצופה באירועים שהפכו למכוננים עבור משפחתו ועבור דורות של טייסים - היסטוריה שנגדעה לפני יותר מ־47 שנים, בתאריך 06.03.1970, במהלך גיחת אימונים. בתאונה נהרג גם הנווט שהיה עימו, נתן מרום ז"ל.

במהלך שירותו הצבאי הכיר אוהד את אשתו רות, בזמן שהיה מדריך בבית הספר לטיסה בתל נוף והיא קצינת ח"ן. לזוג נולדו שלוש בנות: נועה (57), ששירתה כקצינת מבצעים בטייסת 149 (שכבר נסגרה); נגה (55), ששירתה כפקידת מבצעים בטייסת אבירי הזנב הכתום; ונורית (48), שהיתה בת שלושה חודשים כשאביה נהרג, ולימים שירתה כפקידת מבצעים בטייסת אבירי הזנב הכתום, שבע שנים לאחר אחותה.

סא"ל אוהד שדמי ז"ל // צילום: מתוך אתר חיל האוויר

גם בהמשך המשפחה נשארה בחיל האוויר. לנועה הבכורה שתי בנות, מלודי, ששירתה כמדריכת סימולטור, וספיר, ששירתה בשלישות של טייסת אבירי הזנב הכתום. לנגה שלושה בנים, ניר, ששירת ב"טייסת האחת", שבה כאמור שירת סבו, סרן א' - שסיים לפני כשנתיים קורס טיס מספר 170 ובן שלישי שטרם התגייס, אבל הכיוון שלו ברור.

"אוהד היה אדם מזן מיוחד", סיפרה האלמנה רות, "כמי ששירתה גם בחיל האוויר, הוא השאיר אחריו מורשת מפוארת, שאת חלקה הכרתי אישית, ושלוש הבנות והנכדים גדלו על המורשת ועל הסיפורים האלה. דמותו ניצבת לנגד כל בני המשפחה, ובלי שמבקשים מהם זה ברור שהם הולכים לשרת בחיל האוויר, כל אחד ואחת בתפקיד המתאים לו".

משפחת שדמי בהרכב מלא. "דמותו ניצבת לעיני כולנו" // צילום: דודו גרינשפן

נכדו של אוהד, סרן א', טייס מסוקים בבסיס פלמחים, הוסיף: "כשהתגייסתי רציתי להיות לוחם. אבל לא אומרים 'לא' לחיל האוויר. הלכתי לקורס טיס 170 ודמותו של סבא אוהד היתה כל הזמן לנגד עיניי, במהלך כל הקורס וגם אחריו. בשבילי, להיות טייס זו סגירת מעגל, בעיקר בשביל סבא שלי".

מפקד "טייסת האחת", סא"ל ז', העומד לסיים את תפקידו לאחר שנתיים, סיפר כי במקור היה מדובר בטייסת פאנטום עם עבר של קרבות מפוארים, עד שבהמשך היא הוקמה מחדש כטייסת מטוסי סופה. "'טייסת האחת' היא ייחודית, כמו כל טייסת אחרת, בעיקר בחיבור עם המשפחות, ובמיוחד עם אלה של משפחות השכול", הסביר סא"ל ז', "בכל שנה אנחנו מקיימים יום זיכרון פנימי, נפגשים למפגש חברתי מאוד מיוחד, כי החיים ממשיכים, ושומרים על הקשר בין הטייסת והמשפחות".