אכזבה מעבר לפינה

"איך לא הכירו לי כזה בחור-", תוהה יעל פוליאקוב אחרי שהמועמד הראשון לשידוך, אליעד החקלאי, מציג את תעודת הזהות שלו ("טוב מדי מכדי להיות אמיתי"). ברור שפוליאקוב היתה מעדיפה לשבת בבית ולצפות בצבע מתייבש על קיר מאשר לצאת לדייט שכולו חוויה חקלאית עם אליעד, המגיע לדייטים חמוש בטרקטור. על בסיס הפער הזה, בין הרצוי למצוי, נמצאים עידו רוזנבלום - להלן: הנשוי - ופוליאקוב, מנחי תוכנית שידוכים חדשה-ישנה, שכמוה בדיוק כבר ראינו. אז קראו לה "דאבל דייט", הנחו אותה דנה מודן ורועי לוי, ואת ההבדלים בינה לבין "סינגלס" אפשר לזהות כבר בדייט הראשון: אין.

היורשים של מודן ולוי משתמשים באותם טריקים חינניים שהפכו את "דאבל דייט" לתוכנית בידור מהנה. עטופים בפוזת "לא באנו לחפש אהבה, רק לצחוק על מי שכן", ניגשו רוזנבלום - הנשוי הטרי לאישה שעליה לא תשמעו פה מילה - ופוליאקוב הרווקה שעלק-לא-מחפשת-כרגע, לזוג הראשון שיצא לדייט על חשבון ההפקה. הזוג הנבחר, שני שחקנים בעיני עצמם (הוא חקלאי פלוס הופעות לילדים, היא מוכרת מכונות קפה הלומדת משחק), סיפקו את החומרים למשחק שכלליו ידועים לכל. אנשים הנותנים הסכמתם ליטול חלק בתוכנית שידוכים בשנת 2012, לא יכולים לבוא בטענות על העריכה שבסופה הם נשמעים, איך נאמר, לא מבריקים. פוליאקוב ורוזנבלום השתמשו במושגי מפתח שטבעו בני הזוג ("טופ פייב"), לעגו לתכונותיהם, להרגליהם ולמאפייני אישיותם ("רקדנית הקניונים ורקדן הצ'יפנדיילס"). את המעט שהמנחים לא אמרו, אמרו הפופ אפס במקומם. אותן בועות קומיקס משעשעות, שאיפשרו כבעבר לתסריטאים וליוצרים לדחוף עוד כמה ירידות על הפראיירים המוכנים - תמורת חשיפה - ללכת למקומות הנמוכים ביותר.

ארבעת חלקי התוכנית עוקבים אחר שלבי הפגישה הראשונה של בני זוג, תוך כדי קפיצות לניתוח הדייט באולפן. הרדידות של "סינגלס" נחשפה והלכה ככל שהפרק נמשך. מהומור לא מזיק - קצת גסויות של פוליאקוב לא הרגו אף אחד, חוץ מאת הקריירה שלה - הפך הפרק לעוד מסע תוכן שיווקי לוחץ. מילא החוויה החקלאית של אליעד, הרגע שבו נזרקו המילים "עשיתי לך הפתעה: שטפתי כלים", בליווי קלוז אפ על סבון הכלים הפוטוגני, היה שיא אישי של מחלקת התוכן השיווקי. סצנת הריקוד הארוטי של המחזר היתה שיא העליבות הבא. גם אחרי שמבינים שמדובר באקט מתוסרט ומבוים, אין דרך לצאת מסצנה זו בכבוד. השאלה מי מחפש כבוד בדייט ראשון נשארה פתוחה בשלב זה.

מעבר למימוש כמה קלישאות ישראליות - המועמדת היא רווקה לחוצת חתונה, המיועד הוא גרוש הרוצה להביא לעולם בדחיפות בן זכר - לא נרשמה מסקנה סוציולוגית אחת מתוכנית הבכורה. באולפן החזיקו המנחים מעמד באמצעות חזרה על שתי בדיחות, אחת מהן גזענית ודבילית במיוחד (כמה פעמים אפשר לקרוא לאחמד מוחמד? בלי סוף). החידודים של רוזנבלום ופוליאקוב, נופלים בהרבה בהשוואה למקור. שום אלמנט חדש לא נוסף לפורמט, והשוני היחיד שנמצא בסופו של דבר הוא היעדר סיום. הדייט מסתיים בחדר העריכה, ואת תוצאותיו הערטילאיות מגישים פוליאקוב ורוזנבלום. לשמוע מפי הנסיינים עצמם כמה הדייט היה גרוע, היה אולי הרגע היחיד האותנטי בתוכנית, שבו היה אפשר להזדהות עם מחפשי האהבה. מכאן הדרך למטה סלולה: פאן על גבול הטראש, עטוף בתוכן שיווקי.