מורשת לוחמים: דוד אלפישר הוא ניצול שואה שלחם כנגד המשטר הנאצי כפרטיזן בן 11 ביערות, ביחד עם פרטיזנים סובייטים נוספים. כל משפחתו נספתה בשואה מלבד אחיו שלמה. לאחר המלחמה הצטרף לשורות האצ"ל באירופה שלחמו נגד הבריטים להקמת מדינת ישראל. הוא עלה לארץ כנער וזייף את גילו על מנת להתגייס ולשרת בצבא היהודי, בתור לוחם בחטיבת גבעתי.
לימים נהפך לקצין והשתחרר בדרגת סרן. הלוחמה השתרשה בחייו, והיה לו חשוב להעביר למשפחתו את אותה הרגשת שליחות ותרומה למדינה - בעקבותיו שירת גם בנו, שוקי, כלוחם בגדוד 202 של צנחנים, ונכדו יאיר משרת כיום כלוחם בגדס"ר גולני. הם נפגשו אתמול עם פלוגתו של יאיר לספר את סיפור ההישרדות המדהים של סבא דוד.
סיפורו של דוד מתחיל ב-1930. הוא גדל בעיירה ליד לובלין שבפולין, למשפחה בת חמש נפשות - הוריו ושלושה אחים. כשהגרמנים כבשו את פולין ב-1939, התחילו אקציות. "שבעה אנשים נבחרו באקציה, ואמא שלו אמרה לו 'לך, תציל את עצמך בני', ודחפה אותו מהעגלה", מספר נכדו רב"ט יאיר אלפישר, בן 19.
יאיר מספר כי שמע את הסיפור של סבו פעמים רבות: "בכל פעם שאני מבקר את סבא אני שומע את הסיפור ההוא, איך שאבא שלו חיפה עליו ונהרג בשבילו. זה הסיפור שהכי ריגש אותי. אבא שלו היה לוחם בצבא הפולני, וכשהם ברחו, אבא שלו נשאר לחפות עליהם ונהרג על ידי הנאצים. אני מדמיין את אבא שלי עושה דבר כזה וזה פשוט לא נתפס".
דוד מספר לפלוגת נכדו יאיר את סיפורו // צילום: דו"צ
היהודים נתבקשו לענוד טלאי צהוב ואט אט החלו הגרמנים לשלח למחנות. "באחת מהאקציות לקחו את כולם חוץ מאבא, שנשאר לאסוף את הבגדים", מספר דוד. אחיו הבכור ממנו בשלוש שנים, שלמה בן ה-13, ברח באותה אקציה והסתתר בעליית גג של אחד הפולנים באזור. "אבא ראה את זה", משוכנע דוד. באותה העת, כל המשפחה למעט אביו היו על הקרון, שהיה עתיד להגיע למחנה ההשמדה טרבלינקה, אולם שם קרתה תפנית: אמו אמרה לו: "לך בני, תציל את עצמך", ודחפה אותו מעגלת הטרנספורט. דוד, בן 10 בלבד, נבהל והשיב: "בואו נקפוץ כולנו". אמו, שלא ידעה שהתחנה האחרונה של אותו קרון היתה טרבלינקה, אמרה לו: "לך תחפש מחבוא ואנחנו נצטרף לאחר מכן".
דוד רץ והסתתר באותה עליית גג של אחיו הבכור. מאותו לילה השניים ואביהם החלו לנדוד מבית לבית, במטרה להסתתר מהנאצים. "אחד הגויים שעבד אצל אבי, אמר לנו 'כל מה שיש לי זה בזכותך', תעלה למעלה ותסתתר. אבי שילם לו על זה. עד שיום בהיר אחד הוא אמר לנו שחלם חלום רע ובו הגרמנים פשטו על ביתו". באותה תקופה הגרמנים נהגו לשרוף את בתי הפולנים אשר נמצאו מסתירים יהודים, "הם היו שורפים את כל הבית ואת כל מי שבבית".
מאותו יום הם הפכו לפרטיזנים ביערות, נודדים מקבוצה לקבוצה. באחת המתקפות של הגרמנים נהרגו אביו ודודו. דוד מספר כי קשיים לא פסחו עליהם גם כשחיו כפרטיזנים באותם יערות, "אף אחד לא רצה אותי, הייתי קטן וצנום, בן 10-11. אמרו לי: 'מי ירצה ילד איתנו? נצטרך לטפל בך. תסתלק מפה או שנבעט בך, אנחנו לא רוצים ילדים'".
דורות של לוחמים, משפחת אלפישר // צילום: דו"צ
"הסיפור שלו משפיע המון על המשפחה, אנחנו יודעים איפה פעם היינו ויודעים שהיום זה לא יכול לקרות ואנחנו לא ניתן לזה לקרות. חשוב לי שהילדים שלי ידעו מה היה בעבר, שאנחנו עם הנצח ושאנחנו נלחם ונעמוד מול כל איום", יאיר מספר.
דוד החל להסתובב עם אותה חבורה ומספר: "בגיל הזה כבר הייתי עם שני אקדחים בכיסים".
לאחר המפגש המרגש של דוד וחבריו לנשק של נכדו, יאיר מספר: "זה פוגש אותי בשירות הרבה, הרי כל מה שסבא עבר השפיע עליו ישירות. הוא התגייס לצבא ויצא לקצונה ואני מרגיש שאני חייב להמשיך באותה דרך שלו. בזכות מה שהוא עשה ושבחר לא לברוח יש לנו את המדינה. אבא שלי היה לוחם וגם אני בחרתי להמשיך בעקבותיהם".