לפני כשנה, דליה מנטבר, השם הנרדף לפילאטיס בישראל ולנצח "ההיא עם החותלות מ'שעת כושר'", פתחה יומן וגילתה שאוטוטו יחלפו כבר ארבעים שנים מהרגע שבו התחילה למתוח את שריריהם של רקדני וסלבריטאי ישראל. יש כאלה שחוגגים יום הולדת לעסק עם עוגה וארבעים נרות, אבל מנטבר (65) החליטה לחגוג בענק.
"אני טיפוס ששונא להשתעמם", היא אומרת בזמן שהיא מתיישבת בישיבת תשעים מעלות יציבה ומתוחה בספה שמולי, חנוטה במכנסיים ובחולצה צמודים הרומזים על גיזרה חטובה והדוקה באופן מעורר קינאה. "אני תמיד אוהבת להתחדש ולאתגר את עצמי, ואוהבת להמציא כל הזמן תרגילים ואתגרים ספורטיביים. אחרת, לא הייתי יכולה לעסוק באותו הדבר במשך ארבעים שנה.
"בהתחלה חשבתי לבנות שיעור שירוץ במקביל בכל הארץ באותו הזמן בדיוק, אבל הבנתי שאין לי שליטה על מה שיקרה במקומות אחרים. ואז אמרתי לעצמי: שיעור אחד גדול. דמיינתי את עצמי מתרגלת על במה גדולה וכמות עצומה של אנשים שעושים בתיאום מושלם את אותן התנועות. ואז זה הבזיק לי: שיא גינס.
"נכנסתי לאתר של גינס, כתבתי 'שיעור פילאטיס' וגיליתי שנקבע שיא לשיעור הפילאטיס הגדול בעולם בשנת 2013 על ידי 3,486 נשים טורקיות בחולצות לבנות ומטפחות על הראש. בטח ארדואן אמר להן 'תתאספו בפארק' בפקודה וכולן הגיעו", היא צוחקת בקול רם, והתלתלים האדומים והנצחיים שלה קופצים לצדדים.
"אז החלטתי שאני רוצה לעשות שיעור עם 100 אלף מתאמנים, ואז חשבתי שזה נורא מורכב ושאולי כדאי לעשות שיעור עם 50 אלף אנשים, ואחר כך עם 10,000 אנשים. וכשקמתי למחרת היה נראה לי ריאלי לעשות את זה עם 5,000 אנשים, שזה מספיק מכובד ובעיקר מורכב.
"מייד פתחתי בתהליך הרשמה באתר של שיאי גינס, ורק למלא את כל הטפסים שלהם לוקח שעות. מי אני, מה אני, מה הרקע, איפה כתבו עלי, מה התואר שלי, איפה יכתבו על זה, איפה אפרסם את זה, ועוד המון שאלות שבוחנות את מידת הרצינות שלי. ואז צריך להמתין חודש כדי לקבל מהם תשובה, או לשלם כמה מאות פאונדים ולקבל תשובה תוך יומיים. מכיוון שאני לא יודעת לדחות סיפוקים, שילמתי את הסכום ותוך יומיים קיבלתי מהם אי־מייל שהתקבלתי ובגדול".
ומייד פתחת בצהלות שמחה ובתרגילי מתיחה?
"היו צהלות, אבל מייד גם עלו חששות ופחדים, כי עכשיו זה הפך למשהו מוחשי שצריך להפוך למציאות. התחלתי להילחץ, ואפילו פחדתי לדבר על זה עם אנשים מסביבי, כי לא רציתי שיורידו לי את ההתלהבות. ככל שחלפו הימים כך התחלתי לספר לאנשים על הרעיון, אבל אז הגיע תפריט הדרישות מגינס, ונכנסתי להלם".
למה?
"זו הפקה מטורפת. השיעור צריך להתקיים בשטח ענקי, השטח חייב להיות סטרילי ומחולק למתחמים של חמישים מתאמנים, ואני צריכה להיות על במה מוגבהת כך שכולם יוכלו לראות אותי. בנוסף, צריך עוד כמה מורים שיעשו את אותן התנועות בתזמון מושלם, כדי שלא יהיה מצב שמישהו מפספס. אתה מבין? כל המשתתפים חייבים לעשות בדיוק את אותו הדבר, אחרת זה לא נחשב", היא לוקחת אוויר לנשימה.
"וזה לא הכל. לכל חמישים אנשים מוצמד מפקח מגינס, ואם יותר מחמישה אחוזים נוטשים את השיעור או לא עושים אותו, השיא לא יישבר. אז צריכים גם מצלמות בכל הכניסות והיציאות וצמידים ופיקוח וכאב ראש גדול".
זה נשמע יותר כמו "האח הגדול" מאשר "שעת כושר".
"לגמרי, זאת ממש דיקטטורה. תהיה עלי, לדוגמה, מצלמה פרונטלית שלא תזוז ממני ותבדוק שאני לא סוטה ממתווה השיעור, שאני צריכה להעביר אליהם מראש. טירוף. והם גם דורשים שכל האנשים יהיו בקיאים בתרגילים, כך שאני צריכה לצלם את כל התרגילים ולשלוח אותם מראש לכל מי שנרשם".
אחרי חודשים של התרוצצויות וגיוס חסויות (עיריית תל אביב, משרד התרבות והספורט, דלתא וחברות נוספות) קבעה מנטבר מועד לאירוע - 5 במאי במתחם ספורטק צפון בתל אביב. השיעור ייפתח בהופעה של אחת המתאמנות הוותיקות שלה, ריטה, שאמרה לנו השבוע: "זה המעט שיכולתי להחזיר לה אחרי כל השנים. אני זוכרת שבאחד השיעורים הראשונים אצל דליה ראיתי מתעמלת בת 70 עם גוף מדהים ושאלתי אותה איך היא נראית ככה, והתשובה שלה היתה: 'התחלתי לפני שלושים שנה - ומאז לא הפסקתי'. אז אני התחלתי לתרגל אצלה פילאטיס לפני 17 שנה, ומאז לא הפסקתי אף פעם. אני חייבת לה את הגוף שלי".
עכשיו מנטבר מנסה בעיקר להכיל את החשש שעם ישראל לא יירתם לאתגר, שעלותו 65 שקלים לראש, כולל מזרן תרגול ("לצורך כיסוי עלויות").
עשרות אלפי אנשים נוהרים למרתונים שמתקיימים בכל שנה, למה שלא יבואו 5,000 לפילאטיס?
"כי זה פחות מושרש בתודעה, כי זה יותר סטטי.לא יודעת, אולי אני סתם בחששות. בינתיים נרשמו כבר קרוב ל־2,000 אנשים דרך האינטרנט, כך שאני אופטימית. מצד שני, יש עוד עבודה רבה ואסור לי להיות שאננה. אני מתעוררת בחמש וחצי בבוקר, ומהרגע שאני פוקחת את העיניים ועד הרגע שאני סוגרת אותן, אני מפחדת שלא אשבור את השיא וכל המאמצים והכספים יירדו לטמיון".
מה את רוצה להגיד למי שקורא את הראיון הזה?
"שאם אתם רוצים לחוות חוויה קולקטיבית חד־פעמית של ספורט שהוא לא רק אירוע ספורט, אלא גם אירוע של גאווה לאומית, אני מזמינה אתכם להצטרף אלי. בואו נראה לעולם שנגדנו שאנחנו גם יודעים לחיות את החיים הטובים, ושיש לנו גישה בריאה לחיים ולאנשים. ובכלל, בואו נביס את הטורקים".
• • •
דליה שגב, במקור, נולדה בנובמבר 1951 בתל אביב לאב שהיה מזכיר בית המשפט המחוזי ומתורגמן הדובר 13 שפות ולאם בעלת עסק קטן לסריגה ולממכר צמר. ילדה שלישית מתוך ארבעה ("סימה הבכורה נפטרה לפני כמה שנים ממחלה קשה, יוסי הוא עורך דין, ומאירה חיה בקנדה"). היינו בית מאוד מאוד שמח, שכולם שרים בו ועושים בו ספורט. לא היינו משפחה עשירה כלכלית, אבל היינו עשירים בתרבות ובמסורת והיינו משפחה מאוד מלוכדת. אני חושבת שאת החיבה שלי לספורט, תרבות ומוסיקה ספגתי משני ההורים שלי, שהיו אנשים מאוד כישרוניים".
כבר בתיכון גילתה את המשיכה לעולם הספורט, היתה פעילה בלהקת מחול ושיחקה כדורסל בקבוצת הנשים של מכבי דרום תל אביב ("בשלב מסוים המאמן שלנו היה רלף קליין, שלימים הפך למאמן אגדי, ואני זוכרת את התקופה הזאת בשמחה גדולה. יום אחד אפילו כתבו עלי שקלעתי 32 נקודות במשחק אחד").
ב"שעת כושר". "זאת היתה היסטריה של ממש"
אבל הספורט היה רק תחביב משני בימים ההם, שסייע לה לתחזק גיזרה וסבולת לב־ריאה כדי לעמוד על הבמה. "לאורך כל השנים שיחקתי, רקדתי ושרתי, וכבר בגיל 3 הופעתי בהצגה 'בילבי'. זה היה לפני כל כך הרבה שנים שאני אפילו לא זוכרת את זה בצורה צלולה, לדעתי הייתי בילבי, אבל זה זיכרון עמום.
"תמיד חלמתי להיות על הבמה, וכשהיו בחינות ללהקות הצבאיות הלכתי והתקבלתי ללהקת פיקוד מרכז עם שם טוב לוי, שלמה בראבא וניצה שאול. כשהסתיימה התוכנית עברתי לצוות הווי צנחנים עם עוזי חיטמן, אלי גורנשטיין ודורית ראובני, ואיך שהסתיימה התוכנית שם עברתי לפיקוד דרום עם חנה לסלאו, ציפי מור, אביבה אבידן ורוני בראון.
"הדבר הכי מאכזב ומתסכל בשירות שלי היה שנכנסתי לתוכנית שכבר רצו איתה במשך כמה שנים בשם 'אחריי לצנחנים', והקאסט האורגינלי הקליט את כל השירים. כך שלא זכיתי להיות מונצחת על גבי תקליט, שזו היתה גולת הכותרת של השירות הצבאי בלהקות והחלום של כל מי שהתקבל אליהן".
אחרי הצבא הצטרפה ללהקת בנות מנגנות שהקים פשנל, שבה ניגנה בגיטרה ובתופים ("היינו מופיעות עם כל מיני נעימות ישראליות ויהודיות בארץ ובחו"ל"). במקביל למדה ("כי ההורים רצו שגם יהיה לי מקצוע בטוח") - מתמטיקה וסטטיסטיקה באוניברסיטת תל אביב וראיית חשבון במכללה למינהל.
בגיל 23 התחתנה עם אלי מנטבר, אז שחקן וזמר בתחילת דרכו (שלימים הפך למפיק). "הזמר והשחקן מנחם עיני הזמין אותי לבית קפה והכיר לי את אלי. אלי הציע לי לבוא לראות אותו מופיע עם שירי נעמי שמר, באתי, ומאז היינו זוג". יחד הביאו לעולם את נועה (כיום בת 28, בוגרת בית ספר למשחק).
"למרות שלמדתי לימודים רציניים ומכובדים כמו שההורים רצו, לא עבדתי אפילו יום אחד בסטטיסטיקה או במתמטיקה והלכתי אחרי הלב שלי, שהיה במטקות, כדורסל וריצה. במקביל המשכתי להופיע במחזות זמר כמו 'הלו דולי' ו'ברנשים וחתיכות' ובסרטים 'שלאגר' ו'קוני למל' והופעתי בלהקת חתונות מאוד מצליחה. הייתי גם דוגמנית לנעליים, ארנקים, חזיות הנקה ותחתונים", משחזרת מנטבר.
• • •
השינוי המשמעותי בחייה התרחש ביום שגילתה את הפילאטיס: השיטה, שמטרתה אימון הגוף כדי לבצע את מטלות היום־יום, ובראשן "סחיבת הגוף" ללא מאמץ ושחיקה על ידי אימון השרירים המייצבים, נוסדה על ידי גרמני ששמו יוזף פילאטיס, שחי בשנים 1967-1883 וניסה להיטיב את בריאותו שלו. במהלך השנים הפיץ פילאטיס את תורתו, ולימים פתח את הסטודיו הראשון שלו בניו יורק, בצמוד לבלט של ניו יורק. לקוחותיו הראשונים היו רקדנים, שחקנים ואנשי ברנז'ה, ובהדרגה הגיעה השיטה לקהל הרחב וגם לארץ.
"בשנת 1976 הכרתי את אלן הרדמן", אומרת מנטבר, "מורה פילאטיס בריטי שהגיע לישראל ולימד את השיטה בבית הספר לריקוד של 'בת דור'. הוא לימד אותי את השיטה, ואני המשכתי ללמד את הרקדנים והפכתי למורה של להקות המחול 'בת דור', 'ענבל', 'בת שבע' והבלט הישראלי.
"אחרי שנה, הגברת בת שבע רוטשילד, מנהלת 'בת דור', אמרה: 'אין לנו כסף לשלם לך, ואנחנו נאלצים לסגור את סטודיו האימונים שבלונדון מיניסטור. ישר, בלי לחשוב, אמרתי: 'אני רוצה את הסטודיו ואת הזכויות ללמד בשיטה שלו'. והיא אמרה שזה יעלה לי 25 אלף דולר, שזה כמו להגיד היום רבע מיליון דולר.
"הייתי בת 25, ואין לי מושג מאיפה היה לי הביטחון לומר לה: 'אני אדאג לכסף'. רצתי לבנק וביקשתי משכנתא. בהתחלה סירבו לתת לי כי הייתי צעירה ולא היו לי עירבונות וביטחונות או ערבים, אבל אחרי שלושה ימים של סיעור מוחות עם בעלי והמשפחה הצלחתי לגייס את מי שתמכו בי. רוטשילד כל כך התרשמה מהנחישות שלי, שהיא אמרה לי: 'נעשה זאת אחרת, את תשלמי לי שכר דירה חודשי של 300 דולר".
"במשך שנים לימדתי פילאטיס בסטודיו. התחלתי עם הרקדנים והרקדניות שהכירו אותי, ולא־לאט התחילו להגיע כל מיני שחקנים ושחקניות שהכירו אותי מהשואוביזנס, ובעקבותיהם הגיע עוד קהל. היה לזה ביקוש מיידי, אבל נקודת המפנה המקצועית המשמעותית היתה בשנת 1987. התאמנה אצלי מישהי בשם לייקה ביירך, שעבדה בטלוויזיה החינוכית, ויום אחד, אחרי שיעור, היא שאלה אותי: 'מה את עושה היום ב־12:40?'. השבתי לה: 'מה את רוצה שאעשה?'. והיא אמרה לי להגיע לרחוב קלאוזנר 14 ברמת אביב, מכיוון שעושים שם אודישנים לתוכנית ספורט.
"לא הייתי לבושה כהלכה, והיא אמרה לי: 'תגיעי איך שאת, עם הבגד גוף והנעליים שעלייך', וזה מה שעשיתי. הגעתי לבחינות, עמדתי מול מצלמה ענקית, הצגתי את עצמי ואז התחלתי לעשות כמה תרגילים על כיסא. אחרי שבע דקות אמרו לי: 'את בפנים'. שיש עוד כמה נבחנים שמחכים לתשובות, אבל שאני בפנים".
הבנת למה את נכנסת?
"ממש לא. הכל היה נורא בתולי וראשוני, ואני זוכרת שאפילו עזרתי בבחירת השם של התוכנית ושהכל נעשה בחופזה. יואב קוטנר ודובי לנץ היו אחראים למוסיקה של השיעורים, היינו מקבלים קלטות עם המוסיקה והיינו צריכים להכין שיעור של עשר דקות. בכל יום צילום הייתי מצלמת עשר תוכניות. אחרי שלוש שנים החליטו להוריד אותנו מהמסך, אבל לאור מחאות הצופים החזירו אותנו ובסך הכל צילמנו כמעט 400 תוכניות, ששודרו במשך עשור".
ואנשים באמת התאמנו בבית?
"בטח, אתה יודע כמה מכתבים היינו מקבלים לטלוויזיה וכמה תגובות הייתי מקבלת ברחוב? זאת היתה היסטריה של ממש. אל תשכח שהיה רק ערוץ אחד, ואנשים היו רואים את זה גם אם לא היו מתאמנים.
"זה פתח לי המון אפשרויות. מכון הפילאטיס שלי התפתח, והוצאתי קלטות אימון בווידאו וגם דיסק אודיו לתרגילים בזמן נהיגה. הסרטונים איתי מוקרנים עד היום באל על, ובכל פעם שחיפשו מישהו שידבר על ספורט וכושר היו פונים אלי. כתבתי בעיתון, פירסמתי מאמרים והייתי כולי בקידום הספורט".
• • •
כעבור 19 שנות נישואים התגרשה מאלי. "תמיד פרידה זה דבר מאוד קשה, אבל נפרדנו ברוח מאוד טובה, מתוך הבנה שמשהו הסתיים בינינו. אני זוכרת שביקשתי ממנו לשמור את שם המשפחה והלכנו כל אחד לדרכו בשלום. ולראיה, עד היום אנחנו בקשר".
מנטבר המשיכה ללימודי חינוך גופני בווינגייט, בתחילת שנות האלפיים הפעילות העסקית שלה גדלה ובשיא ההצלחה החזיקה 22 סניפים לאימון פילאטיס ברחבי המדינה. בין מתאמניה לאורך השנים מפורסמים רבים, בהם רמי קלינשטיין, מארינה מקסימיליאן, שרון חזיז וגילת אנקורי.
מותחת איברים. "אני באמת מצטערת שאני לא משתתפת בכל מיני תוכניות בריאות, בוקר ולייף סטייל בטלוויזיה, שנתפסו על ידי משתתפי ריאליטי" // צילום: אפרת אשל
בשנים האחרונות היא מחזיקה בשני אולמות סטודיו בלבד - שניהם בתל אביב - וכן בבית הספר להכשרת מורים לפילאטיס בשיתוף עם וינגייט. במקביל היא מתחזקת מערכת יחסים בת ארבע שנים, "שאני מעדיפה שלא להרחיב עליה. למדתי מניסיון העבר שאת הזוגיות שלי אני מעדיפה לשמור לעצמי".
אחרי 40 שנות פילאטיס והשם שיצרת לעצמך, אני מניח שאת מיליונרית.
"לא. ממש לא. לא רק שאני לא מיליונרית, גם הייתי קרובה שלוש פעמים לפשיטת רגל. בשיא ההצלחה היו לי סניפים בכל הארץ, אבל יש מחיר מאוד גדול לתפעול של כל כך הרבה סניפים: מנהלים, מדריכים, מזכירות, שכר דירה, ספקים, מנהלי כספים, רואה חשבון, מנהל שיווק ופרסום, מנכ"ל ועוד.
"שבעים אחוזים מהכסף הלכו על כל הצוות המפואר הזה. זה פשוט גמר אותי עד שהחלטתי לצמצם את הכל, להיפרד מאנשים, להישאר עם שני סניפים בתל אביב ולהיות יותר מדויקת כלכלית. בתחילת הדרך, כשהייתי רק אני עם שתי מדריכות מסייעות ושכר הדירה היה נמוך, עשיתי המון כסף. ככל שהתפתחתי וגדלתי, כך גדלו ההוצאות. היום אני מאוד מרוצה ממצבי וממעמדי והגעתי בדיוק למקום שבו שאפתי להיות. אני מלמדת כמה שעות במהלך היום ומנהלת עוד כמה שעות וחיה חיים מאוד מאוזנים".
למה הפסקת להופיע כזמרת, שחקנית ורקדנית?
"במשך שנים שילבתי בין לימודי הפילאטיס לבין השירה והריקודים. אף פעם לא הייתי כוכבת ענקית, אבל תמיד הייתי מעורבת בהפקות גדולות והיה לי כיף. הפסקתי עם עולם הבידור בשנת 94' כשאמי נפטרה. אני לא יכולה להסביר את זה במדויק, אבל הרגשתי שמשהו בלב שלי מת יחד איתה ושאני לא רוצה לעשות את זה יותר. במשך שנים נורא רציתי להוכיח לה שאני הכי טובה שיש במה שאני עושה, והיא לא תמיד היתה מרוצה ממה שאני עושה או מהבחירות שלי, ופתאום לא הייתי צריכה להוכיח. משהו במנוע שלי כבה.
"תראה, בסופו של דבר, אני עומדת כל יום על במת הפילאטיס, שהיא במה אמיתית, ואני מרגישה שם כמו שחקנית. אני עפה, נוגעת, משפיעה, רוקדת, משחקת ונהנית ממחיאות הכפיים בסוף השיעור, ובעיקר מהתוצאות של המתאמנים שלי ומאנשים שמגיעים אלי אחרי תאונות ומצליחים להשתקם".
בשנים האחרונות פורחת כל התעשייה של הדיאטות, שאיבות השומן והניתוחים הפלסטיים. מה עמדתך?
"אין לי בעיה עם משהו שעושה טוב לבן אדם. אני אעשה מה שטוב לי, ואין לי שום דעה נגד מה שעושה אותך מאושר. אני רואה לפעמים תסכולים של נשים רזות, חתיכות הורסות שבא להן לעשות שאיבת שומן במותניים, וזה לגמרי נראה לי מיותר ושאין באמת מה לעשות. אבל אם להן זה עושה טוב ונעים, אז אני מה־זה בעד. אני רואה גם את כל הטיפולים בפנים שהרבה מאוד נשים וגם גברים עושים. אם הם פורחים יותר ומרגישים יותר טוב וזה נהדר, אז למה לא?"
מה את חושבת על נושא הספורט וקידומו בארץ?
"המודעות מאוד גדלה, ומאז אמצע שנות האלפיים אנחנו רואים יותר ויותר אנשים שהולכים ברגל, רצים או מחזיקים מאמני כושר פרטיים. ואתה לא רואה את זה רק בתל באביב. כשאני טסה לאילת לחופשה, הרבה מאוד אנשים רצים שם על החוף. אבל כמה מתאמנים אולימפיים יש לנו? הייתי מאוד רוצה שהספורט יקבל כאן יותר תמיכה כספית ושיעלו את המודעוּת".
מאז "שעת כושר" המיתולוגית רואים אותך בשיעורים שמשודרים בערוץ החיים הטובים ובערוץ הבריאות. היית רוצה לחזור לערוצי הטלוויזיה המשמעותיים כמו בימים של הערוץ הראשון?
"ברור שהייתי שמחה! זאת היתה תקופה מופלאה שהביאה פריחה רבה. כתבתי בעיתונים, הופעתי בטלוויזיה וברדיו והפצתי הרבה טיפים לאנשים. אני מאוד מאוד מתגעגעת ואני יודעת שהיום יש לי הרבה יותר לתת, לאו דווקא בקטע של ההדגמות הספורטיביות, אלא בניסיון שלי ובידע שלי. אני באמת מצטערת שאני לא משתתפת בכל מיני תוכניות בריאות, בוקר ולייף סטייל בטלוויזיה, שנתפסו על ידי משתתפי ריאליטי".
אולי הגיע הזמן ליישר קו וללכת לריאליטי.
"לא, לא. זה לא בשבילי. אני מוזמנת לא פעם לתוכניות האלה, ואני לא רוצה לחשוף את החיים האישיים שלי. הקפדתי לשמור על פרטיות לאורך החיים ואני רוצה לשמור על זה ככה. בתוכניות האלה אתה מתפשט לחלוטין ובסוף גם נופל קורבן לעריכה מגמתית, ולזה ממש לא בא לי להיכנס. אבל זה לא אומר שאני לא מכורה לתוכניות האלה ורואה אותן עד בלי סוף".
נו, אז לפחות יש לך את הפילאטיס. תמשיכי עם זה עד הפנסיה?
"הפנסיה לא ממש רחוקה ממני, אתה יודע. ליוזף פילאטיס, מייסד השיטה, היתה תלמידה שלימדה עד גיל 94. עד מתי אמשיך בזה? כל עוד אוכל לעמוד על הבמה, להדגים ולא להיות מגוחכת. כל עוד אוכל להיות יצירתית, לחדש ולתת. זאת באמת שליחות מבחינתי, אחרת לא הייתי עושה את זה במשך כל כך הרבה שנים עם כל כך הרבה התלהבות ותשוקה, ולכן אני גם חייבת לשבור את השיא. אתה מגיע, כן?"
uvtlv1@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו