"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

איך לומדים לזכור?

אסופת מאמרים חדשה בודקת את התמורות שחלו בהוראת השואה, ומגלה דיון ער ורלוונטי

,עודכן
טקס יום השואה בתיכון ישראלי, 2008 (ארכיון, למצולמים אין קשר למאמר), צילום: צילום: ויקיפדיה

"השואה: שעת חינוך", שערכה ד"ר שרון גבע, הוא אסופת מאמרים המנסה להתמודד עם סוגיית הנחלת נושא השואה לחברה הישראלית. הספר הוא פרי מאמץ של קבוצת מחקר שהתכנסה במכון לחינוך מתקדם של סמינר הקיבוצים החל מסתיו 2012, ושאלה את עצמה מה מוטל עלינו לזכור ולא לשכוח מהשואה, ובמיוחד, כפי שכותבת העורכת בהקדמה, מה על הדור הצעיר ללמוד מכך.

כריכת הספר

קשה לומר שהשואה אינה מצויה במקום גבוה בסדר היום הישראלי. אולם מופעי השואה המודרניים לעיתים אינם מעודדים; בין שמדובר על היחס (המחפיר, לרוב) אל ניצולי השואה, ובין שמדובר על התייחסויות פוליטיקאים אליה בדרגות שונות של בורות וציניות. כמו מחסומים אתיים וחברתיים רבים שנופצו, גם היחס אל השואה כבר אינו קדוש. גם אם חשבו כך, עד לאחרונה איש לא היה מעז להגיד משפט כמו זה שאמר לאחרונה שר הפנים אריה דרעי: "יום השואה לא מחייב אותנו כחרדים".

השאלה האמיתית היא האם, לאור המצב היום, נכשלה מערכת החינוך בהוראת השואה לאורך השנים. אסופת המאמרים מציעה כמה כיווני מחשבה מקוריים לסוגיה. הספר ערוך בשלושה שערים: אתמול, היום ומחר. בשער "אתמול" צד את עיני במיוחד מאמרה של אלה באואר, שמגיעה למסקנה העגומה (עבור רשות השידור) שבעידן הטלוויזיה החד־ערוצית לא היתה לערוץ הראשון כמעט שום השפעה על עיצוב זיכרון השואה בישראל. זאת, מול ההשפעה הבולטת של ערוץ 2, מייד עם הופעתו בראשית שנות ה־90, שהפך, לטענת החוקרת, את השידורים הטלוויזיוניים בערב יום השואה ובמהלך יום השואה עצמו למעין "ריטואל קדוש מתווך" ש"הבדיל" עבור הצופים בין חול לקודש.

בשער "היום" נבחנת בין היתר סוגיית המפגשים בין תלמידי בתי ספר לקציני צה"ל בפולין. המסעות לפולין הם נושא טעון, המעורר לא מעט ויכוחים. המחברת, תמי הופמן, טוענת כי המסעות הללו, כמו הגיוס לצה"ל, נתפסים כשלב טבעי בהתבגרות הישראלית, וכי המפגשים עם מפקדי צה"ל במסגרת המסעות מחזקים את המוטיבציה של התלמידים לשירות קרבי. "התלמידים מפנימים יותר ויותר את תפקידם כחיילים לעתיד", קובעת המחברת.

בשער "מחר" בולט במקוריותו מאמרו של רן אור־נר: "היעדרם של הרוצחים משיעור היסטוריה: המקרה של מפקחות האס.אס באושוויץ ובברגן־בלזן", המציע להעמיד במרכז הדיון בכיתה את אלה שהוציאו לפועל את ההשמדה, השומרים והמבצעים במחנות - ולעקוף את הדמויות השגרתיות של ראשי המשטר הנאצי. דיון כזה יאפשר, למשל, לעסוק בשאלה "האם ניתן לחשוב כי הרוצחים ניחנו באותן תכונות אנוש כמו הקורבנות?" ואף יאפשר קונקרטיזציה של מושגים כגון אחריות אישית.

המאמרים, ברובם, מעוררי ופותחי מחשבה, והאסופה בכללותה מוכיחה כי הנחלת זיכרון השואה היא דיון ער ורלוונטי מאוד בישראל 2017.

השואה: שעת חינוך / עורכת: שרון גבע; הקיבוץ המאוחד/קו אדום, 302 עמ'

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר