היה זה בתקופת האופוריה שאחרי מלחמת ששת הימים. התפיסה הביטחונית ששלטה אז בכיפה, שאותה הוביל הרמטכ"ל חיים בר־לב, היתה כי הדרך היחידה להשיג הגנה מלאה על ישראל בחזית המצרית תהיה באמצעות מכשול ביצורים אימתני שאותו המצרים לעולם לא יצליחו לעבור.
עבודות הפיתוח הסתיימו והמוצבים של הקו, שנודע בשמו כ"קו בר־לב", אוישו. קולו של המתנגד התקיף ביותר לקו, האלוף אריאל שרון, הושתק באותו זמן על ידי מפקדו. באותה תקופה הגיע שרון לביקור בניו יורק במסגרת תפקידו, ולימים התברר כי היתה לנסיעתו מטרה נוספת, נסתרת. אחרי כמה שנים גילה כי מאחורי נסיעתו לארה"ב עמד גם רצונו העז להיפגש עם הרבי מלובביץ' בבית מדרשו שבברוקלין, להתייעץ עימו ולקבל ממנו הכוונה וברכה.
ביום חמישי בשעה 00:10 הגיע שרון במונית לפתח הבית הידוע ברחוב איסטרן פארקווי מספר 770, שם שוכן מרכז חסידות חב"ד העולמי ומקום מושבו של המנהיג היהודי הבולט ביותר בדור האחרון. שרון נדהם לגלות שלא רק שהרבי בקיא בסוגיות הביטחוניות שהיו ידועות באותם ימים למתי מעט, אלא כי הוא חושב בדיוק כמוהו לגבי קו בר־לב.
"הרבי טען בתוקף שקו בר־לב יהיה טעות גדולה ונוראה", אמר שרון. "מתברר שאף שהדיון היה סודי, הרבי השיג את המידע. הרבי ידע הכל. הוא שלח לי מכתב שמתאר את האסון שעלול לקרות לעם ישראל בגלל קו בר־לב. הוא כתב את זה כמה שנים לפני מלחמת יום כיפור, ותיאר מה יקרה - איזה נזק נורא, איזו טרגדיה קו בר־לב יביא לעם ישראל. הוא הישווה את קו בר־לב לקו מאז'ינו. זו היתה בעיה צבאית קשה, והיה דיון נוקב מה יקרה. אחר כך, במלחמת יום כיפור, זה קרה וראינו שהרבי צדק".
ביטחוניסט מבריק
הסיפור על תוכן המפגש בין הרבי מלובביץ' לאריאל שרון נחשף בימים אלה בספר חדש "ברגע האמת" (הוצאת כנרת זמורה ביתן), המתאר את הדיאלוג הביטחוני־מדיני בין הרבי לבין מקבלי ההחלטות בישראל. הספר מגלה כי מספר עצום של בעלי השפעה מדינית וביטחונית, חלקם פעילים בשדה הפוליטי עד היום, נפגשו עם הרבי או התכתבו עימו וקיבלו ממנו עצות והדרכות מדויקות שעיצבו את השקפת עולמם.
כדאי להזכיר בהקשר הזה כי את נאומו של ראש הממשלה בעצרת הכללית של האו"ם ב־2011 פתח בנימין נתניהו במילים: "הרבי הגדול מלובביץ' פעם אמר לי שהבית הזה הוא בית של שקרים, אבל הרבי הוסיף ואמר שמספיק להאיר באור אחד קטן של אמת כדי להאיר את החושך".
את הדברים אמר הרבי לנתניהו בפגישתם במהלך חג שמחת תורה בשנת 1984. 26 השנים שעברו מאז לא השכיחו ממנו את הדברים עד שנשא אותם בעצמו באולם העצרת הכללית לעיני מנהיגי כל מדינות העולם.
"הרב היתווה דרך להתמודדות עם אתגרי העידן המודרני". עם נתניהו // צילום: סער יעקב/לע"מ
מחברי הספר, העיתונאים שלום ירושלמי, יוסי אליטוב ואריה ארליך, ראיינו לצורך הכנתו גם את השר לשעבר יעקב פרי, שנפגש עם הרבי ב־1990, שנתיים אחרי שהתמנה לתפקיד ראש השב"כ. פרי תיאר כי במשך עשר דקות התעניין הרבי בו ובמשפחתו, בהוריו ובהוריהם, ולאחר שחשב כי פגישת הנימוסים הגיעה לסיומה, פתח הרבי בסקירה ביטחונית שנמשכה רבע שעה ועסקה בטרור העולמי.
"אלה היו 15 דקות של סקירה מודיעינית מפתיעה ומופלאה", מספר פרי, "ואני יכול להגיד בדיעבד שהרבי חזה מראש את הפיגועים שאירעו בניו יורק ב־11 בספטמבר 2001. מובן שהרבי לא אמר לי שמטוסים חטופים בידי אנשי אל־קאעידה יפילו את מגדלי התאומים, אבל כשדיבר איתי על התחזקותו העולמית של הטרור האיסלאמי אמר: 'זה יגיע גם לארה"ב'. אם הייתי צריך לתת ציון מקצועי לסקירה המודיעינית הזאת - הייתי אומר שהרבי מדבר כמו איש מודיעין שבמקום להגות יומם ולילה בתורה עוסק בקריאת 'חומר שחור', שבו מרוכז המידע המודיעיני העדכני והמדויק ביותר".
פרי סיפר בראיון כי בזמן אמת לא ידע כיצד להתייחס לדברים, אולם ככל שעבר הזמן וחלפו השנים, התברר לו כי באותה פגישה שמע למעשה מהרבי תחזיות מפורטות של התהליכים שעומדים להתרחש בעולם המוסלמי וברחבי העולם כולו.
לדבריו, "כעבור שנים התברר לי כי הדברים שהשמיע הרבי באוזניי היו ניתוח ביטחוני מבריק, מדויק מאוד, כזה שמגלה הבנה בתהליכים בינלאומיים ויודע לשרטט מראש את מפת הטרור העולמית. כשאני משחזר את הדברים לאחור, אני נוכח שהצורה שבה הרבי דיבר והדברים שחזה - הם מופלאים. זה חריג, גם ברמת הדיוק וגם בעומק ההבנה. אני מדבר במיוחד על ההבנה וההעמקה בתהליכים עולמיים. אני מסופק אם מישהו מקברניטי המודיעין שלנו וקברניטי המודיעין בעולם היה מסוגל לרדת לרזולוציה הזאת".
לדברי פרי, "כאשר ניתחתי זאת בדיעבד, הבנתי שההבנה שלו בתהליכים העולמיים - הביטחוניים, המדיניים והכלכליים, היתה גדולה ומעמיקה כל כך, והייתי אומר כלל־עולמית - עד שאפשר לקבוע כי זו תופעה חד־פעמית. פגשתי מנהיג בעל תכונות אישיות, אינטליגנציה וחשיבה שקשה למצוא דוגמה להן, בייחוד כאשר לכל אלה מתלווה שיעור הקומה הרוחני והתורני של הרבי.
"עד הפגישה הזאת היה לי רושם שהעולם התורני הוא צר אופקים. כשאתה פוגש דמות כמו הרבי מלובביץ', אתה מרגיש לפתע שעולמך צר לעומת רוחב האופקים של האיש הזה, הן ברבדים עולמיים והן ברבדים רוחניים".
יוסי צ'חנובר, ששירת במספר רב של תפקידים במערכת החוץ והביטחון של ישראל, ולאחרונה הוביל את ההסכם בין ישראל לטורקיה בעקבות אירועי משט המרמרה, התראיין גם הוא לספר בעקבות הקשרים ההדוקים שקיים עם הרבי בשנות ה־70 וה־80. במהלך הראיון איתו גילה איך הרבי ניסה לדחוף את הממשלה לקבל במהלך מלחמת יום כיפור החלטה לכבוש את דמשק לזמן קצר. באחד מימי המלחמה, שבה שימש צ'חנובר היועץ המשפטי של משרד הביטחון, זמן קצר לפני שנכנס דיין ללשכתו קיבל צ'חנובר שיחת טלפון מניו יורק. הרבי מלובביץ' הטיל עליו שליחות.
"הרבי אומר לי", סיפר צ'חנובר, "'לך לדיין ותגיד לו לכבוש את דמשק ולעשות ממנה כ'עפרא דארעא', כעפר הארץ". צ'חנובר היסס. "מה, אני אלך לדיין? דיין? מה הוא יודע על הרבי? הוא בא מהחזית. אני אגיד לו, הרבי מלובביץ' אמר שתכבוש את דמשק? הוא לא יבין מה אני רוצה ממנו. אבל היתה לי שליחות. יש לך שליחות - אתה צריך לבצע".
צ'חנובר ממשיך ומספר כי "דיין חזר מהחזית, ואני אומר לו: 'אתה יכול לזרוק אותי מהחדר. יש לי שליחות. אני חייב לומר לך. אחרי זה תעשה איתי מה שאתה רוצה ואני אבין. ואז אני אומר לו מה שהרבי מלובביץ' אמר". להפתעתו, דיין התייחס בכובד ראש לדברים. בסופו של דבר הוא השיב כי הדבר לא אפשרי מבחינתו ואף ציין באוזניו את השיקולים שעומדים בבסיס החלטתו לדחות את דברי הרבי.
כעבור כמה עשרות שנים התברר כי באותם ימים בדיוק התנהלו דיונים סודיים בצמרת מערכת הביטחון ובקבינט על אותה תוכנית בדיוק: כיבוש דמשק לזמן קצר. "אנחנו רואים היום", אומר צ'חנובר, "תאר לך שהיו מחסלים את דמשק. תאר לעצמך. אפילו כיבוש טקטי, ל־48 שעות. הלוא כתוב 'מצפון תיפתח הרעה'".
"כולם טועים, אבל לא הרבי"
קשר מיוחד היה לרבי עם ראש הממשלה יצחק שמיר בימי שלטונו. הקשר התנהל במיוחד מול מזכיר הממשלה אליקים רובינשטיין, היום סגן נשיאת בית המשפט העליון, שהתראיין אף הוא לספר. אחת האפיזודות המוזכרות היא סיכולו של הרבי את הקמת ממשלת שמעון פרס במסגרת התרגיל המסריח ב־1990 כשהורה לח"כ אליעזר מזרחי שלא להצטרף לממשלת השמאל הצרה שעמד להקים, מה שהחזיר למעשה את המנדט לשמיר ומנע את הפלתו.
עיקר הקשר בין הרבי לשמיר היה סביב חוק הגיור, כאשר הרבי התעקש שהחוק יכלול הגדרה ברורה בחוק שלפיה הליך הגיור ייעשה רק על פי ההלכה. נושא נוסף שבו עסקו השניים נסב על שלמות הארץ. במסרים ובמכתבים המכוונים לשמיר, כולל דרך רובינשטיין, ניסה הרבי לחזק את ידיו של ראש הממשלה שלא ייכנע ללחץ המסיבי שהופעל עליו באותם ימים בידי נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש האב ומזכיר המדינה ג'יימס בייקר, לפתוח במו"מ עם אש"ף.
השר לשעבר יעקב פרי: "שמעתי ממנו סקירה מודיעינית מופלאה" // צילום: דודי ועקנין
ב־12 בנובמבר 1989 פגש רובינשטיין את הרבי בניו יורק. "הרבי התחיל לדבר איתי על הצורך ששמיר יעמוד איתן מול לחצי העולם", מספר רובינשטיין, "כשהוא מדגיש שהאמריקנים מכבדים את מי שמשדר עוצמה ונחישות. הרבי הזכיר שההיסטוריה האמריקנית בנויה על עוצמה ונחישות".
כותבי הספר תהו באוזני רובינשטיין למה התכוון הרבי, הרי ועידת מדריד התקיימה רק שנה לאחר מכן. "אני חושב שזה היה בקשר ליוזמת השלום של ממשלת ישראל, בקיץ 1989", השיב רובינשטיין. "ליצחק שמיר, ראש הממשלה דאז, ויצחק רבין, שר הביטחון דאז, היתה יוזמת שלום שמן הסתם נראתה לרבי פשרנית מדי. אני דילגתי בין שמיר לרבין, ערכתי את התיאומים ביניהם.
"היוזמה הזאת באה בעקבות דיאלוג שממשלת ישראל ניהלה מול מזכיר המדינה האמריקני בייקר. רבין ושמיר חשבו שעדיף שלא האמריקנים יציעו, אלא שאנחנו ניזום. מוטב, חשבנו, שישראל תיזום מהלך משלה וכך תחסום מראש יוזמה לא נוחה בעידוד אמריקני. נראה לי שמזה הרבי התאכזב".
ב־1991 הלך שמיר לוועידת מדריד, ועידה שאמנם לא הניבה שלום כמו כל הוועידות שהגיעו אחריה עד היום, אולם הניחה את היסודות להכרה ישראלית ובינלאומית לארגון הטרור אש"ף. הרבי התנגד בתוקף לוועידה ולהשלכותיה, ובמהלך ביקורו של שר התחבורה משה קצב אצלו, אמר לו הרבי: "מדברים כעת על תוכנית לתקופה של חמש שנים שקוראים לה אוטונומיה. זה לא משנה מה היהודים חושבים ואומרים ומסבירים, מה שמשנה הוא איך אומות העולם מפרשות זאת. הן מפרשות זאת כתוכנית שסופה מסירת חלקים מארץ ישראל בפועל והקמת מדינה פלשתינית.
"אני כל הזמן לחמתי שתהיה ממשלה של שמיר. כשם שעשיתי כל שהיה ביכולתי שתקום דווקא ממשלה שראש הממשלה בה יהיה שמיר - אם ימשיכו בכיוון זה של דיבורים כאלה, כי אז אני, מנחם־מנדל, אהיה הראשון שיילחם בכל התוקף, ובכל כוחותיי, נגד שמיר, שתתפרק הממשלה! אם שמיר אינו יכול לעמוד מול הלחץ של אומות העולם, שיכריז בגלוי שאינו יכול לעמוד מול הלחץ ואינו יכול עוד להיות ראש הממשלה!"
קצב העביר את המסר, מה שהביא לחליפת מסרים בין לשכת שמיר לרבי, שהביאו בסופו של דבר להרגעת הרוחות. ההערכה היא כי שמיר התחייב, ככל הנראה, כי לא ישנה את עמדותיו ולא יביע תמיכה בתוכנית האוטונומיה. לימים, אחרי שעזב את תפקידו, אמר שמיר כי הרבי צדק בכל מילה שאמר.
איש העסקים עמי פייקובסקי הוא בנו של איש הלח"י שלמה פייקובסקי. לאחר שירותו הצבאי עמי התקרב לחסידות חב"ד. במלאות עשור לפטירת אביו הלך עמי להזמין את שמיר - חברו של אביו לנשק - לעצרת זיכרון לזכר אביו.
עם כניסתו ללשכה הופתע לשמוע מפיו של שמיר הצהרה כואבת. זה מה ששמיר אמר, על פי עדותו של פייקובסקי: "לפני שאתה מדבר, אני רוצה לומר לך משהו", נאנח שמיר עמוקות. הוא השפיל מבט לרגע ואחר כך הביט לתוך עיניו. "עמי, נשיאים טועים. ראשי ממשלות טועים. שרים טועים. אפילו מלכים טועים. אבל הרבי", הגביה את קולו, "הרבי אף פעם לא טעה! הוא חזה שכל אוטונומיה תביא אחריה מדינה לערבים, וכמובן שהוא צדק - בניגוד לכולם".
בסתיו 1994 אמר שמיר על הרבי: "לעולם אזכור בהרגשת תודה עמוקה את מכתבי הרבי אלי. דבריו הברורים והמשכנעים עודדוני מאוד וחיזקו את רוחי. אשריי שזכיתי. לצערי הרב, לא באתי באופן אישי לרבי, אבל היתה לנו חליפת מכתבים רצינית שבה דרש מאיתנו, דרש ממני, שלא אפחד מהגויים, גם לא מהאמריקנים ולא מאף אחד.
"הרבי אמר לא לפחד - לא מאש"ף, לא מהטרוריסטים הערבים ולא מיתר אויבי ישראל. יהודים צריכים להאמין בעצמם, בכוחם, וככל שאמונתם תהיה חזקה וגדולה יותר - כמו שנהג הרבי - ככה פחות נפחד".
ראש הממשלה התראיין גם הוא לספר ותיאר את הקשר שהיה לו עם הרבי, קשר שהתחיל כשהתמנה לשגריר באו"ם, ונמשך עד לבחירתו לכנסת. היה זה אחרי שאחד הלוחמים יחד עם נתניהו ביחידת סיירת מטכ"ל, שמריה הראל, חזר בתשובה והציע לו כשהגיע לניו יורק להגיע באמצעות חברו, הרב דוד נחשון, לביקור אצל הרבי בשמחת תורה.
נתניהו מספר כי "אני רואה את הרבי כנביא עכשווי. בשיחה איתו עמדתי מול חוכמה עצומה, הייתי אומר אינסופית, לצד אמונה עמוקה ואיתנה. זה מה שהקסים אותי באישיותו. הרבי לא ברח מאתגרים. להפך, הוא נענה לאתגרים, נתן להם תשובה. הוא פתר סוגיות סבוכות מאוד, והיתווה דרך ליהודים בכל העולם כיצד להתמודד עם אתגרי העידן המודרני.
"הרבי הוא איש של עולמות רוחניים, אבל רגליו היו נטועות בקרקע. אישיותו הזכירה את הפסוק 'סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה'. ראשו היה נתון לעניינים של רוח, אבל רגליו היו על קרקע המציאות. הוא היה ממוקד במתן פתרונות, בהתמודדות עם אתגרי השעה. הוא ידע כל מה שקורה, קרא את המפה העולמית וידע להתוות דרך למנהיגים ולאנשים מן השורה. אין זו מנהיגות קוסמת בלבד; זו מנהיגות מחייבת. היא מחייבת כל אחד מאיתנו לבחון מה בכוחו ליצור כדי לעשות את הסביבה לטובה יותר".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו