את בני הזוג אילנה (33) ורועי (36) רוזנר אני תופסת רגע לפני חופשה קצרה לבוקרשט, כשאילנה מדגישה כי "לחו"ל אנחנו תמיד יוצאים לבד. את הארץ אנחנו חורשים עם הילדים".
ארבעת ילדיהם - נעם בן תשע, איתי בן שבע וחצי, רוני בת ארבע וחצי ומתן בן שנתיים וחצי - "נולדו לתוך משפחה על גלגלים", אומרת אילנה בגאווה. "אנחנו מטיילים בעיקר בחגים, בחופשים ובסופי שבוע, ועושים הכל כדי שלא יהיה על חשבון הלימודים של הילדים", היא מסבירה. לדבריה, אין לה יעד מועדף לטיול בארץ, אבל רועי, לעומתה, אוהב במיוחד את אזור שאר ישוב הסמוך לבניאס. "אנחנו אורזים את עצמנו ואת הילדים ונוסעים לנפוש שם בכל הזדמנות", הוא אומר. האהבה לנופי הארץ הובילה אותם לרכוש לפני כשלושה חודשים קרוואן ועכשיו, לצד טיולי הצימרים והמלונות, הם יוצאים יותר לטיולי שטח וקמפינג.
הטיולים המשפחתיים של הרוזנרים הם טיולים של כמה ימים. הטיול האחרון, למשל, היה ארבעה ימים באזור שדה בוקר. "במהלך השנה היינו גם 14 יום בעתלית, ארבעה ימים באילת, שבוע בחרמון, שבוע בכנרת, ארבעה ימים במבואות נהר הירקון, שבוע בפארק אשכול בדרום וזה עוד לא הכל", הם מספרים בגאווה, "ברוב המקומות אנחנו מתמקמים במחנה ומטיילים בכל האזור, ובפסח הקרוב נצא לטיול שאנחנו קוראים לו 'טיול מתגלגל'. עולים צפונה, מתחילים באזור נהר הירדן שבצד הדרומי של הכנרת, עוברים לצד הצפוני של הכנרת ויושבים שם כמה ימים באתר קמפינג על גדות הירדן, ומשם עולים צפונה לאזור קיבוץ דפנה ומתמקמים בסמוך לבניאס".
חלוקת התפקידים בין אילנה לרועי ברורה, ולילדים יש משימה אחת בלבד - פשוט ליהנות. "אילנה אשתי היא המתכננת, ואני המוציא לפועל", מסביר רועי, "היא קובעת לאן הולכים, מתי, איפה חונים וכמה לילות בכל מקום, והתפקיד שלי הוא להיכנס לאוטו, לשים כתובת בווייז ויאללה - יוצאים לדרך. לי טוב עם הדיל הזה. הילדים לא מחליטים לאן מטיילים, כי לא באמת משנה להם לאן ניסע - כל עוד נוסעים, לא שכחתי להעמיס את האופניים ובלילה אעשה להם מדורה עם מרשמלו".
כשיוצאים לדרך, על מה לא מוותרים?
"על האופניים של הילדים. כי בבוקר זה 'אבא, תוציא לנו את האופניים,' והפעם הבאה שאני רואה אותם זה בערב, עם המשפט 'אבא, תחזיר לנו את האופניים'. גם על סירת המשוטים לא מוותרים, בעיקר כשאנחנו יוצאים לכנרת. אנחנו יוצאים הרבה כמשפחה, אבל גם עם חברים ובעיקר עם משפחות נוספות. הילדים שלנו יודעים להעסיק את עצמם, וזה מה שיפה בשטח - כל אחד מוצא את העיסוקים שלו במרחב ובחופש האינסופי, שבו אין גבולות פיזיים כמו קירות".
בין רועי לאילנה, העובדים בעסק עצמאי משלהם כזכייני בריכות שחייה, יש הסכמה על דחיית הטיולים המשפחתיים לחו"ל, "לפחות עד שמתן יהיה בן 5". לדבריהם, "בארץ, מהשנייה שיוצאים מהבית ועולים לרכב או לקרוואן, החופשה מתחילה. מה גם שמספיק לראות את הברק בעיניים של הילדים שלנו כשהם אומרים שהם 'קרוואניסטים'. בשלושת החודשים האחרונים אנחנו חברים במועדון הישראלי לקרוואנים ולקמפינג, וזו חוויה יוצאת דופן להיות נוכח במפגשים שעושים החברים, ואנחנו מדברים על יותר מ־90 בעלי קרוואנים שנפגשים ויוצאים יחד לטיול. זה בהחלט חתיכת הווי.
"עם זאת, יש הרבה 'עבודה' למי שרואה בתחזוק הקרוואן עבודה. מה שבטוח הוא שהילדים רואים שפעולה פשוטה כמו לשתות מים כרוכה לפעמים ביותר מרק לפתוח את הברז שבכיור, או שצריך יותר מסתם ללחוץ על השאלטר כדי שיהיה אור. לפני שיוצאים לדרך אנחנו ממלאים מים במיכלים, מתדלקים את הגנרטור כדי שהמזגן יעבוד ולא יהיה כבשן בקרוואן, רשת הצל חייבת להיות פתוחה כל הזמן כך שתהיה יעילה ומקובעת כל זמן החופשה – והילדים נוכחים כל הזמן, עוזרים ושותפים מלאים. מבחינתנו, זה חינוכי ומלמד שיעור לחיים לא פחות מבית ספר, כך שיש יתרונות רבים ביציאה החוצה לשטח".
הילדים הגדולים צוחקים כשהם נזכרים באנקדוטות משפחתיות מהטיולים, למשל כשנעם ישב על דופן הסירה באחד מטיולי הקיאקים האחרונים בצפון, כשענף גדול העיף אותו לתוך המים. או בטיול ביום חורפי לצפון, כשהמשפחה היתה בעיצומו של טיול 'מרכבות הירדן' בקיבוץ דגניה.
"הסוסים דהרו עם הכרכרה כשתפס אותנו מה זה גשם, מבול! איתי, שישב מקדימה בספסל הראשון, קיבל את כל הבוץ שניתז מהסוס הדוהר. פתאום הוא מסתובב אלינו, ואת רואה ילד מתוק שלא מפסיק לצחוק עם בוץ על הפנים. אלה רגעים שזוכרים אותם לנצח", אומרת אילנה בצחוק מתגלגל. במקרה אחר, בפארק אכזיב, ראה איתי שפן סלע שוכב ו"משתזף", אבל בצל. "אמרתי לו 'איתי, איך יכול להיות שהוא משתזף אם הוא בצל?'" מספר רועי ומייד מחייך, "והיציאה המבריקה שלו היתה 'אבא, מה אתה לא מבין? הוא משתצל'. את רגעי האושר הללו לעולם לא שוכחים".
