השבוע ירדנו מהרכבת הקלה בתחנת "גבעת התחמושת" וצעדנו ברגל לעבר חורשת הברושים שבליבה של ירושלים. באחת הפינות ניצלה משפחה את קרני השמש, פרשה מפה צבעונית וחגגה בפיקניק. לא הרחק משם מיהרה קבוצת חרדים לעבר השכונה הסמוכה, ואוטובוס תיירים הוריד קבוצת מטיילים שצעדה למוזיאון שבמקום. במלחמת ששת הימים, שהתרחשה לפני 50 שנה בדיוק ובמהלכה אוחדה ירושלים תחת שלטון ישראלי, הקרבות התחילו כאן - בגבעה הזאת.
50 שנה אחורה, ירושלים היא עיר חצויה: מערב העיר ישראלי ומזרחה תחת שלטון ירדני. במשך 19 שנים, מ־1948 ועד 1967, עובר בתוך העיר גבול באורך 7 ק"מ. זהו חלק מ"הקו הירוק" המפורסם, אבל הקטע הזה, שעבר בתוך העיר, זכה אחר כבוד לשם "הקו העירוני".
הכותל המערבי, אחרי שחרור העיר העתיקה במלחמת ששת הימים. במרכז: הרב גורן תוקע בשופר // צילום: צילום: באדיבות ארכיון צה"ל במשרד הביטחון / מערכת "במחנה"
גבורת הלוחמים הפשוטים
שלוש חטיבות מילואים נלחמו על הגנת ירושלים וכיבושה: חטיבות החי"ר הירושלמית והצנחנים, וחטיבת הראל של השריון. הפקודה של האלוף עוזי נרקיס, מפקד פיקוד מרכז, למוטה גור, מפקד חטיבת הצנחנים, היתה ברורה: תגיע כמה שיותר מהר להר הצופים. הדרך לשם עברה דרך גבעת התחמושת, ומשם לשכונת שייח ג'ראח, בואך הר הצופים, מושבם של האוניברסיטה העברית ובית החולים הדסה, שהיה בכל אותן 19 שנים מובלעת ישראלית בשטח ירדני.
גדוד 66 של הצנחנים צעד לעבר גבעת התחמושת והגיע ליעד בשעה 02:00 לפנות בוקר. המוצב הירדני היה מבוצר היטב והיו בו שלוש מנהרות מרכזיות, שהובילו לבונקרים ושלטו מהאזור על אזור רחב וגם על הדרך להר הצופים. באישון לילה החלו התותחנים והשריון להפציץ את הכוחות הירדניים, ואז פרצו הצנחנים. ראשונים היו מפקדי הפלוגות, גבי מגל וגיורא אשכנזי, ואת גבעת התחמושת עצמה כבשה פלוגה ג', בפיקודו של עודד (דדי) יעקובי. הלחימה בגבעת התחמושת החלה בבוקרו של 6 ביוני, בעוד כל שטח הגבעה שמחוץ לתעלות היה "שטח השמדה" - כל מי שנע בו היה בטווח הירי ונתון לסכנת עלייה על מוקש.
תעלות הלחימה בגבעת התחמושת // צילום: נעם ריבקין פנטון
הקרב הקשה נמשך 10 שעות וגבה מחיר כבד. 24 מלוחמי גדוד הצנחנים נהרגו, אך המשימה הושלמה והכוחות נעו ללא הפרעה להר הצופים. שמה של גבעת התחמושת נקשר במורשת צה"ל לערך ה"גבורה", אבל גם כסמל ללקיחת אחריות של חיילים פשוטים. שמוליק בהט, חוקר ירושלים, מרצה ומורה דרך, מספר לקבוצות בגבעת התחמושת את סיפורם של יקי חיימוביץ, יהודה קנדל ודוד שלום. שלושה לוחמים "פשוטים" שלחמו בתעלה האמצעית.
המפקד נהרג ויקי סיפר על רגעים של אובדן עשתונות, שאחריהם באה ההבנה שהאחריות עליהם. השלושה החלו להתקדם בתעלה, כשיקי מוביל את הכוח ומגיע לבונקר. למרות חילופי אש וזריקת רימון פנימה, טיהור הבונקר נכשל ובשלב מסוים קפץ יהודה קנדל מחוץ לתעלה, מעשה שלא ייעשה שכן אז הוא מסתכן בפגיעת צלפים או דריכה על מוקש – וזחל אל גג הבונקר.
משם השחיל פנימה רימון, שהצליח לפגוע בירדנים שישבו בו. יקי נכנס לבונקר הירדני כדי לאסוף תחמושת להמשך הלחימה, וגילה מולו, במרחק של חצי מטר, לוחם ירדני. שניהם לחצו על ההדק, אך יקי הקדים בשבריר שנייה והרג את החייל שמולו, שנפל וכך סטה הכדור שירה לעבר יקי וחלף סמוך לראשו. יקי הבין שיש בונקר פנימי נוסף, שאותו לא ראו קודם, ובכל פעם שזרקו רימון פנימה הירדנים נכנסו לבונקר הפנימי וניצלו. החייל השלישי, דוד שלום, מילכד את הבונקר השלישי וכשהבונקר התפוצץ הסתיימה למעשה התנגדות הירדנים בגבעת התחמושת - שהבינו כי הבונקר הפנימי נפל ונכנעו.
בכל שנה מתקיים הטקס המרכזי ביום ירושלים בגבעת התחמושת, והשנה החליטה הממשלה, ביוזמת השר לענייני ירושלים זאב אלקין, כי אתר גבעת התחמושת יהפוך למרכז להנצחת מורשת מלחמת ששת הימים ושחרור ירושלים. כבר היום המקום מזמין מאוד עבור מבקרים: הן לטיול בשביליו ובתעלותיו והן במוזיאון הקיים בו. כעת הוא צפוי לזכות גם לעדנה ממסדית קבועה.
"הר הבית בידינו"
שני גדודים נוספים מחטיבת הצנחנים, גדוד 28 וגדוד 71, המשיכו בהתקדמות דרך שכונות מרכז העיר בירושלים לכיוון שכונת שמעון הצדיק ומוזיאון רוקפלר. בשלב זה, בסוף יום הקרבות הקשה הראשון של 6 ביוני, עדיין לא הגיעה ההוראה להיכנס לעיר העתיקה. במקביל, החטיבה הירושלמית לחמה בדרום העיר וכבשה אותו. המטרה היתה לכתר את העיר העתיקה, כדי שתיפול ללא קרב של ממש. לצורך כך היה על הכוחות לכבוש גם את הר הזיתים, השולט על הר הבית ממזרח. המוצב הירדני העיקרי בהר היה ב"אוגוסטה ויקטוריה" - מתחם הכולל כנסייה, אכסניה ובית חולים, והוקם על ידי הגרמנים בשנת 1910.
מוזיאון רוקפלר // צילום: אורן בן חקון
בערב 6 ביוני היה ניסיון לצאת ממוזיאון רוקפלר לכיוון אוגוסטה ויקטוריה, אבל הכוחות טעו בניווט והתחוללו קרבות קשים שבהם נפגעו רבים מלוחמי סיירת הצנחנים. הכוחות חזרו, כשהם יוצאים במקביל מהר הצופים וממוזיאון רוקפלר, ולאחר סיוע אווירי כבשו את הר הזיתים. בלילה התקבלה ההחלטה של ראש הממשלה ושר הביטחון להיכנס לעיר העתיקה, וב־7 ביוני כוחות הצנחנים נכנסו דרך שער האריות, ללא התנגדות ממשית. הצנחנים נכנסו משער האריות, הסמוך מאוד להר הבית, וכיבוש ההר הפך להיסטורי עם המשפט האלמותי "הר הבית בידינו".
שער האשפות // צילום: אורן בן חקון
באותה השעה, 10:00 בדיוק, זרמו לוחמי החטיבה הירושלמית, שפעלה בדרום ירושלים, באזור רמת רחל, באבו תור, בימין משה ובשכונות נוספות, ולוחמיה הגיעו לכניסה אחרת של העיר העתיקה - שער האשפות. לוחמי החטיבה נכנסו לעיר העתיקה ממש מול הכותל ועלו לרובע היהודי, שמבחינה טופוגרפית שולט על המרחב מהגבעה המערבית להר הבית.
שער האריות // צילום: אורן בן חקון
אחד ממפקדי הפלוגות בחטיבה הירושלמית היה אלי קידר. 19 שנים קודם, במלחמת העצמאות, היה קידר נער בן 15 שסייע לכוחות צה"ל בלחימה ברובע היהודי. כמו רבים מתושבי הרובע, גם קידר היה בין המגורשים, וכעת שב לעיר העתיקה בראש פלוגת לוחמים וכבש את שכונת ילדותו.
לאחר שהסתיים כיבוש העיר העתיקה, נכנס קידר לג'יפ והודיע לסגנו כי ישוב בתוך שעה. הוא נסע לשכונת המושבה הגרמנית שבמערב העיר, אסף את אביו ואמר לו "אבא, בוא, אני לוקח אותך הביתה". יחד נסעו השניים לבית שממנו גורשו 19 שנים קודם לכן, בסגירת מעגל אישית שסיפרה את סיפורו של עם שלם - עם ישראל ששב להיות הריבון ב"ממלכה המאוחדת שבירתה ירושלים".
מפת העיר העתיקה בירושלים
ההליכה בעקבות הלוחמים ששיחררו את העיר היא הזדמנות מצוינת לבקר במוזיאון רוקפלר, המקום שבו חנו הצנחנים לפני שיצאו לשחרור העיר העתיקה. במוזיאון יש היצע אדיר של ממצאים ארכיאולוגיים שהתגלו באדמת הארץ, שכל ישראלי חייב לפגוש לפחות פעם אחת בחייו. ביציאה מהמוזיאון אפשר לצעוד רגלית על הכביש שלצד חומת העיר העתיקה, המתעקל ימינה (דרומה) למרגלות הר הזיתים, ומעט לפני הפנייה ימינה לשער האריות אפשר להבחין באנדרטה בולטת העשויה ברזל חלוד ומדמה את סמל הציפור של הצנחנים ומוצבת עם כנף שבורה.
כנסיית מריה מגדלה בהר הזיתים // צילום: אורן בן חקון
באנדרטה שלושה סוגי אבן: במרכזה אבן גיר ירושלמית, שעליה כתובים שמות נופלי סיירת הצנחנים שנפלו כאן בקרב ב־6 ביוני 1967, בצידה הימני אבן גרניט, שהובאה מסיני ועליה שמות הנופלים מלוחמי החטיבה בחווה הסינית ביום הכיפורים, ומשמאל אבן בזלת, שהובאה מרמת הגולן ועליה שמות הנופלים בני החטיבה בחזית הצפון. מכאן אפשר להיכנס דרך שער האריות, להביט בסמלי הברדלסים (שאותם מכנים בטעות האריות) החקוקים באבני החומה ולצעוד לכיוון רחוב הויה דולורוזה, עד למפגש עם רחוב הגיא, ושם לפנות שמאלה לכותל המערבי.
אפשרות אחרת היא לנסוע מגבעת התחמושת ישירות לאוגוסטה ויקטוריה ולהמשיך משם עוד כשתי דקות נסיעה לפיסגת הר הזיתים. המראה המרהיב משם מוכר לרבים ומציג את העיר החדשה והישנה במבט פנורמי, כשמול - הר הבית וכיפת הסלע. מי שמעדיף מסלול סולידי יותר, שנוח לתנועה בתחבורה ציבורית, מוזמן להגיע לגבעת התחמושת ולהמשיך לשער האשפות. מכאן אפשר או להיכנס בקלות לרחבת הכותל או לטפס במדרגות לרובע היהודי ולבקר באתריו הרבים והמזמינים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו