חנוך לוין: מקהלת מעריצים בלי מילת ביקורת

לא ראינו מעולם? באמת? הפרק הראשון של סידרת הטלוויזיה "חנוך לוין - חיים שכדוגמתם לא ראינו מעולם" הציגה את החיים הכי שגרתיים של המחזאי המנוח שמהם, במופע של שיא ההתקרנפות, הפרק הזה לפחות מתפעל כמו חסיד מהאדמו"ר שלו. וכמו בכל חסידות, גם בחסידות האדמו"ר חנוך לוין, לא היה אפילו אחד שהשמיע צל צילו של בדל ביקורת. ההבדלים בין הדוברים היו רק במידת ההערצה. "היתה הערצה לילד הזה שכותב טקסטים כאלה", אומרת שחקנית לשעבר. עד כמה אפשר להעריץ בלי גבול?

בפרק הוצגו כמה קטעים ממחזותיו - לא נעים לומר, די מפוהקים - וכל המקהלה התפעלה מה"אומץ" לומר מילה במילה את מה שבמילייה שלה אומרים כולם.

לא להאמין שפעם הקטעים העבשים הללו עוררו סערה. האמת, ככל שהפרק התקדם, התחושה היתה שכלל לא בטוח שהם עוררו סערה כמו שבטוח שמשננים לנו שעוררו סערה, וכמו שכבר אז, באותם ימים, ניסו לשכנע אותנו שמתחוללת סערה. מה שבטוח הוא שאם היתה סערה, היא התרחשה משום שהסבירו לנו שיש סערה. בפסיכולוגיה קוראים לזה נבואה שמגשימה את עצמה. במקרה הזה, נבואה של פסיכוזה קיבוצית.

כי מה כבר חנוך לוין אמר? את מה שכל המילייה שלו אומרים שנים במקהלה - שהמנהיגים והגנרלים שלנו אוהבים מלחמות ומשמיעים נאומים חלולים. האם הוא היה הראשון שטען את הדברים? לא בהכרח. האם צדק? לא בהכרח.

מיתוס משומש, מיטב הקלישאות העבשות של השמאל, כולל התואר נון־קונפורמיסט, האהוב על הקונפורמיסטים הכי גדולים. ובין כל המתראיינים על חנוך לוין ויצירתו, לא היה אפילו אחד שבין כל ים המלל של ההערצה היתה לו גם הערה קטנה של רמז לביקורת. מעולם לא ראיתי חסידות שכזו. אין שום אדמו"ר עם חסידים כאלה, שאצלם הרבי לעולם אינו טועה.

במקום זאת, כל הקרנפים, שעיניהם ברקו מהערצה לאדמו"ר, צעדו בשורה, שבראשה צעד חנוך לוין המנוח. ואחרי לכתו, עם מה נשארנו? על השער באחד העיתונים הכתירו לאחרונה את כדור השינה האולטימטיבי, אסף הראל, כ"האיש הכי אמיץ בטלוויזיה". כל כך אמיץ, עד כדי כך שהצליח לדקלם מילה במילה את כל מה שאומרים במילייה שלו.

על פי הפרק הראשון בסידרה - זה היה גם סוג האומץ של חנוך לוין. אולי זה ישתנה בפרקים הבאים, אולי אז יהיה מישהו שיחרוג משורת מקהלת הקרנפים, ואז נוכל לדבר על הנון־קונפורמיסט הראשון לציון.

תראו מי מדבר

אולי כדאי שלפני שליאור שליין לועג לשירותו הצבאי של השר ליברמן כאפסנאי, הוא יספר מעט על השירות הצבאי שלו. כדי שבפעם הבאה ששליין ילעג לשירותו הצבאי של שר הביטחון ליברמן, יהיה לנו ברור שהוא עצמו שירת מינימום בסיירת מטכ"ל. שלא נחשוב שהוא היה, נניח, איזה כתב צבאי.