אנחנו על רכבת TGV 8434 מבורדו לפאריס. עמנואל מַקרוֹן (39), מועמד לנשיאות צרפת, נוסע במחלקת תיירים. האוויר בתא הנוסעים דביק, בין היתר בגלל צוות הצילום, שמלווה את מקרון בכל צעד בקמפיין שלו. שבועות ספורים לפני הסיבוב הראשון של הבחירות, הלחץ נראה לעין.
מקרון הפך להיות הסנסציה האמיתית של מערכת הבחירות הזאת, כשעלה ממעמד של אאוטסיידר למועמד בעל הסיכויים הגדולים ביותר לזכות בבחירות. לעלייה שלו סייע סקנדל הכולל את המועמד השמרני לנשיאות, פרנסואה פיון, הנתון בחקירה פלילית מצד משרד התובע הראשי, בחשד שהשתמש בכסף ממשלתי כדי לשלם לאשתו ולילדיו על עבודות שהם מעולם לא ביצעו.
מאז עלו ההאשמות, מקרון נטל את ההובלה מול פיון, לקראת הסיבוב הראשון של ההצבעה, ב־23 באפריל. מארין לה פן, יו"ר החזית הלאומית, רושמת גם היא הובלה קטנה על פיון, ואם תעלה עם מקרון לסיבוב השני (דרושים יותר מ־50 אחוזים כדי לנצח כבר בסיבוב הראשון), רוב הסיכויים שכל השמאל, המרכז והימין המתון יתייצבו לימינו. אם ינצח, יהפוך מקרון לנשיא צרפת הצעיר ביותר אי פעם.
במהלך הראיון שלו ל"דר שפיגל" במהלך הנסיעה ברכבת, מקרון נראה מעט עייף מהקמפיין, אך עדיין נותר קשוב ומרוכז.
הגעת כמעט משום מקום למעמד של המועמד בעל הסיכויים הטובים ביותר לנצח, כמועמד עצמאי, ללא מפלגה מאחוריך. זה הפתיע אותך? זה יוצר עליך לחץ?
"אם לא הייתי יכול לעמוד בלחץ של קמפיין בחירות, לא היה לי עניין בכלל להפוך למועמד. ולא, העובדה שהגעתי עד כה לא מפתיעה אותי. שקלתי הכל: אם לא הייתי מאמין שאני יכול לנצח, לא הייתי מכניס את עצמי לכל ההרפתקה הזאת".
לא יכולת לצפות את ההליכים הפליליים שהחלו נגד המועמד השמרני פיון, ולא יכולת לצפות שהסוציאליסטים יציעו מועמד לא רלוונטי.
"אבל כן ידעתי שהמערכת הפוליטית כפי שהכרנו אותה - והכרתי אותה בתור שר - נוסעת בלי דלק. ידעתי שדרוש משהו חדש. אם לא הייתי מקים באפריל את התנועה הפוליטית En Marche ('קדימה'), התוצאות של הפריימריז, הן בקרב השמרנים והן בקרב הסוציאליסטים, היו כנראה שונות לחלוטין.
"כשהקמתי את En Marche כבר ידעתי שאתמודד. הנאום שלי באולם הכנסים בפאריס, האירוע הגדול הראשון שלנו, היה הצלחה אדירה. ההתפתחות הזו הובילה אותי להתפטר מתפקידי בתור שר ולהצהיר על המועמדות שלי בנובמבר".
למה אתה משוכנע כל כך שהמדינה שלך זקוקה דווקא לך?
"צרפת, כמובן, לא זקוקה לאיש. אני לא מאמין במושיעים. אבל האופן שבו המדינה מנוהלת זקוק לשינוי קיצוני. זה מתחיל בפוליטיקאים ועולה עד למערכת הבחירות שלנו, ומעבר לכך. מה שאנחנו צריכים הוא חידוש יסודי. אני מציע לצרפת את החידוש שלה. התנועה שלי לא היתה קשורה לנוף הפוליטי, שהיה כמעט אטום הרמטית עד כה".
מסביב לעולם מצביעים פונים נגד הממסד, נגד האליטות. בצרפת, האליטה הפוליטית דומיננטית במיוחד.
"יש הרבה ביקורת, זה נכון. המערכת הפוליטית שלנו מעודדת את זה. אין אצלנו ייצוג יחסי. יש גם היעדר מוסר - מדובר ברומן אחד אחרי השני. מערכת כזאת לא יכולה להצליח".
למה שנאמין שאתה תהיה שונה? היית שר האוצר תחת פרנסואה הולנד, למדת באוניברסיטת עילית.
המועמדים הנוספים לנשיאות: ז'אן לוק מלאנשון (מימין), מארין לה פן, בנואה המון ופרנסואה פיון. "המערכת הפוליטית נוסעת בלי דלק"
"ועדיין, אני לא פוליטיקאי קלאסי. אני לא מנוסה ברטוריקה של הפוליטיקה היומיומית. אני מחויב לנקוט גישות שונות כלפי נושאים. אני רוצה שהמצביעים יצליחו להאמין באנשים שהם מצביעים להם. זו הסיבה שאנחנו רוצים מגבלות על תקופת כהונה. די לניגוד העניינים. ההכנסות של הנציגים הנבחרים חייבות להיות שקופות".
בשבועות האחרונים נסעת בכל רחבי המדינה. איזה סוג של צרפת אתה פוגש?
"אני פוגש כל הזמן אנשים עם הרבה אנרגיות. למרות שאנשים לרוב מניחים ההפך, הצרפתים רוצים ליצור משהו. אפשר להרגיש את החיוניות, שבדרך כלל פשוט לא רואים בתקשורת. מובן שיש רמה גבוהה של אי ודאות, חרדה באשר לעתיד, ולעיתים געגוע לעבר שאולי אפילו לא היה קיים. לעיתים קרובות, לאנשים יש תחושה שהותירו אותם מאחור.
"הערים הגדולות הן המנצחות בצרפת. אין להן בעיות. לכו לליון, למרסיי, לבורדו, ותמצאו שם את האנשים המצליחים, אלה שיודעים להתמודד טוב יותר עם הגלובליזציה. אבל יש גם את צרפת של הפריפריה, צרפת הכפרית אכולת הספקות. אנחנו צריכים לחבר בין שני החלקים הללו.
"המפתח לכך הוא מעמד הביניים שלנו, הוא יוצר את הבסיס לדמוקרטיה שלנו. אנחנו לא יכולים להפסיד אותם - חובה עלינו לתמוך בהם".
בצרפת הספקנית הזאת מארין לה פן מצליחה במיוחד. איך אתה מתכנן לצבור שם פופולריות?
"אני מנסה להפיץ אופטימיות ולהביא נקודת מבט מנוגדת לזו של אלה שרוצים שנבודד את עצמנו. בהופעות שלי בקמפיין אני לא מדבר רק על הרפורמות שהמדינה שלנו זקוקה להן, ועל כמה הן יהיו כואבות; זה היה השיח ב־30 השנים האחרונות. אני לא חושב שצרפת מסוגלת לרפורמה, לפחות לא בזמנים רגילים. למזלנו, אנחנו חווים עכשיו נסיבות יוצאות דופן. זהו רגע שבו הכל אפשרי".
ואתה מאמין שחלון ההזדמנויות שלך הגיע?
"בדיוק. לדעתי אנחנו מוצאים את עצמנו בתקופה של שינוי קיצוני - בין שמדובר בדיגיטליזציה, באיכות הסביבה או בטרור. אנחנו יכולים להצליח בעולם החדש הזה. יש לנו את הנכונות הנדרשת, הצרפתים הם בעלי כושר המצאה וחדשניים. אבל הגיע הזמן שנשפר את מצבנו, בעצמנו".
• • •
מה תהיה הפעולה הרשמית הראשונה שלך כנשיא?
"שלוש רפורמות: פתיחת שוק העבודה, שיפור תוכניות ההכשרה המקצועית, ומערכת בתי הספר צריכה לתמוך שוב בשוויון הזדמנויות".
במה הסגנון שלך כנשיא יהיה שונה מזה של קודמיך?
"גם ניקולא סרקוזי וגם פרנסואה הולנד חנקו את הקבינט שלהם. הייתי מתמודד עם זה אחרת. נשיא לא צריך למשול - עליו להיות מעל למפלגתיות, להאציל סמכויות לאחרים ולמנות את האנשים הנכונים. הוא לא צריך להתנהג בתור אחראי לכל, או לצאת מנקודת הנחה שהוא יכול לטפל בכל בעצמו. ומעל לכל - נשיא צריך לתת ביטחון ומשענת למוסדות. הוא קובע את הכיוון הכללי".
אתה רץ בתור פרו־אירופאי נלהב. זה לא מסוכן? מארין לה פן מצליחה מאוד במתקפות שלה על אירופה.
"אני אכן מגן על אירופה, אבל אני לא נאיבי כשזה נוגע לטעויות שלה. יש גם אירופה שלא עובדת. אסור לאפשר שהביקורת הזאת תגיע רק מאנטי־אירופאים. בעשר השנים האחרונות נתנו להם יותר ויותר מקום. זה תמיד אותו דיון: קודם הגרקזיט (ניסיון היציאה של יוון מהאיחוד האירופי) ואחרי זה הברקזיט (יציאת בריטניה מהאיחוד). אנחנו פשוט מתעלמים מכך שמדינות כמו הונגריה ופולין מתייחסות בזלזול לערכים האירופיים.
"תמיד היו כמה מדינות חדשניות שרוצות להתקדם. רצון כזה הוביל, ביוזמת גרמניה וצרפת ב־1951, ל'קהילת הפחם והפלדה האירופית', הבסיס לאחדות האירופית. אנחנו צריכים אינטגרציה עמוקה יותר בתוך גוש היורו.
"לא כדאי לנו אפילו לנסות לקדם את כל המדינות להתקדם לאחדות. זו טעות מרכזית של השנים האחרונות. לא העמקנו את הפיתוח של גוש היורו, כי לא רצינו להפחיד את הבריטים ואת הפולנים. ולמה זה הוביל? בריטניה הצביעה בעד עזיבה, ופולין אומרת לנו עכשיו שאירופה זה דבר נורא. איבדנו הרבה זמן".
מה הפתרון?
"אנחנו צריכים שר אוצר משותף ואדם קבוע בתפקיד ראש גוש היורו. אנחנו גם צריכים לבחון יותר מקרוב את המוסדות האירופיים, לבצע התאמות ולהפוך אותם לפונקציונליים לעתיד. העיקרון המנחה היה תמיד ששום מדינה חברה לא תושאר בצד, אבל גם ששום מדינה חברה לא יכולה למנוע התקדמות ממדינות אחרות. והתמריץ לכך צריך להגיע מצרפת ומגרמניה".
בשנים האחרונות, האיזון בתוך האיחוד השתנה יותר ויותר. גרמניה הפכה להיות יותר חשובה, וצרפת פחות.
"לא נחזיר את אירופה למצב בריא אם צרפת לא תעשה את עבודתה. צרפת חייבת להחזיר את המהימנות שלה על ידי רפורמה בשוק העבודה וטיפול רציני בתקציבה. במקביל, יחד עם גרמניה, אנחנו חייבים לתמרץ שוב צמיחה. אני חושב שחמש השנים הקרובות יהיו מכריעות לעתיד שלנו, אולי אפילו שלוש השנים הקרובות.
"השנה היא שנת בחירות גם בצרפת וגם בגרמניה. לאחר מכן יש שלוש שנים ללא בחירות, שבהן אנחנו צריכים לעצב את אירופה".
עם מי היית מעדיף לעבוד - אנגלה מרקל או מי שיתמודד מולה, מרטין שולץ?
"המוטו שלי הוא לא להתערב בעניינים של אחרים. מספיקה לי ההתעסקות בפוליטיקה במדינה שלי".
איך היית שופט את פרנסואה הולנד, הנשיא הכי לא פופולרי בהיסטוריה המודרנית של צרפת?
"אני רוצה לזכות בבחירות כדי להביא את המדינה למצב בריא לקראת העתיד. אני לא עוסק עכשיו בהערכה של העבר".
עם רעייתו, בריז'יט טרונייה. "החלטנו לא לתת לבורות של אחרים להפריע לנו" // צילום: אי.פי
מה יקרה אם תפסיד, ומארין לה פן תהפוך לנשיאה?
"המדינה שלנו תתרושש. אם צרפת תעזוב את האיחוד האירופי, התחרותיות וכוח הרכישה שלנו יפחתו. ההתפתחות הזאת תוביל כנראה למהומות ברחבי המדינה.
"לה פן תהרוס את אירופה ואת גוש היורו. אני לוקח אותה ואת הרעיונות המדיניים שלה מאוד ברצינות. אני נאבק בהם בכל יום, כי הם לא הכיוון הנכון עבור המדינה שלנו. הם יובילו לנזק, הן לאזרחים שלנו והן לעסקים שלנו. ניצחון של לה פן יגרור השלכות רציניות עבור צרפת".
ואיך לדעתך צריך להתמודד עם הפופוליסטים?
"לא חשוב מה יקרה - אנחנו לא יכולים לוותר להם על שדה הקרב. תראו מה קורה לנו כאן. השמרנים מעתיקים את רעיונות החזית הלאומית ושוכחים את העקרונות שלהם, כדי לזכות בבחירות בכל מחיר. סרקוזי כבר ניסה לעשות את זה ב־2012, וזה נכשל גם אז. הם חושבים שהציבור מטומטם".
בנוגע לשמרנים. בגרמניה אדם שנמצא תחת הליכים פליליים כמו פרנסואה פיון בקושי היה מצליח להמשיך בקמפיין שלו. למה זה שונה בצרפת?
"לדעתי זה תוצר של הבדל בין תרבות פרוטסטנטית לקתולית. אצלנו הקתולים, אדם שביצע חטא והתוודה - הכל נסלח לו".
הצרפתים יסלחו לפיון?
"אני לא ניטרלי בנושא הזה, אבל אני חושב שרבים בציבור מוטרדים מההתנהגות שלו. הוא סבור שהחוקים שתקפים לאחרים אינם תקפים לגביו. זה בדיוק סוג הפוליטיקאים שלצרפתים כבר נמאס ממנו".
בריז'יט טרונייה, אשתו בת ה־63 של המועמד לנשיאות, נכנסת לתא הרכבת ומתיישבת לצידנו בשקט, במכנסי ג'ינס, סוודר קשמיר בצבע תכלת ותספורת הבלונד פייג'בוי (קארה עם פוני) שלה. היא מלווה את מקרון כמעט בכל אירועי הקמפיין שלו, "העוגן בחייו", כפי שמתאר ספר חדש את מערכת היחסים שלהם.
• • •
בריז'יט היתה מורה בבית הספר התיכון של מקרון בעיר אמיאן שבצפון צרפת, נשואה עם שלושה ילדים. היא עזבה את בעלה כדי לחיות עם מקרון (ראו מסגרת).
בשבועות האחרונים נרשמו מתקפות מכוונות על החיים הפרטיים שלך. הטענה שעלתה היא שאתה הומו ומנהל חיים כפולים. התעמתת עם הטענות האלו באופן ישיר באירוע של הקמפיין.
"כבר זמן רב רציתי להתייחס לשמועות האלו. תמיד עדיף לקרוא לדברים בשמם, כדי לא להשאיר מקום לסיפורים כמו זה. ניגשתי לכל העניין בקצת אירוניה, וזה גם שם סוף לכל הנושא".
סיכמת על האסטרטגיה הזו עם אשתך?
"דיברנו על זה, בריז'יט? לא, לדעתי לא".
בריז'יט: "לא ידעתי שהוא עומד לדבר על זה. למעשה, הוא חושב לגמרי באופן עצמאי בשלב זה".
העובדה שאדם צעיר נשוי לאישה מבוגרת ממנו בכמה שנים היא...
בריז'יט: "תודה על הניסוח הזה, זה מאוד נחמד מצידכם - 'כמה שנים'..."
...מבוגרת ממנו ב־24 שנים, עדיין מזעזעת אנשים רבים, אפילו ב־2017. התרגלתם לזה, או שזה פוגע בכם בכל פעם שאתם נתקלים בכך?
"אם הייתי עם אישה צעירה ממני בעשרים שנים, אף אחד לא היה חושב שזה מוזר. להפך - כולם היו חושבים שזה נהדר. אבל מעולם לא חייתי את החיים שלי על בסיס מה שאנשים אחרים עשויים לחשוב עליהם.
"מובן שהיו רגעים כואבים. הגרועים ביותר הם לא אלו שמשפיעים עליך, אלא אלו שמשפיעים על בני המשפחה שלך. אבל אתה חייב להרחיק את עצמך מהנושא, אחרת תהיה לא־מאושר. בשלב כלשהו החלטנו לא לתת לבורות של אחרים להפריע לנו".
וזה עובד?
"כן. בריז'יט ואני מחוסנים מסוג כזה של רשעות".
איך היית מתאר את עצמך היום, שבועות אחדים לפני הבחירות - יותר אופורי או יותר מתוח?
"איך אמר פעם מאמן רוגבי צרפתי מפורסם? אני רגוע, אני חי בשלום עם עצמי, ואני מאוד חדור מטרה. מובן שהרבה יכול לקרות, יש הרבה סיכונים".
כמו?
"ספקות שעשויים לגבור פתאום על המצביעים".
שאתה צעיר מדי לתפקיד, למשל?
"לא רק זה. אנחנו גם עלולים לעשות טעויות. החודש הבא יהיה מכריע".
בניגוד למתחרים שלך, אין לך גרעין מוצק של בוחרים, שהתגבש במשך שנים.
"זה לא מדיר שינה מעיניי. הכל לטובה. המשמעות של זה היא שאני צריך לשכנע את הבוחרים באמצעות תוכן ורעיונות. שמאל וימין? המקור של הרעיונות האלו הוא בעולם האתמול".
הדברים שלך על כך שהתקופה הקולוניאלית של צרפת היתה פשע נגד האנושות עוררו הרבה זעם. האם מאז אתה זהיר יותר בנוגע למה שאתה אומר ואיך שאתה אומר את זה?
"אני אוהב להגיד את הדברים כמו שהם. חשבתי היטב על המילים שלי בנוגע לאלג'יר".
כן? אבל נאלצת גם לספק הרבה הסברים לאחר מכן.
"חשבתי שזה הכרחי להסביר, כי לא תיארתי לעצמי שיהיו תגובות כאלה. לא ידעתי שהנושא הזה הוא עדיין כל כך כואב עבור הצרפתים. אני לא רוצה לברוח למשפטים ריקים מתוכן, זו מחלה בקרב פוליטיקאים".
אתה כבר יודע איפה תהיה ב־7 במאי, היום של הסיבוב השני בבחירות?
בריז'יט: "עמנואל ואני נצביע בלה טוקה. ראש העיר כבר לחוץ מכל סידורי האבטחה. אחרי הכל, זה בסך הכל אתר נופש קטן על חוף הים בצפון צרפת".
מקרון: "בערב נהיה בפאריס, במטה של En Marche עם כל הסגל שלי".
והפעם הבאה שבה ניפגש תהיה בארמון האליזה?
מקרון לא עונה. הוא שולח מבטים מהירים לצדדים ומקיש על מצחו.
מה אתה עושה?
"אם אתה לא יכול למצוא עץ להקיש עליו..."
• • •
גם וגם וגם // בועז ביסמוט
עד לפני שנים לא רבות יכול היה עמנואל מקרון להסתובב בשדרות השאנז אליזה עם רעייתו, בריז'יט טרונייה, המבוגרת ממנו ב־24 שנה, בלי למשוך תשומת לב, למרות עיניו היפות. היום כבר מוקף שר האוצר לשעבר בגדודים של שומרים: הסקרים מכתירים אותו כמועמד המוביל בבחירות לנשיאות צרפת. ב־12 בדצמבר הקרוב יוכל מקרון לחגוג את יום הולדתו ה־40 בארמון האליזה עם שלושת ילדיה של אשתו ושבעת הנכדים. מצד שני, בדרך יש עוד בחירות. תשאלו את הילארי.
מקרון מצליח היום לְרצות מצביעים סוציאליסטים וליברלים כאחד. הוא זוכה לתמיכתם של ראש ממשלת צרפת היוצא, מנואל ואלס הסוציאליסט, של אחד ממנהיגי הימין הרפובליקני, ראש עיריית ניס כריסטיאן אסטרוזי, וגם של מנהיג הקומוניסטים לשעבר, רובר הו. לתמיכה כזאת ניתן היה לצפות רק בסיבוב השני, ב־7 במאי, אם וכאשר יתמודד מול מארין לה פן. לא כל התומכים יישבו איתו בקואליציה, אבל הפילוג הזה במערכת הפוליטית בצרפת תרם לעובדה שמקרון הגיע לפיסגה מהר כל כך.
יש גם סיכון בכישרון הזה. מרוב שמקרון מצליח לקרוץ לציבור רחב כל כך, מרוב שהוא מנסה לשדר שיש בו מהכל - הבוחרים עשויים להגיע למסקנה שאידיאולוגית, אין בו כלום. בשפה הפוליטית קוראים לזה אופורטוניזם.
עמנואל ז'אן מישל פרדריק מקרון נולד לפני 39 שנה בעיר אָמיאַן שבצפון צרפת, לרופאה ולפרופסור לנוירולוגיה.
את הפריצה הגדולה שלו עשה ב־2012, כשמונה על ידי הנשיא הסוציאליסט, פרנסואה הולנד, לסגן מזכיר האליזה וליועץ מיוחד לנשיא. רבים תהו לגבי זהותו של הצעיר שהנשיא חפץ ביקרו. קורות החיים שלו לא הפתיעו איש: גם הוא בוגר בית הספר הגבוה למינהל (ENA), בית היוצר של הפוליטיקאים והפקידים הבכירים של הרפובליקה. אלא שהוא הספיק לסיים את לימודיו, לעבוד בשירות המדינה ולעבור למגזר הפרטי, כבנקאי בכיר בבנק רוטשילד. שם גם למד לעשות כסף גדול. אחר כך חזר לשירות המדינה דרך הדלת הראשית.
הנשיא הולנד, שצנח בסקרים בעקביות והגיע עד 13 אחוזי תמיכה (הנתון השלילי ביותר בתולדות הרפובליקה), חיפש דרכים לשרוד. ב־2014 מינה את מקרון לתפקיד שר הכלכלה, המקביל אצלנו לשר האוצר. מקרון עלה לכותרות במהירות בזכות חוק הקרוי על שמו, והיה אחראי לרפורמות בשוק העבודה שוואלס והולנד ניסו לקדם. אולם בתוך חודשים ספורים פיתח אג'נדה פוליטית שונה, ולא הסתיר את חילוקי הדעות שלו עם ראש הממשלה והנשיא.
בנובמבר האחרון הדהים שר האוצר הצעיר את צרפת, כשבגיל 39, ואף שמעולם לא התמודד בבחירות על שום תפקיד, הודיע שהוא רץ לנשיאות. הוא הציע לאזרחים הצרפתים את "הדרך השלישית" - הכלאה בין ימין לשמאל, שאופנתית היום בכל כך הרבה מדינות, מה שקרוי אצלנו מרכז. מקרון חסר המפלגה הקים את התנועה שלו En Marche - ובעברית, "קדימה". היה מי שחשב על זה קודם.
הנשיא היוצא, הולנד // צילום: אי.פי
בתוך זמן קצר החלו לקום באינטרנט קבוצות תמיכה "ספונטניות" בתנועה החדשה, שאיגדו בתוכן עשרות אלפי פעילים. מקרון, מעין כוכב פופ שרמנטי מהסוג של ברק אובאמה (או יאיר לפיד), לא משאיר את הצרפתים אדישים. הנוכחות בעצרות התמיכה שלו מרשימה, בוודאי בהשוואה ליריביו. על פי הסקרים בצרפת, הגיל הממוצע של תומכיו עומד על 33.
יש כאלה, כמו השבועון הפוליטי החשוב "ל׳אקספרס", שרואים בו מי שרק רוצה לְרצות את הקהל שלו, "כמו תינוק שאוכל כפית אחת מאבא וכפית אחת מאמא", ויש כאלה שמאמינים באמת ובתמים שהוא האיש שיכול היום לאחד את צרפת המודאגת והלחוצה מבעיות כלכליות קשות, חוסר צמיחה, אבטלה, ובעיקר סוגיית המהגרים, איומי הימין הקיצוני והחשש האמיתי והמוחשי מפיגועי טרור.
גם בנושאי חוץ הוא מצליח להיות גם וגם. מחזיק בעמדות ניציות בכל הקשור ליחס לנשיא רוסיה פוטין, אבל תומך בעמדה (הראשונה) של הקנצלרית אנגלה מרקל בסוגיית הפליטים - לקלוט עוד ועוד. אגב רוסיה, על פי הפרסומים בצרפת השבוע, גם שם, בדיוק כמו בארה"ב, מתערבים הרוסים בבחירות: הם לא רוצים את מקרון באליזה.
תזכורת: באפריל 2002 חוותה צרפת, ואירופה כולה, רעידת אדמה אמיתית, כשז'אן מארי לה פן הגיע לסיבוב השני בבחירות לנשיאות צרפת מול הנשיא ז'אק שיראק, על חשבון המועמד הסוציאליסטי ליונל ז'וספן. צרפת היתה המומה והתגייסה בהמוניה נגד לה פן: ימנים, סוציאליסטים, ליברלים, קומוניסטים, טרוצקיסטים ומאואיסטים מזדקנים - כולם נהרו לקלפיות כדי להצביע לשיראק הימני ולהשאיר את לה פן עם 15 אחוז בלבד. מי היה מאמין.
הזמנים השתנו. את לה פן ירשה בתו מארין, המדברת בשפה תקנית יותר (יחסית), אבל בית היוצר הוא אותו בית יוצר, והמפלגה אותה מפלגה אנטישמית וגזענית. יתר על כן: החזית הלאומית מעולם לא הצליחה לנהל שום דבר, גם כשניצחה בבחירות המקומיות בערים דוגמת ויטרול בפרובנס, או באזור אוראנז'.
השאלה הגדולה היא אם גם היום יתגייסו הצרפתים נגד החזית הלאומית, לנוכח איומי הטרור וסוגיית הפליטים והקשר של חלקם לדאעש. לה פן נותנת להמונים את התשובות שהם רוצים לשמוע, מה גם שמפלגות הממסד הזניחו לטובת הימין הקיצוני ערכים שמדברים אל העם דוגמת ההמנון, הדגל והגבולות.
מקרון אמור להיות זה שיבלום את לה פן. הוא יכול להיות הפוליטיקאי הנמרץ שיוציא לקלפיות מבוגרים שאיבדו אמון בפוליטיקה וצעירים שרוצים להאמין בה. הוא יכול להיות הפתרון.
הסקרים מעניקים לו כרגע 25 אחוזים, שאמורים להספיק כדי לעלות לסיבוב השני נגד לה פן. הסכנה הגדולה יכולה לבוא דווקא מצידו של המועמד של הימין הרפובליקני פרנסואה פיון, חובב מירוצי המכוניות, שאלמלא החקירה נגדו (על שנתן משרות פיקטיביות לאשתו ולשני בניו ושילם להם מכספי המדינה) היה אמור לצעוד בבטחה לארמון הנשיאות.
מקרון מתנגד לתנועת החרם על ישראל, ה־BDS, ותומך בפתרון שתי המדינות. "הוא סבור שהישראלים והפלשתינים צריכים לשאת ולתת בצורה ישירה", אומרת פלורנס דרורי, הנמנית עם קבוצת התמיכה הישראלית במקרון. "על פי עמדתו, לצרפת יש רק תפקיד של מתווכת, במטרה לעודד ולתמוך. הוא גם אמר שהוא מתנגד לכך שצרפת תכיר חד־צדדית במדינה פלשתינית כתנאי מוקדם ודוחה כל אפשרות ללחץ כלכלי או מדיני על ישראל. הוא נמצא בקו של בניית השלום".
הצרפתים חוששים היום ממהפכות. הדור הצעיר רוצה לשמר את הקיים. מקרון, למרות היותו חלק מהממסד ורצונו לשמור את צרפת באיחוד ולשמור על היורו, עדיין נתפס כהימור, בגלל גילו וחוסר ניסיונו. פיון הוא הימור קצת יותר בטוח, שמסוגל לעקוף אותו בישורת האחרונה. ויש גם את נציג השמאל הקיצוני ז'אן לוק מלאנשון, שלא מפסיק לטפס, לטפס ולטפס.
צרפת לא זוכרת בחירות כאלה, שבהן יש סיכוי אמיתי ששני המועמדים מטעם שתי המפלגות הגדולות לא יהיו מיוצגים יחדיו בסיבוב השני. חובבי ההיסטוריה של הפוליטיקה הצרפתית ימצאו מן הסתם דמיון בין מקרון לנשיא לשעבר ואלרי ז'יסקאר דסטאן. שניהם היו צעירים, שרי אוצר לשעבר, שרצו מטעם המרכז.
בעוד כמה שבועות יוכל מקרון להחליף סטטוס: מנסיך של הפוליטיקה הצרפתית הוא יכול להפוך למלך, ולו מהסיבה שהוא בא מהשמאל כדי לרצות את הימין. גם זו דרך להפוך למלך.
• • •
מורָה לחיים // ניר וולף
בדיוק כמו שהצרפתים אוהבים, לסיפור הסינדרלה של עמנואל מקרון מצטרף גם סיפור אהבה יוצא דופן. את אשתו בריז'יט טרונייה פגש עוד בתיכון. הוא היה תלמיד כיתה י' בן 15, והיא - מורה בת 39, אם לשלושה, שלימדה ספרות והדריכה בחוג לתיאטרון.
בריז'יט היא בת למשפחה בורגנית בעלת מותג שוקולד עם בית חרושת, 15 חנויות והכנסות של יותר מ־4 מיליון יורו בשנה. היא היתה נשואה לבנקאי, ואחד מילדיה אפילו למד באותה כיתה עם מקרון.
הניצוץ בין התלמיד למורתו נדלק כשהוא כיכב בהצגת בית ספר שהיא ביימה. בכיתה י"א הקשר הפך לרומנטי, אחרי ששיכנע אותה לכתוב יחד מחזה. "היינו נפגשים מדי יום שישי ויושבים לכתוב יחד, וזה יצר בינינו קירבה יוצאת דופן", היא סיפרה בעבר.
כחלק מניסיונותיהם של הוריו לטרפד את מערכת היחסים, נשלח מקרון לבית ספר יוקרתי בפאריס, כדי להשלים שם את שנת לימודיו האחרונה. "את לא תיפטרי ממני. אני אחזור ואתחתן איתך", הבטיח למורתו לפני שעזב.
הם המשיכו לשמור על קשר טלפוני, עד שהיא התגרשה מבעלה, מצאה עבודה בבית ספר בפאריס ועברה לגור איתו. "אמרתי לעצמי שאתחרט כל החיים אם לא אעשה את הצעד הזה". כשמלאו לו 18 הם הכריזו על עצמם כזוג, ולפני עשר שנים התמסדו והתחתנו.
מקרון הפך למעשה לאב חורג לשלושת ילדיה הבוגרים של בריז'יט (האחד מהנדס, השנייה רופאה והשלישי עורך דין) וסבא לשבעת נכדיה. בנובמבר האחרון הכחיש בטלוויזיה שמועות כי הוא הומוסקסואל שחי חיים כפולים.
עם הזמן התפטרה בריז'יט מעבודתה כמורה כדי להתמסר לקריירה של בעלה. היא צמודה אליו כל הזמן, הוא משתף אותה בכל בעיה ומקבל את עצותיה. היא עובדת איתו על נאומיו, וגם מביימת את החזרות לעצרות התמיכה בו כאילו היו מחזות תיאטרון. "הוא פשוט טוב בכל, לא רק בפוליטיקה", היא אומרת. "האמת היא שעדיין לא מצאתי תחום שהוא לא טוב בו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו