נבחרת סוריה: סיפור מלחמה
הם מארחים את משחקיהם במלזיה, מתאמנים בתנאים מחפירים, ומרוויחים גרושים • אבל שחקני נבחרת הכדורגל של השכנים מצפון, שיתארחו היום בדרום קוריאה, לא מוותרים על עשיית היסטוריה - העפלה ראשונה למשחקי הגביע העולמי • האור הבועט של המדינה המוכה
המלחמה המזוויעה נכנסת בקרוב לשנתה השביעית. המצב במדינה ממשיך להיות איום ונורא - מיליונים נמלטו ממנה, מאות אלפים אחרים מצאו את מותם המיותר. ועדיין, בתוך הגיהינום המתחולל בשטחה, נבחרת הכדורגל של סוריה חולמת בגדול על הופעה ראשונה בתולדותיה בגביע העולמי.
זו נשמעת כמו קלישאה לעוסה, אבל במקרה של העם הסורי, הספורט בכלל והכדורגל בפרט הוא באמת המפלט הגדול ביותר, אם לא היחיד. על אף המצב הקשה, לפני כמה שבועות התחדשו משחקי הליגה המקומית בחאלב ובלטקיה, שתי ערים שבהן המורדים איבדו שליטה. היום הנבחרת שלהם תפגוש את דרום קוריאה למשחק חוץ קריטי עבורם, כזה שניצחון בו יקרב אותם לרוסיה 2018. "חשוב מאוד לשמור על תקווה ולא לאבד אופטימיות", אמר אחד האוהדים מהבירה דמשק בראיון לאתר The Day, "אנחנו רוצים שהילדים שלנו יגדלו לתוך חיים נורמליים, ואין דבר יותר נורמלי מספורט ומכדורגל".
נורמלי זה הדבר האחרון שאפשר לומר על המסע שעברה נבחרת סוריה עד הנקודה שבה היא נמצאת היום. תנאי האימון שלה מחפירים, השחקנים - אלמונים לחלוטין - מרוויחים גרושים, ובשל הסנקציות האקונומיות והמצב הביטחוני הנבחרת נאלצה לחפש בית חדש. מכיוון שחברים רבים אין לה על הגלובוס, היא היתה במרחק 24 שעות מפרישה מהמוקדמות ואז מצאה את מלזיה, 9,000 ק"מ ממנה, כיעד שבו תארח את משחקיה. "אנחנו מנסים לשכוח ממה שקורה אצלנו בבית כדי שנוכל להתרכז בכדורגל ולשמח את התושבים", הסביר המגן עומאר אל־מידני בסרט הדוקומנטרי של הבי.בי.סי "כדורגל בקו האש".
סיפורה המדהים של סוריה תפס כותרות באוקטובר של השנה שעברה. אז, הנבחרת ממדינה שסועה בת 23 מיליון תושבים הגיעה לבייג'ין וגברה 0:1 על אומה של 1.4 מיליארד בני אדם ונשיא שפתח את כיסו לטובת הכדורגל. את הניצחון הגדול בחייהם חגגו הסורים בבזבוז 1,000 הדולר שקיבלו כבונוס, סכום ששווה למשכורת שנתית בכדורגל המקומי.
בשבוע שעבר הם עשו זאת שוב. המפגש "הביתי" מול אוזבקיסטן במלזיה, שאותו הגדירו כחשוב בהיסטוריה, נכנס לדקה ה־90 ולוח התוצאות הראה 0:0, תוצאה שמרחיקה את הסורים מהמונדיאל. פיראס אל־חטיב הוותיק, שב־2011 הכריז כי לא ילבש את מדי הנבחרת עד ששלטון אסד לא יחדל לפגוע אווירית באזרחים, חזר בדיוק בזמן. אחרי שש שנים בחוץ וחמש דקות אחרי שנכנס כמחליף, הוא הוכשל ברחבה וסידר לסורים פנדל. עומאר קריבין ניגש לבעיטה הגורלית ובקור רוח מופתי בעט פננקה לרשת.
350 צופים בלבד נכחו וצפו באיצטדיון ברגע הגדול, אך הרחק בסוריה החגיגות היו אדירות. במסיבת העיתונאים שלאחר מכן המאמן איימן חכים לא היה מסוגל לשלוט ברגשותיו. הוא פרץ בבכי ובין הדמעות מילמל: "זה מוקדש לעם הסורי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו