פרקר לואיס מגלה את ישראל

ייתכן שהשם קורין נמק לא אומר לכם דבר, אם חציתם את העשור החמישי בחייכם. וזה בסדר, גם הוא שמתקרב לסיום העשור החמישי בחייו מבין את זה: "ככה זה כשאתה מתחיל את הקריירה מוקדם, קשה מאוד בהוליווד להחזיק מעמד כל כך הרבה זמן. הסטטיסטיקה עובדת נגדך, רוב החברים שהתחילו איתי את הקריירה כבר הלכו לעבוד במקומות אחרים".

נמק (46) החל את הקריירה שלו בגיל 12, הודות לעובדה שאביו היה מעצב תפאורות בכיר בהוליווד של שנות ה־80. בשנות ה־90 הוא הפך לאליל נעורים בכל מקום בעולם, כולל בישראל, כאשר כיכב בסידרת הנוער המצליחה ביותר באותה העת, "פרקר לואיס", סידרה על אודות נער תיכון שהקדימה את זמנה באספקטים האמנותיים והחזותיים שלה וזכתה להכרה בינלאומית גם שנים לאחר מכן. נמק היה השם החם בתעשיית הטלוויזיה האמריקנית, ובשיאו יצא לטור עולמי, שכלל גם ביקור בישראל ב־1993.

"זה היה אחד האירועים המוזרים בחיי, ביקשו ממני כאן בישראל לשיר למרות שמעולם לא שרתי בחיי. עליתי לבמה בסינרמה ופשוט סגרתי את המיקרופון שלי ועשיתי רק עם השפתיים. הופעתי עם כוכבי 'בוורלי הילס 90210' ועם 'צעירי תל אביב' ורצנו ממקום למקום. סגרו עבורנו את המצדה אבל לא ראינו באמת כלום, אני זוכר אותי מטפס על גמל וזהו".

24 שנה לאחר מכן הוא חזר לכאן השבוע כאמן גרפיטי וכאורח של משרד החוץ. הביקור הפעם יותר נינוח, והרבה יותר שקט. עם זאת, החבורה שמלווה אותו טוענת שבכל המקומות שאליהם הגיע בשבוע האחרון, הצעירים זיהו אותו הרבה יותר מאשר את השחקן ריצ'רד גיר שביקר כאן לפני שבוע.

"זה עדיין נחמד שמזהים אותי, ללא ספק. זה תמיד היה החלק הנחמד, אבל החלק הפחות נחמד בקריירה היה כשהתחילו לבקש ממני לבוא לראיונות שבהם היינו מתכננים מראש מה אני צריך להגיד, ואיך רוצים אותי ומה מצפים ממני, זה שיעמם אותי והרגיז אותי. אחר כך ביקשו ממני להצטלם בפוזות מצחיקות כאילו אני פרקר לואיס בחיים האישיים שלי, הסברתי להם שזה לא יקרה.

"ללא ספק שילמתי על כך מחיר, כי יצאתי מהלופ של התעשייה. זה היה קשור כנראה גם לזה שהלב שלי נטה לכיוון הגרפיטי, זה היה יותר קרוב למה שהייתי באמת, על אף האהבה הגדולה שלי למשחק והתחושה שעל הסט אני מרגיש בבית".

 

אמנות השיחה

"אשמח לחזור לשחק"  // צילום: גדעון מרקוביץ'

אז הגרפיטי הביא אותו בסופו של דבר לסיבוב נוסף בארץ הקודש, והכל בזכות ציוץ פרו־ישראלי: "עקבתי אחר אנשי משרד החוץ שלכם בטוויטר כי הייתי מאוד פרו־ישראלי במשך שנים, ואני עוקב אחר אתרי חדשות ישראליים. אני תמיד משתדל להיות פתוח בנושאים גדולים, בניגוד להרבה אנשים אחרים שמעדיפים להיות החלטיים מאוד", הוא אומר ומרצין לרגע. "מבחינתי, לא לשוחח עם כולם זה פשוט לאבד הרבה דברים. אני מדבר עם אנשים שהם בעד טראמפ אבל גם נגד, לא אוהב להיות סגור בדעות שלי".

אנשי משרד החוץ זיהו אותו כשחקן המפורסם ההוא, אבל כאמור הוא חשב על כיוונים אחרים: "הם לא ידעו שאני גם אמן, צייר. החלטנו שאולי זה יהיה רעיון טוב לבוא לפה ולעשות אירוע שמטרתו להפגיש אנשים דרך האמנות שיותר מכל דבר מחברת אנשים מכל הצדדים.

"כשאני מסתכל כאן על ילדים מרקעים שונים משחקים יחד כדורגל, אני רואה שלא אכפת להם. במשך שנים אומרים לנו במה אנחנו צריכים להאמין ואיך אנחנו צריכים לחשוב, אבל אני לא חושב שזו הדרך הנכונה".

נמק, שצייר השבוע גם בתל אביב וגם בירושלים, שמע על ביקורו של "בנקסי", אמן הגרפיטי המפורסם ביותר הפועל כיום בעולם, שציוריו מעטרים קירות בית מלון בבית לחם שנפתח לאחרונה. בעוד ביצירתו של בנקסי מודגש קו פרו־פלשתיני מובהק, נמק לא מסתיר את המחשבה שלו על הפרויקט: "הייתי שמח לקפוץ למלון הזה ולצייר קצת על הקירות שלו, לתת לבנקסי קצת מהתרופה של עצמו".

 

לא מפסיק לצייץ

אחר כך אנחנו מגיעים ליער עמינדב, שם נמק אמור לשתול עץ. הכיסאות הונחו בזריזות, הקרואסונים נשלפו ואפילו דוכן נאומים קטן הוכן. אבל חוץ מאיתנו, כתב מקומי ויותר מדי מאבטחים, איש לא הגיע לקבל את נמק. וזה, אולי, הסיפור של מה שהתרחש בקריירה שלו ב־20 השנים האחרונות.

מבחינתו, אגב, הכל בסדר. הוא מבסוט וממשיך לחייך. חבורת ילדים מציצה לתוך הלימוזינה שלו, וחלקם מתעקשים שבתוכה יושב נשיא המדינה רובי ריבלין. את נמק הם כצפוי לא מזהים: "הייתי שמח מאוד לחזור לשחק בתפקיד קבוע, זה משהו שאני מתגעגע אליו ועדיין שואף אליו. יכול להיות שנתקעתי בטייפ־קאסט מסוים אבל הצלחתי לחזור לשחק, זה לא עניין של מה בכך אחרי כל כך הרבה שנים.

"אני משוחח הרבה עם החברים הטובים שלי דיוויד פאוסטינו (שמוכר אף הוא לקהל הישראלי מהסידרה "נשואים פלוס", עוד להיט משנות ה־90; ע"ר) ודיוויד ארקט (שכיכב בסידרת סרטי "הצעקה" משנות ה־90 והתפרסם גם כבעלה של קורטני קוקס; ע"ר), בעיקר כי הם טיפוסים שמאוד מחוברים לקרקע. ההצלחה לא שינתה אותם לגמרי והם מאוד נגישים לכולם".

לנמק יש שני ילדים, הגדולה כבר בת 24 ולא פנתה לקולנוע, אבל הצעיר בן ה־12 רוצה ללכת בדרכם של סבו ואביו: "הוא מאוד בקטע, אבל משום מה הוא מסרב לצפות בדברים שאני הופעתי בהם. הוא לא צפה ב'פרקר לואיס' ואני לא חושב שזה ממקום של מבוכה. אין לי באמת הסבר לזה, אולי אני נראה לו מיושן".

אז הביקור הנוכחי של נמק החל בעקבות תמיכה בציוץ פרו־ישראלי והסתיים השבוע, כאשר השחקן לא הפסיק לצייץ על ישראל ועל החיים הטובים בה. עכשיו רק צריך שיגיע מדי פעם להשקות את העץ שלו ביער.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו