סחרור מסוכן

השאלות המרכזיות שהעסיקו השבוע את מקבלי ההחלטות בישראל היו האם בעקבות התקיפה המתוקשרת האחרונה של חיל האוויר השתנה משהו בזירה הצפונית, ובהמשך לכך - האם עלה הסיכוי להסלמה לא רצויה מול סוריה וחיזבאללה.

דומה כי התשובה לשתי השאלות האלה היא חיובית. אחרי שש שנים שבהן הצליחה ישראל להשפיע על הלחימה בסוריה אבל להישאר מחוצה לה, נראה כי האתגר להמשיך לעשות זאת גם בעתיד יהיה גדול בהרבה. שרשרת של אירועים שלא כולם קשורים בישראל, שהתקיפה היתה הקש האחרון ולא בהכרח המשמעותי ביותר בהם, מאיימת לשנות בסוריה דברים מהיסוד, ומחייבת את ישראל לקחת מקדמי סיכון גבוהים מבעבר.

בתקיפה עצמה לא היה, על פי מה שדווח, דבר חריג. ככל הנראה עוד העברה של אמצעי לחימה מתקדמים, דרך סוריה, ללבנון. אמל"ח כזה - בדגש על רקטות בעלות דיוק רב, ולצידן גם נשק מתקדם נגד מטוסים וטילי חוף־ים - עומד בראש יעדי ההתעצמות של חיזבאללה, ומכאן גם שבראש יעדי הסיכול של ישראל.

בשנים האחרונות דווח על מספר דו־ספרתי של תקיפות ישראליות כאלה, ואפשר להניח שרבות נוספות נותרו במרחב העמום שבין חוסר לקיחת אחריות ישראלית לבין הימנעות סורית מתגובה.

תחת המוסכמה שמה שלא דווח לא קרה, יכלה ישראל לנצל את מלחמת הכל־בכל בסוריה כדי לשמור על האינטרסים שלה, בידיעה שהסיכוי להידרדרות נמוך מאוד: המשטר הסורי היה עסוק בהישרדות יומיומית, ולא היה מסתכן בהתכתשות צבאית עם ישראל שעלולה היתה להכריעו.

 

המערכה על "אסדסטן"

תנאי היסוד של המשוואה הזאת השתנו בשבועות האחרונים. לראשונה מאז 2011 מרגיש הנשיא הסורי ביטחון יחסי בשלטון, ובסיכוייו לשרוד. ההישגים האחרונים שנחל, ובראשם השלמת כיבוש חאלב, ולצידם ההיחלשות המשמעותית של דאעש ובעיקר המטרייה הרוסית הרחבה שפרושה מעליו, גרמו לו להרגיש על הסוס. בדמשק אמנם התחוללו השבוע קרבות, חלקם אף בקירבה יחסית לארמון, אבל בניגוד לכמה דיווחים - הם לא איימו על השלטון. למעט במקרה לא צפוי של התנקשות, נדמה כרגע כי שלטונו של אסד יציב.

לאסד יידרש עוד זמן רב, ייתכן ששנים, להשיב לידיו את השליטה הכוללת בסוריה. לא מעט מומחים אף סבורים שזה לא יקרה לעולם; שאזורים שלמים, בעיקר בצפון ובדרום־מזרח המדינה, יישארו בשליטה כורדית ושל ארגונים סוניים שונים, בהתאמה. אבל תחת הכוונה רוסית ברורה (ובעניין הזה אין להתבלבל: מי שמנהלת את המערכה בסוריה, קובעת את היעדים ומובילה את הפעולות היא רוסיה, כאשר צבא סוריה וחיזבאללה הם קבלני הביצוע שלה) מתנהלת כעת מערכה סדורה שהשלב הראשון שלה היה ביסוסו של "אסדסטן" - רצף מדינתי מדמשק ועד לאזור העלאווי בצפון־מערב המדינה, שבו גם מרוכזים הבסיסים ורוב האינטרסים הרוסיים - והשלבים הבאים שלה יהיו "שחרור" שטחים נוספים מידי המורדים וצירופם מחדש לאזור שבשליטת אסד.

אגב, מי שזכאית לחלק מהקרדיט על הצלתו של אסד היא ארה"ב, ולא בגלל שנמנעה מהפלתו. המתקפה המקבילה שהיא מובילה נגד דאעש בעיראק ובסוריה יעילה בהרבה מכפי שמדווח, וקלעה את הארגון למאבק קיומי שחייב אותו לצמצם את שטחי המחיה שלו ולעבור מהתקפה וכיבוש מרחבים חדשים למאמץ הגנתי מרוכז. מדובר במערכה שהחלה עוד בימי הנשיא אובאמה, אבל מאחר שהתקיימה ברובה מתחת לרדאר איפשרה לרוסיה לנכס, שלא בצדק, את ההישג הזה לעצמה.

ההצלחות האלה מובילות את הרוסים - כאמור, הם בעלי הבית הבלתי מעורערים - להרחיב את המערכה, כאשר היעדים הבאים יהיו מן הסתם האזורים שבשליטת דאעש בא־רקה ודיר א־זור, וכן בתדמור. משמעות הדבר היא הרחבה ניכרת של שטח הפעולה שלהם, ומכאן הגדלת מרחב הסיכון של כל הגורמים האחרים שפועלים באזורים האלה, ובכללם ככל הנראה ישראל.

נדמה שזה גם מה שעומד בבסיס הזעם הרוסי על תקיפת חיל האוויר מהשבוע שעבר, שהובילה לזימון מתוקשר לשיחת נזיפה של השגריר החדש במוסקבה. באזור שהותקף על־פי הדיווחים, T4 ליד תדמור, שוכנת מפקדה רוסית, ואפשר שהכוחות בה חשו בסכנה או שמישהו במוסקבה רצה לשרטט לישראל גבולות גיזרה ברורים.

צריך להיות ברור: רוסיה אינה מעוניינת בעימות עם ישראל, וגם לא בהסלמה בין ישראל לסוריה. אבל אם עד כה היא נקטה מדיניות של חוסר עניין בולט במהלומות החשאיות שסוריה וחיזבאללה סופגות מישראל, האיתות האחרון ממוסקבה הוא לכל הפחות נורת אזהרה, שנועדה להזכיר למי ששכח שהאינטרס היחיד שמנחה את רוסיה הוא רוסיה, והיא בלבד.

המסר הועבר. טיל החץ // אגף דוברות והסברה, משרד הביטחון

בישראל יודעים זאת היטב, אבל ייתכן שרצף התקיפות שיוחסו לישראל ועברו בשלום, התיאום היעיל בין צה"ל לצבא הרוסי, והמגעים התכופים בין ראשי השלטון בירושלים ובמוסקבה, גרמו לתחושה שלעולם חוסן. אפשר להעריך שבדיונים ובאישורי התוכניות שקדמו לתקיפה עלו שלל מקרים ותגובות אפשריות, לרבות החשש מהתכתשות אפשרית עם מערכי ההגנה האווירית והתקיפה של רוסיה וסוריה, אבל ספק אם היה מי שנתן סיכוי גבוה לעימות הדיפלומטי שהתפתח.

מעתה, ישראל תהיה חייבת להביא זאת בחשבון. ראש הממשלה ושר הביטחון אמנם הצהירו פומבית כי התקיפות יימשכו כחלק מהאינטרס הישראלי של מניעת התחמשות חיזבאללה בנשק שמוגדר כ"מפר איזון", אבל סביר שלנגד עיני כולם יעמוד המטוס הרוסי שהופל לפני כשנה וחצי בטורקיה, והסחרור שאליו נקלעו היחסים בין שתי המדינות בעקבות זאת. למי שחושב שישראל חסינה מכך מוטב להתפכח; הרוסים, כאמור, דואגים לרוסיה, ולה בלבד.

 

מרחב של אינטרסים

המרוויח העיקרי משינוי המגמה הזאת הוא אסד, ובהמשך לכך - חיזבאללה ואיראן. ספק אם הנשיא הסורי העז לחלום בכלל על תוצאה מוצלחת כל כך של האירועים, כמו זאת שהצטיירה לאחר התקיפה. גם בעבר הגיבו מערכי ההגנה האווירית הסוריים בשיגור טילים נגד מטוסי חיל האוויר, וגם אז - בחוסר יעילות מבצעית מובהק, כאשר על פי מה שדווח - הטילים שוגרו דקות ארוכות לאחר התקיפות ומבלי שסיכנו את מטוסי חיל האוויר.

נדמה שכך היה גם בשבוע שעבר. חיל האוויר תקף (לדברי מקורות זרים התקיפה בוצעה ממזרח, מכיוון לבנון), וסוללות ה־5-SA הגיבו (בשיגור טילים דרומה, לכיוון הבקעה).

עד כאן הכל לפי דירקטיבה קבועה, ותחת היעילות המבצעית המוקפדת של חיל האוויר הישראלי ואי היעילות המובהקת של מערך ההגנה האווירית הסורי.

המשתנה החדש במשוואה היה שאחד הטילים היה עלול ליפול - על פי חישובי המכ"מ - בצפון הבקעה, ומכאן גם לאיים על יישובים ואזרחים ישראליים. ההחלטה שהתקבלה לפיכך בסוללת החץ, היתה לא לקחת סיכון וליירט.

היירוט עצמו בוצע בהצלחה, וסביר שגם העביר את המסר הרצוי לסביבה הקרובה והרחוקה על מידת יעילותו של מערך ההגנה האווירית הישראלי בכלל, ושל החץ בפרט, לפעול כנגד איומים בליסטיים שונים. אבל היו לו גם השלכות פחות מתוכננות ובעלות משמעות אסטרטגית רבה.

הראשונה - שרשרת האירועים חייבה את ישראל להודות, באופן תקדימי, כי תקפה בסוריה, והשנייה, בהמשך לכך - הצהרות והצהרות־שכנגד, בדמשק ובירושלים, שמאיימות כי כללי המשחק השתנו.

כל אלה היו, כאמור, הפתעות נעימות לאסד. פתאום הוא מצא את עצמו, באופן לא מתוכנן, כמי שגורם לאזעקות בישראל, מכניס תושבים באמצע הלילה למקלטים ומייצר תקדים - שהרתעה מובהקת בצידו. עם בונוס של עימות ישראלי־רוסי סביר שביטחונו העצמי של נשיא סוריה גבר; בפעם הבאה הוא לא יהסס לגלגל את אותו סדר פעולות, בתקווה לתוצאה זהה ואף משופרת מבחינתו.

אסור להבין מהדברים שעימות בצפון עומד על הפרק או בלתי נמנע. לכל השחקנים במרחב יש אינטרס מובהק להימנע ממנו: אסד רוצה לבסס מחדש את שלטונו ולא מעוניין לסכן זאת על־ידי הסלמה לא מתוכננת מול הגורם החזק באזור - ישראל; איראן וחיזבאללה מעוניינים בהעמקת מרחב ההשפעה וההתעצמות שלהן בדרך שקטה, בשלב הנוכחי; וישראל מעוניינת בשקט, כל עוד נשמרים שני האינטרסים העיקריים שלה - מניעת נשק מתקדם מחיזבאללה ואי פתיחת חזית לחימה ברמת הגולן.

אלא שאם בתחילת השנה ידע המודיעין להצביע כי הסיכוי להידרדרות והסלמה בגבול הצפוני נמוך (באופן כללי, ובוודאי בהשוואה לעזה), האירועים האחרונים אמורים לכל הפחות להגדיל את הסיכוי שגם בניגוד לרצונם עלולים הצדדים להיקלע לסחרור שיוביל לעימות.

מן הסתם, חיזבאללה יחוש כעת ביטחון רב יותר להבריח, מה שיחייב את ישראל לקחת סיכון רב יותר על מנת לסכל, מה שיוביל לתגובה סורית ולתגובת־נגד של ישראל - חד־גדיא שלם של פעולות שאפקט שולי לכאורה שלהן, כמו יירוט פומבי או נפגעים לא מתוכננים, עלול לכשעצמו להוביל להתלקחות.

ושוב, חובה להבהיר: לא מדובר בשינוי מהיסוד. עוד לא. סביר שסוריה תנסה גם בעתיד "להכיל", ושרוסיה תפעל למנוע הסלמה (שמנוגדת לאינטרסים המיידיים שלה), אבל כמות וערך הז'יטונים שעל השולחן עלו השבוע משמעותית, ואיתם החשש ממיס־קלקולציה שתתפתח מהפער שבין הימור מחושב למסוכן.

 

הטלטלה של חיזבאללה

לצד ההתפתחויות בזירה הישראלית־סורית, מתחוללת בימים האחרונים דרמה, לא פחות, אצל חיזבאללה, שחמקה מהציבור הישראלי למעט התבטאות לא מקרית של הרמטכ"ל גדי איזנקוט, השבוע בכנסת.

ראשיתה של הדרמה בתחקיר מעמיק של רשת אל־ערביה, שקבעה כי איראן וחיזבאללה - ולמעשה קאסם סולימאני, מפקד כוח קודס של משמרות המהפכה, וחסן נסראללה - הם האחראים לחיסולו של מוסטפא בדר א־דין, אשתקד בדמשק.

בדר א־דין היה מהאבות המייסדים של חיזבאללה, מלוחמיו ומפקדיו הראשונים, וחשוב מכל - הוא היה "מהמשפחה", מהמעגל המצומצם והקרוב ביותר של הנהגת הארגון.

אחותו היתה אשתו של עימאד מורנייה, הרמטכ"ל המיתולוגי של חיזבאללה שחוסל על ידי ישראל ב־2008 בדמשק, ואמו של ג'יהאד מורנייה, שחוסל לפני כשנתיים ברמת הגולן, שם עסק בהקמת תשתית טרור מקומית של איראן וחיזבאללה.
בשנים שלפני חיסולו היה בדר א־דין מפקד כוחות חיזבאללה בסוריה, ואחד מבכירי הארגון. באופן טבעי נקשר חיסולו לישראל, אולם כבר אז נטען כי הדבר קשור ל"עניינים אישיים" (בעיקר נשים, וככל הנראה גם טובות הנאה נוספות) שעוררו את זעם מפקדיו. התחקיר הנוכחי, שכולל הסתמכות על "גרון עמוק" ופרסום שמם של מעורבים לכאורה בחיסול ופרטים רבים, חושף את האמת: החיסול בוצע מבפנים, ובהנחיה מגבוה.

אי אפשר להקל ראש באירוע הזה, שמסעיר את העולם הערבי, את התקשורת הערבית ובעיקר את הרשתות החברתיות. יש בו את כל האלמנטים של דרמה שנראית כלקוחה מפרק של הסופרנוס, אבל בגירסת המציאות שבה מעורבבים אינטרסים, כסף, השפעות זרות והרבה מאוד דם.

גם כך יש ביקורת פנימית קשה בחיזבאללה על מעורבותו העמוקה של הארגון, ככלי־שרת איראני, במלחמת האזרחים בסוריה, שגבתה ממנו יותר מ־1,700 הרוגים ואלפי פצועים; הידיעה שאיראן גם סוגרת חשבונות ומחסלת את מי שבא לה, ושהנהגת חיזבאללה נותנת לכך יד, היא לא פחות מדרמטית.

יש הסבורים שהזעם כל כך גדול, עד שעלול להיות מי שינסה לפגוע, כנקמה, בסולימאני או במי מאנשיו. גם אם זה לא יקרה, האירוע כולו מעיד על עוצמת הטלטלה שעובר חיזבאללה, שרק מקצתה נחשף עד כה בפומבי.

סביר ש"צוות אדום" באגף המודיעין של צה"ל, שאחראי לתרחישי איפכא מסתברא, היה טוען השבוע, לו נדרש לסוגיה, שעל רקע צבר האירועים האלה - התקיפה בסוריה והשלכותיה, והתחקיר באל־ערביה והשלכותיו - גדל משמעותית הסיכוי להסלמה גם בגיזרת לבנון, משום שעימות עם ישראל יאפשר לחיזבאללה לחמוק מצרותיו האחרות.

כרגע אין לכך ביסוס בשטח: כוחות העילית של חיזבאללה, שהם הבסיס לכל מתקפה מול ישראל, מושקעים רובם ככולם בסוריה, וממילא - האינטרס האיראני העליון הוא שימור שלטונו של אסד, ורק בשלב הבא מערכה מול ישראל.

אבל לעלייה שתוארה כאן בסיכויי ההסלמה במרחב הסורי נלווית סכנה דומה גם במרחב הלבנוני, לא רק משום הסימביוזה בין המרחבים אלא בעיקר על רקע החשש שנסראללה ינסה להיחלץ מצרותיו הפנימיות על ידי ניצול אירוע ליצירת משבר עם ישראל.

הסיטואציה הזאת מחייבת את ישראל לשיקול דעת כפול ומכופל בקבלת ההחלטות העתידית שלה בגיזרה הצפונית. איומים כמו אלה שהשמיע השבוע שר הביטחון ("בפעם הבאה נשמיד את סוללת הנ"מ הסורית") מיותרים, לא רק משום שכמאמר המערבונים "אם אתה מעוניין לירות - תירה, אל תדבר", אלא כי הם כשלעצמם מייצרים סחרור ורף ציפיות במקום שבו נדרש להרגיע ולייצב, כדי שמטרת העל - הרחקת המלחמה - תישמר גם בעתיד.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו