סקרלט ג'והנסון מופיעה בסרטים מאז שהיתה בת 10. היא מבוקשת על ידי האולפנים הגדולים והבמאים הנחשבים, ומככבת כמעט בכל רשימה של הנשים היפות בעולם, שפורסמה בעשור האחרון. אבל דווקא תפקיד אחד בסרט מד"ב חדש עורר מחלוקת שחצתה יבשות סביב הליהוק שלה.
ב"הרוח במעטפת", שיעלה למסכים בשבוע הבא, מגלמת ג'והנסון את מייג'ור מוטוקו קוסאנאגי, חברת השירות החשאי "מדור 9" בוועדה הלאומית לביטחון הציבור ביפן, שמקדישה את חייה למרדף אחרי הפושעים הקיצוניים והמסוכנים ביותר. מייג'ור היא סייבורגית, שילוב של גוף מכני עם מוח אנושי, שמובילה את סידרת הסייברפאנק היפנית מאז חוברת הקומיקס הראשונה שפורסמה כבר ב־1989. הזיכיון התפשט בינתיים לסידרת סרטי אנימה, סדרות אנימה, ספרים ומשחקי מחשב, וכעת בלוקבאסטר הוליוודי.
בגירסה המקורית מייג'ור יפנית, וזה גרם למעריצים האדוקים, שהניחו כי תגולם על ידי שחקנית יפנית, להציף את האינטרנט בגל מחאות. יותר מ־100 אלף אנשים חתמו בשנת 2015 על עצומה שקראה לפטר את ג'והנסון מהסרט, ללא הועיל; אפילו כעת, כשהסרט כבר מוכן ומגיע לקולנוע, המעריצים המתוסכלים מפרסמים ברשת ממים עם שחקניות אסיאתיות, לצד הכיתוב: "אני האישה שהיתה צריכה לשחק את התפקיד הזה".
"בשבילי זה בעיקר תפקיד שעוסק בחוויות אנושיות", אומרת ג'והנסון בראיון לקידום הסרט. "אני לעולם לא ארשה לעצמי לשחק אדם מגזע אחר. אני לא רוצה להרגיש שגילום של דמות פוגע במגזר שלם. אני חושבת שהשיח על גיוון בהוליווד מאוד חשוב וצריך להתקיים".
"לשחק בפרנצ'ייז עם תפקיד מוביל של אישה פרוטגוניסטית זו הזדמנות כל כך נדירה. כמובן שאני מרגישה את הלחץ העצום שנובע מכך, האחריות העצומה להוביל נכס כזה נמצאת על כתפיי. אני מקווה שכל האנשים שהטילו ספק בליהוק שלי לסרט הזה יקבלו את התשובה אחרי שיראו אותו".
גם הבמאי רופרט סנדרס נזעק להגן על הבחירה. "בחרתי את סקרלט לתפקיד הזה כי מכל השחקניות של הדור שלה, היא הפכה להיות הכי אייקונית. בדיוק כמו האייקוניות של הדמות שהיא מגלמת".
למרות הרעש, כדאי לציין שדווקא ביפן, הליהוק של ג'והנסון לא נחשב שנוי במחלוקת, ורוב המעריצים המקומיים הגיבו בחיוב לכל ההתרחשויות. הם אפילו די ציפו ששחקנית מערבית תגלם את התפקיד בעיבוד האמריקני. יותר מזה - חלקם אפילו טוענים שהעובדה כי דמותה של מייג'ור היא מוח אנושי בתוך גוף רובוטי הופכת את המוצא האתני שלה ללא רלוונטי.
"הדמות שלי היא התנסות ייחודית של אדם עם מוח אנושי, שהוכנס למה שביסודו הוא גוף רובוטי מלאכותי. תמיד חשבתי שהדמות היא אוניברסלית, במובן הזה שאין לה זהות, ולכן לב הסיפור הוא החיפוש שלה אחרי זהות משלה.
"ההכרה של מייג'ור מתפתחת לאורך הסרט, וזיכרונות מסוימים צפים אצלה. היא עוברת מעין מסע לגילוי עצמי. במקום להדחיק את הזיכרונות הללו היא הופכת סקרנית לגביהם. היא מגלה דברים על עצמה והופכת ליותר אנושית. אפילו בסרט כמו זה אתה יכול להציג סיפור נוגע ללב. בסופו של דבר אני מקווה בשביל מייג'ור שהיא תתאהב. אבל זה מסובך, כמו כל דבר בחיים".
ב"הרוח במעטפת". יותר ממאה אלף מעריצים חתמו על עצומה לפטר אותה מהסרט
את ההתלבטות שלה אם לקחת את התפקיד עשתה ג'והנסון על ספת הפסיכולוג, הרבה לפני שהתחילה המחאה הציבורית. "נולדה לי ילדה כמה חודשים לפני כן, והדבר נראה לי כמו התחייבות עצומה", סיפרה על הצילומים שהתקיימו בניו זילנד ובהונג קונג. "לא היה לי ברור אם אני בכלל צריכה ללכת על זה, ולכן ישבתי ודיברתי על כך עם הפסיכולוג שלי. זה מה שעבר אצלי בראש באותה התקופה".
"ניסיתי כל הזמן למצוא את האיזון בין סרטים עצמאיים לשוברי קופות, וסוף סוף הצלחתי", אמרה לאחרונה בראיון למגזין 'פלייבוי'. "אני עושה הרבה סרטים שמגיעים כבר בילט־אין עם קהל גדול, וזה מאוד עוזר להם להצליח. אבל נכון, עוברות עלי שנים פוריות".
* * *
בסוף בגיל 32, שווייה של סקרלט ג'והנסון מוערך ב־80 מיליון דולר. על פי "פורבס", היא היתה השחקנית המכניסה ביותר בהוליווד בשנת 2016, והקדימה ברשימה את כריס אוואנס ורוברט דאוני ג'וניור, שהגיעו למקום השני. הסרטים שבהם כיכבה, "קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים" ו"יחי הקיסר", הכניסו לאולפנים רווחים של 1.2 מיליארד דולר. על "הרוח במעטפת" היא קיבלה, על פי הדיווחים, 17 וחצי מיליון דולר.
אבל זה עוד לא הכל: ג'והנסון היא למעשה השחקנית הכי מכניסה בהיסטוריה, בעיקר הודות לתפקיד האלמנה השחורה, שגילמה בחמישה מסרטי "הנוקמים", עם רווחים מצטברים של 3.6 מיליארד.
"רק בגלל שאני השחקנית הכי מכניסה בכל הזמנים, זה לא אומר שאני גם זו שמשתכרת הכי הרבה", אמרה למגזין "מארי קלייר". "אני צריכה להילחם על כל מה שנותנים לי.
"התעשייה הזאת מאוד הפכפכה ופוליטית. המספרים אף פעם לא מתחברים, ואנשים מקבלים משכורות גבוהות מדי או נמוכות מדי ולא מוערכים כראוי". כדי להתמודד עם זה, חברת הפקות בבעלותה נמצאת כיום בשלבי הקמה.
היא דוחה את הקונספט שסלבריטאים צריכים לסתום את הפה כשזה נוגע לסוגיות גדולות ושנויות במחלוקת. "מאוד חשוב לשמוע אנשים שנמצאים בעמדות שונות של כוח, להקשיב לדעותיהם ולסיפורים. למה לא? למה שאני לא אוכל להשתמש בפלטפורמה שלי? מה הטעם שתהיה לי פלטפורמה אם אני לא משתמשת בה? אם אתה לא רוצה להיות מעורב, בבקשה, הרעש גם ככה חזק מדי. אבל אם יש לך משהו לומר - תגיד אותו".
ג'והנסון היא תומכת פעילה של המפלגה הדמוקרטית. היא נטלה חלק פעיל בשני הקמפיינים לנשיאות של ברק אובאמה, ויצאה לשכנע מצביעים צעירים. בבחירות האחרונות תמכה פומבית בהילארי קלינטון, ולאחר ניצחונו של דונלד טראמפ נאמה בלהט במסגרת צעדת הנשים הגדולה בוושינגטון.
מול חצי מיליון מפגינים בחרה ג'והנסון לדבר על ביטוחי בריאות, ביקורים אצל הגינקולוג והחשיבות הסיעודית של הארגונים שתומכים בביצוע הפלות. "היו אנשים שהרגישו שאני צריכה לדבר על המאבקים הפרטיים שלי, במקום לכוון את הזרקור לנושא הגדול יותר. אולי אני יומרנית, אבל אני מניחה שזה ברור שנשים בכל המעמדות נאבקות למען שוויון. החוויות שלי עם חברותיי ומשפחתי הראו לי שהמאבק הזה אמיתי, ולמען כולן. אפליה מגדרית היא המציאות.
"זה לא שאני לא רוצה להיות חלק מהשיח, אבל משהו בשיח הזה מרגיש לפעמים כמו שירות עצמי. זה די מבודד. בנקודה מסוימת, אם אספר על המאבקים שלי זה לא יהיה אמין. למעשה, אני עושה יותר כסף מכמה מהשותפים הגברים שלי. למשל, אחד כמו רוברט דאוני ג'וניור, הפער עצום. אבל, אנשים מרוויחים את הכבוד בדרכים שונות".
זה לא עוצר אותה מלדבר על קיפוח. "יש לי ערימות של חברות שהן חזקות, נשים עצמאיות שעושות את הדברים שלהן, מגדלות ילדים, מפתחות קריירה, או גם וגם, אז אפשר היה לחשוב 'בשביל מה צריך את המאבק הזה?' אני עומדת בחזית למען עצמי, בשביל אחותי ובתי ואמא שלי והחברות שלי.
"אני זוכרת איך הייתי הולכת בגיל 15 ברחובות ניו יורק, אף אחד לא ידע מי אני, וכל מיני גברים קריפיים היו שורקים לי וקוראים לעברי הערות מגונות. פעם הייתי עם חברות באיזו תהלוכה בפארק, וכולנו 'זכינו לקבל' מישושים מבחור מגעיל שחלף על פנינו. היינו צריכות למצוא חבורת שוטרים, לאתר את האדם הזה ולהגיש נגדו תלונה. בסוף הם עצרו אותו.
"זה מאוד לא פשוט להתנהל בתור אישה צעירה או נערה, פתאום את מתחילה להיות מודעת לגוף שלך, ויחד עם זאת את מבינה גם את הכוח שיש בזה".
בסוף השבוע האחרון היא הנחתה את "סאטרדיי נייט לייב", וגילמה במערכון סאטירי את בתו של הנשיא, איוונקה טראמפ. הקטע, פרסומת לבושם בשם Complicit (שותפה לדבר עבירה), הסתיים במילים: "ניחוחות של אישה שיכולה לעצור את כל זה, אבל לא עושה את זה".
"כל חוויית הבחירות היתה מאוד מוזרה בשבילי", הודתה. "לקחתי איתי להצבעה את בתי הקטנה ואמרתי לה, 'ילדונת, הולכת להיות לנו אישה נשיאה, שזה מאוד מרגש. וזאת תהיה הילארי קלינטון, שזה גם מגניב. והכל יהיה טוב'. ואז עליתי על מטוס להונג קונג, 16 שעות טיסה. שתיתי שתי כוסות יין ונרדמתי.
"התעוררתי כעבור עשר שעות, והדיילת אומרת לי: 'גברתי, את רוצה לדעת את תוצאות הבחירות?' הסתכלתי ואמרתי: 'אני יודעת שזאת... טוב, תספרי לי את החדשות. אבל אני חושבת שאני יודעת שזאת קלינטון'. והיא ענתה: 'לא, זה דווקא טראמפ'. זה הרגיש לי כמו פרק של 'אזור הדמדומים'.
"זאת אומרת, אני משייטת באוויר בגובה 30 אלף רגל, כל המטוס חשוך, אחי ישן לידי. אז טפחתי לו על הכתף - הוא איש מאוד פוליטי, שהיה פעיל שטח עבור אובאמה, ואמרתי לו: 'האנטר, תתעורר. טראמפ ניצח'. אלוהים, הוא שתה כל כך הרבה עד שנחתנו בהונג קונג".
היא לא מתכוונת להרים ידיים. "אני אמשיך להפגין ולהתנגד ללא אלימות, כי אין לי שום רצון להיכנס לכלא. אם זה אומר שבנקודה מסוימת אצטרך לרוץ למשרה ציבורית כדי לעשות שינוי, אני מוכנה לשקול את זה. לרוץ למשרה ציבורית כלשהי זאת זכות. תמיד דמיינתי שזו הדרך האפקטיבית ביותר להשפיע, כל עוד החוקה מאפשרת זאת".
לפני שלוש שנים נקלעה ג'והנסון למערבולת פוליטית סביב החרמת ישראל, כששימשה פרזנטורית של "סודה סטרים" וכיכבה בסרטון פרסומת, ששודר במהלך הסופרבול. הקשר הזה גרר גלים של ביקורת על תמיכתה במוצר שמיוצר מעבר לקו הירוק.
היא גם אולצה לעזוב את תפקידה כשגרירת רצון טוב בארגון הצדקה אוקספם, אחרי שבארגון דרשו ממנה לבחור בינם לבין סודה סטרים. "כשארגון לא ממשלתי תומך במשהו שהוא פוליטי, יש בזה משהו שלא מרגיש לי נכון", אמרה בראיון ל"גרדיאן". יש הרבה ראיות לכך שאוקספם תומכת ומממנת תנועות שהטילו חרם בעבר, כמו BDS. זה לא משהו שאפשר להכחיש.
"האם ההתנחלויות חוקיות או לא - זה נתון לוויכוח. במקרה הזה דחפו אותי לתוך דיון הרבה יותר גדול ומשמעותי, ואין תשובה נכונה או לא נכונה בעניין הזה. זה משהו שלמדתי להבין. אני נכנסת לזה כמישהי שרואה במפעל הזה (שבו עובדים פלשתינים ויהודים) מודל להתקדמות במצב שהוא לכאורה בלתי פתיר".
* * *
ג'והנסון היא ניו־יורקרית מלידה. "חבורת החברים שהיתה לי בילדות היתה מאוד מגוונת. כולנו הגענו מרקע סוציו־אקונומי שונה, וההורים שלנו עשו דברים שונים. חלקם היו סוחרי סמים, אחרים עבדו בשוק ההון, וכולנו היינו חלק מאותה הקהילה".
אביה קארסן הוא ארכיטקט יליד דנמרק, ואמה מלאני יהודייה מהברונקס, שניהלה את הקריירה של בתה מאז היתה בת 12 ועד שנות העשרים שלה.
"אחרי שהיו להם שני ילדים, ונסה ואדריאן, הם ניסו להביא ילד שלישי, וקיבלו שניים - אותי ואת אחי התאום. בשלב הזה, לדעתי, הם כבר ויתרו על ספר החוקים שלהם, אם היה כזה. זה כנראה נורמלי. כשמגיעים הילדים הצעירים שלך, אתה הרבה יותר נינוח, דואג מפחות דברים. אתה הורה הרבה יותר נוח. אני חושבת שאני ואחי הרווחנו מכך בדרך מסוימת, והפסדנו במובנים אחרים.
"ההורים שלי כל הזמן התאמצו לשרוד כלכלית, וזו היתה מעמסה גדולה עבורי. כשהגענו לגיל 13, אחי ואני כבר כמעט החזקנו את עצמנו לבד. אמנם עדיין התגוררתי בבית והלכתי לבית הספר וכאלה, אבל עבדתי. וזאת ניו יורק - הסתובבתי בחוץ וביליתי, ומהר מאוד גם נכנסתי לצרות.
"למזלי, לא הסתבכתי יותר מדי. באותה מידה יכולתי להידרדר, ולא תמיד היה מישהו שיכוון אותי. היה לי מוסר עבודה טוב. היו לי חושים הישרדותיים. הצלחתי לסיים את הלימודים, ובגיל 18 כבר עברתי לדירה משלי".
למעשה, עד שג'והנסון התייצבה כלכלית ופרצה בתעשיית הקולנוע, משפחתה התבססה בעיקר על לשכת הסעד ועזרה סוציאלית. "יש לי רק חלומות חרדתיים. פעם אמרתי את זה לאמא שלי, והיא התחילה לבכות.
"יש לי המון חלומות על בתים - יפים, עתיקים כאלה, עם חצר רחבה ועלי גפן תלויים. האמת, פעם אחת היתה לי הזדמנות לגור בבית כזה, אבל ויתרתי. אני חושבת שניתוח החלומות והבנת התת־מודע יכולים לעזור לנו להיות נוכחים יותר בחיי הערוּת שלנו, כי ככה אנחנו יודעים יותר טוב מה קורה איתנו".
אבודה בטוקיו עם ביל מארי. "לא צפתה את ההצלחה"
כבר מגיל 7 היא דילגה בין אודישנים לפרסומות, אבל אחרי רצף כואב של דחיות, דחפה אותה אמה, חסידה מושבעת של קולנוע, לנסות את מזלה בסרטים. בגיל 10 השתתפה בסרט הראשון, "הורים בהזמנה", וב־1998 גנבה את ההצגה בסרט "הלוחש לסוסים" של רוברט רדפורד. היא הצליחה לעשות בצורה חלקה את המעבר הלא פשוט מילדה־שחקנית אל זירת התפקידים הבוגרים.
התפקיד ב"אבודים בטוקיו" זיכה אותה בפרס הבאפט"א ובמועמדויות לגלובוס הזהב כבר בגיל 19. אחריו הגיעו "נערה עם עגיל פנינה", "איילנד", "הנוקמים", "היא", "לוסי", וגם שלושה מסרטי וודי אלן - "סקופ", "נקודת מפגש" ו"ויקי כריסטינה ברצלונה". אלן, מעריץ גדול שלה, אמר עליה בעבר: "זה מאוד קשה להיות שנון ליד אישה צעירה, יפה, מהממת וסקסית, שהיא גם יותר שנונה ממך".
"על כל בן אדם שאני פוגשת ומעריץ אותי, יש אדם אחר שחושב 'מי היא חושבת שהיא?'" היא אומרת. "לכן, השאלה המעניינת היא איך זה לחיות כשכל בן אדם שאת פוגשת מגיע כבר עם דעה מוקדמת ומעוצבת של מי את. זה מוזר לחיות ככה".
מאז 2010 היא מגלמת את האלמנה השחורה בסידרת סרטי מארוול - "איירון מן", "הנוקמים" ו"קפטן אמריקה" - ומבצעת בעצמה את הפעלולים.
"אני לוקחת על עצמי הרבה אחריות. יש בזה אלמנט של פחד, לעשות את כל מה שמאתגר אותך פיזית, אבל זה חלק ממה שעושה את זה מעניין לצפייה ודוחף אותי להצליח בזה".
היא כיכבה בברודווי במחזות "מראה מעל הגשר" של ארתור מילר ו"חתולה על גג פח לוהט" של טנסי וויליאמס, ומודה כי מדובר בחלום שהתגשם. "זה מה שהניע אותי ללכת למשחק. רציתי לעשות תיאטרון בברודווי. זו היתה המטרה שלי כבר בגיל 8, לעשות מחזמר בתיאטרון.
"זה דבר שלא אעשה לעולם. אם אני צריכה לשיר ולרקוד מול אנשים, אני פשוט מתפוררת ונוחלת כישלון חרוץ. בקולנוע יש המון אפשרויות לעשות את זה נכון, אתה יכול לצאת מוזר, ואף אחד אחר לא יראה את זה. בתיאטרון זה שונה".
היא הוציאה גם שני אלבומים, שחשפו את יכולותיה המוסיקליות. הראשון, ששוחרר ב־2008, כלל גרסאות כיסוי לשיריו של טום וייטס וגם שיר מקורי שלה; דיוויד בואי תרם קולות רקע בשניים מהשירים. "חברת תקליטים הציעה להוציא לי אלבום, אז למה שאוותר על ההזדמנות הזאת. באותו זמן התאהבתי בבעלי הראשון, וזו היתה תקופה מאוד רומנטית ומשחררת. זה היה נהדר".
כעבור שנה יצא אלבומה השני, "Break Up", שבו ביצעה דואטים עם המוסיקאי פיט יורן, אחיו של מנהלה האישי. "לא ארצה לחזור לתחילת שנות העשרים שלי, למרות שעשיתי אז המון דברים כיפיים. הלוואי שהייתי מודעת לכך שדברים משתנים ושום דבר לא נשאר לנצח - חוץ מהמוות. זה בוודאי היה מפנה לי הרבה מקום במוח".
* * *
הקשר המשמעותי ביותר שלה הוא עם אחיה התאום האנטר, שצעיר ממנה בשלוש דקות. "במהלך השנים האחרונות הבנתי שאף פעם לא באמת הייתי לבד. תמיד היה איתי מישהו. אפילו ברגעים הראשונים של החיים, כשרק התחלתי להתפתח ברחם.
"זה שיש לידך כל הזמן עוד מישהו משפיע עליך באיזושהי צורה, לא? זה חייב להשפיע. לכן, אני לומדת עכשיו איך להיות לבד, רק עם עצמי. זה לא אומר שאני לא מרגישה לבד או בודדה בזמנים מסוימים, אבל הבנתי פתאום שתמיד היה לי את החצי השני שלי.
"הקרבה הזו לאחי התאום משפיעה לי על כל החיים, זאת אומרת, על מערכות היחסים האינטימיות שלי וגם על בחירת האנשים שאני רוצה להיות איתם. בחרתי את הגברים שלי כתוצאה מכך שלא רציתי להרגיש בודדה או שניסיתי למלא איזשהו חלל, או בשביל להתמודד עם הדרך שבה אני מרגישה כשאני לבדי".
בגיל 24 התחתנה עם השחקן ראיין ריינולדס, אולם התגרשה כעבור שלוש שנים. ב־2014 נישאה לרומיין דוריאק, עיתונאי צרפתי לשעבר, שהפך לאוצֵר ולסוחר אמנות. חודש לפני החתונה נולדה בתם רוז. "אני אוהבת את המוח שלו יותר מכל דבר אחר בעולם", סיפרה למגזין "פיפל", "הוא עושה עבורי את כל המחוות המתוקות. הוא ג'נטלמן".
הם חילקו את מגוריהם בין ניו יורק לפאריס, ובאוקטובר האחרון השיקו בפאריס חנות של פופקורן בטעמים, Yummy Pop, שבה נמכרים גם חטיפים אמריקניים. "תמיד רציתי שיהיה לי עסק בתעשיית המזון, אבל אף פעם לא רציתי להתמודד עם ניהול מסעדה או בר", אמרה לרגל הפתיחה.
עם זאת, נראה כי כשהחנות נפתחה הזוג כבר היה פרוד. על פי דיווחים, הם החליטו להיפרד עוד במהלך הקיץ, ולפני כחודש הגישה ג'והנסון בקשת גירושים. היא מבקשת מבית המשפט משמורת משותפת על בתם בת השנתיים, ודורשת כי הילדה תתגורר אצלה.
עורך דינו של דוריאק הודיע כי הוא המום מהבקשה ורואה בה "מכה מקדימה" בקרב משפטי אפשרי על הסכמי הראייה. נוסף על כך, איש העסקים רואה בעצמו כהורה העיקרי, בהתייחס לכמויות הזמן שג'והנסון נמצאת מחוץ לבית לצורך צילומים. "מרשי מנסה לנהל את חייו וחיי הילדה בהתאם ללו"ז הצילומים שלה. אנחנו לא רצינו להגיע להליך משפטי, לא רצינו לעשות מזה הצגה תקשורתית".
עם בעלה בנפרד, רומיין דוריאק, בהשקת חנות הפופקורן בפאריס. "תמיד רציתי שיהיה לי עסק בתעשיית המזון" // צילום: GettyImages
"אני מתאהבת יותר מדי בקלות", אמרה השחקנית לאחרונה. "אני אישה חזקה ועצמאית, ועדיין, טרף קל עבור גברים עם צ'ארם. הרגע הכי יקר בחיים קורה כשמתאהבים. את שוכבת איתו במיטה, והוא מסתכל עלייך ואת מסתכלת עליו, ואת מרגישה שמשהו נפלא הולך לקרות".
את המסקנות מעוד נישואים שהתפרקו היא משחררת בחודשים האחרונים לכל דורש. "האזנתי להרצאה ב־TED על מערכות יחסים, והמרצה הסביר שם על הרגעים שאנחנו מתחילים קשר חדש, והחברים והמשפחה שלנו אומרים, 'לא, זה דגל אדום, האדם הזה לא בשבילך'. למה אנחנו מתעלמים מהאנשים האלה, שכל כך מכירים אותנו? כי החלק במוח שמתפקד באותו השלב הוא החלק הלא מתפקד - לא הרציונלי. זה אותו חלק ממכר במוח, שנדלק כולו כשמגיעים אותם רגשות ראשונים של אהבה, והתחושות שהוא יוצר הן כל כך טובות.
"הבנתי שמונוגמיה דורשת ממך עבודה בלתי פוסקת, לעיתים בצורה מוגזמת, ובדרך כלל גם מיותרת. זו הנחה מוטעית שמונוגמיה טבועה במין האנושי, בוודאי בקרב גברים, אבל גם אצלנו הנשים - במיוחד כעת כשאנחנו הופכות לישות עצמאית. נישואים דורשים עבודה, המון עבודה. והעובדה שאצל כל כך הרבה אנשים נדרש כל כך הרבה מאמץ כדי לשמר את הקשר המונוגמי, מוכיחה שזה לא דבר טבעי.
"נישואים מלכתחילה מערבים בתוכם הרבה אנשים שאין להם שום קשר למערכת היחסים שלך, בגלל שזה חוזה מחייב משפטית, ויש לכך משקל גדול. להיות נשוי זה שונה מאשר לא להיות נשוי, וכל מי שאומר שזה אותו הדבר, משקר. זה משנה את הכל. זו אחריות יפהפייה, אבל זו אחריות.
"אני עדיין מאמינה בנישואים, אבל עם תמרור אזהרה. צריך לדעת איך לבחור. יש לי המון כבוד למוסד הנישואים. יש לי גם הערכה עצומה לזוגות שמצליחים לשמר את הקשר בעזרת עבודה תמידית, שמצליחים לעשות את עבודת האהבה, אהבה מונוגמית, אני מתכוונת. אבל זו בדיוק ההוכחה שזה לא משהו שמתאים לכולם. עבורי זה נוגד את כל האינסטינקטים. עם האהבות הקודמות שלי, כולל עם שני הבעלים, כל עניין המונוגמיה תמיד עמד במרכז".
האם האימהות שינתה אותה? "התהליך של להיות בהריון וללדת היה עמוק בצורה שלא תיאמן, כמו גם ההשלמה עם העובדה שכאשר יש לךְ ילדים קטנים, את צריכה לדעת לשחרר כדי להשתלט על המצב. כמובן, כשאת אמא, את צריכה לקבל כל הזמן החלטות שמשפיעות על האדם הזה, שלחלוטין תלוי בך, אבל את גם חייבת להרפות כדי להתנסות בחוויות. וזה כשלעצמו מאוד משחרר".
אחת החוויות האלו היתה בטקס האוסקר של 2015, חמישה חודשים אחרי לידת רוז, כשהגיעה להגיש פסלון עם משאבת חלב בתיק, וכמעט איבדה אותה בסוף הערב. "הייתי צריכה לקחת אותה איתי, כי הנקתי באותם ימים, וכל טיפה היא כמו נוזל זהב".
היא משתדלת לבלות עם בתה ככל היותר. "אחרי עשרים ומשהו שנים, אני נמצאת בנקודה בקריירה, שבה אני יכולה להכתיב למפיקים חלק מהדברים. אני מניחה שזה ייהפך מאתגר הרבה יותר כשהיא תגדל, כשהיא תהיה בבית ספר, וכשהחיים שלה יהיו מבוססים במקום אחד.
"כשצילמתי את 'הרוח במעטפת' הייתי עם הבת שלי בניו זילנד במשך שישה חודשים. זה היה קשה: המרחק וכובד המשקל של העבודה הקשו עלי ממש. זה היה סרט גדול, העברתי את הימים בקרבות לחימה מול אנשים, אבל למעשה נלחמתי עם עצמי.
"עבורי, ההורות היא הדבר הכי טוב שאי פעם קרה לי. מישהו פעם תיאר את זה באוזניי כאילו הלב שלך מצמיח חדר נוסף, ואני חושבת ברצינות שזה נכון. הקיבולת שלך לאהוב משהו, לפחות בחוויה שלי, מעמיקה למימדים חדשים.
"פחדתי מכך שהחיים שלי הולכים להשתנות, וזה אכן קרה - הם השתנו לגמרי. אבל בהרבה מובנים, אני מרגישה היום הרבה יותר עצמי משהרגשתי לפני כן. אני מבינה טוב יותר מבעבר את החשיבות של האושר האישי שלי, כי אם אני לא מאושרת, אני מייד רואה איך מצב הרוח שלי משפיע גם על מישהו אחר".
nirw@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו