מש גדולה וצבעונית מרחפת בקלילות אל לובי בית המלון שבו אני יושבת, וכל העיניים מופנות אליה: שיער ג'ינג'י קצר מוחזק בקשת פרחים צבעונית, חולצה שחורה עם מפתח חזה רחב שחושף כתפיים לבנות, חצאית אדומה צמודה במותן ומתרחבת לכיוון הברכיים במלוא 54 מידותיה, שפתיים משוחות באדום עז שמחייכות לכל עבר, ומבט שמכריז: תום הורוביץ הגיעה, אנשים, אפשר להתחיל לחגוג.
היא מתיישבת לידנו. סיון תָם (22), הצעירה המתוקה שיושבת לידי, מתבוננת בה מוקסמת, במבט של הערצה מהולה בקנאה. בשלוש השעות האחרונות היא סיפרה לי באריכות על "המפלצת" שמתגוררת בתוכה ומנהלת אותה, זו שגורמת לה לשנוא את גופה כל כך, אף שבקושי ניתן להבחין בעודף משקלו.
"חמודה, אני נראיתי כמוך כשהייתי בכיתה ח'!", אומרת לה תום (33). "את רזה ממש! אני הייתי בתיכון כבר מידה 46, היום אני מידה 54", היא אומרת, אבל סיון לא משתכנעת ומסבירה בקנאה איך היא משתוקקת לחוש ביטחון עצמי ושמחה כמוה, "רק לא להיות אני", היא קובעת ומוסיפה חיוך נוגה.
"כואב לי לשמוע את זה כי את מדהימה", עונה לה תום. "מעולם לא היה חסר לי כלום. תמיד היו לי מלא־מלא חברים, עבדתי לפחות בשתי עבודות במקביל, והיום יש לי בעל שהוא חתיך הורס וילד מקסים בן 3".
"אני לא יודעת אם זה דפקט אצלי, אבל אף פעם לא תפסתי את עצמי כשמנה ואף פעם לא התייחסתי לעצמי ככזאת", ממשיכה תום. "תמיד כל המגניבים של הכיתה וכל הבנים היו באים אלי הביתה לאכול אחרי הלימודים, חתיכים מעלפים עצרו ועדיין עוצרים אותי ברחוב רק על סמך המראה שלי".
"ואם היית גדלה, כמוני, בסביבה לא מפרגנת?" מקשה עליה סיון.
תום: "גדלתי עם הורים שאהבו אותי כמו שאני והמשקל היה נון־אישיו. בסוף כיתה ט' הם החליטו לעבור דירה מקריית ביאליק, שם גרנו כל השנים, לחיפה, אבל לי זה ממש לא התאים, אז עברתי לגור עם סבתא שלי וניהלתי את עצמי. יצרתי לעצמי סביבה תומכת. אני לא מאמינה בלהישאר במקום שאתה סובל בו".
"אבל אצלי זה התחיל מילדות", אומרת סיון, ותום קמה ומחבקת אותה חזק.
• • •
שלא תטעו, שום דבר בסיון תם לא מסגיר את הדימוי הבעייתי שהיא סוחבת למעלה ממחצית חייה. גם היא נכנסה לכאן בהליכה מהירה שהקפיצה את תלתליה הארוכים. גם היא משעשעת, מלאת שמחת חיים ותזזיתית, ועיניה הירוקות מתכווצות לסדקים צרים כשהיא מרבה לחייך.
"זאת הדרך שפיתחתי כדי להסתיר את שנאת הגוף שלי. אם אין לי את המראה, אז לפחות שתהיה לי אישיות", היא אומרת. "הרי אם הייתי גם מכוערת וגם בעלת אישיות נוראית, אף אחד לא היה רוצה להיות איתי. זאת דרכי להסתיר את השדים הפנימיים שבי שמקלקלים לי כל כך הרבה".
אבל את יפה ובכלל לא שמנה.
"אני שומעת את זה, אבל לא מאמינה. אני חיה עם מפלצת הרסנית בתוכי, כי מילדות 'הורעלתי' בכל הקשור למראה שלי, על ידי המשפחה הקרובה שלי והסביבה החברתית. גדלתי בבית עם הורים מקסימים שנתנו לי הכל, והבית היה מלא שמחה וצחוק תמיד, אבל כנראה שכשזה הגיע לשומן שלי זה הפסיק להצחיק. עברתי ממש התעללות מצידם בכל הנוגע למשקל, למרות שלא הייתי ענקית. הייתי מלאה, אבל גרמו לי תמיד להרגיש ענקית".
היא נולדה במושב בית עריף הסמוך לשוהם. בת למישל, בעלת עסק לשילוט, ולאילן, מורה למחשבים בחטיבת ביניים.
"עד גיל 10 הייתי רזה וגם מאוד יפה. תמיד שרו לי 'הילדה הכי יפה בגן', בגיל 10 התחלתי לעלות קצת במשקל, והכל התחיל להשתנות: השיער החלק הפך למתולתל והפנים השתנו. גם את זה היה לכולם חשוב להגיד לי כל הזמן.
"כולם במשפחה מאוד רזים. אם אבא שלי היה רוצה לקנות בגדים לאמא, הוא היה צריך ללכת להלבשת ילדים. גם אחי זכה במטבוליזם של תימני כמו של אבא, הוא יכול לאכול המון בלי להשמין. היו כל הזמן המון עקיצות. מסתכלים לי בצלחת ומעירים; אחי ואבי היו משמיעים לי קולות 'מו' בארוחות. מנעו ממני דברים שקשורים לאוכל. אחי היה מקבל ממתקים ואני לא. או הוראה שנתנו למוכר במכולת של המושב שאסור לו לרשום לי.
"בכיתה ו' שלחו אותי בכפייה לחדר כושר. בהתחלה הייתי עוזבת את השיעור באמצע, עד שהמדריכות התחילו לנעול את הדלת ואמרו לי: אמא שלך דרשה שלא ניתן לך לצאת".
ואף אחת מהמתעמלות במקום לא התערבה?
"אישה אחת שאלה אם אני רוצה שהיא תדבר עם אמא שלי, אבל ידעתי שזה לא יעזור. בסופו של דבר הייתי נשארת בשיעור, אבל לא מתאמנת; כשאמא שלי שמה לב שזה לא עוזר לי לרדת במשקל, וזה סתם בזבוז כסף, אז זה הופסק".
המעבר לחטיבת הביניים החילונית, אחרי שנים של בגדים רחבים בבית הספר היסודי הדתי שבו למדה, מסמל עבורה את ההתרסקות הנפשית. "פתאום הכל התחבר, גם מה שההורים אמרו לי וגם הסביבה שהתחילה להגיב אלי בדיוק כמותם.
"אני מניחה ששקלתי בסביבות 60 קילו, והיתה שם התעסקות גדולה במראה. המקובלות היו רזות ויפות, כולן לבשו את המכנסיים המסוימים שנראו עליהן מצוין, אבל עלי לא נראו טוב.
"רומי, החברה הכי טובה שהיתה איתי מהגן ועד סוף החטיבה, היתה הרבה יותר שמנה ממני, וכשעברנו לחטיבה היא הפכה להיות סופר־מקובלת. לי לא היה את הביטחון העצמי שלה. אהבתי אותה וגם קינאתי בה, כי יש לה אמא מדהימה שלא מנעה ממנה כלום שקשור לאכול. מדהים לראות עד כמה הסביבה הקרובה משפיעה - אחת שמרעילים אותה בבית וגדלה עם מפלצת הרסנית בתוכה, לעומת אחרת שקיבלו אותה כמו שהיא וזה איפשר לה לגדול כאישה חזקה ומלאת ביטחון עצמי".
בכיתה י' הפחיתה סיון 13 ק"ג, בזכות אכילה בריאה ופעילות ספורטיבית, והתייצבה באזור ה־50. "אלה היו השנתיים הכי מדהימות ומטורפות בחיי. המפלצת נעלמה, היו לי מלא חברים, הרגשתי שאוהבים אותי יותר וגם ההורים נורא פירגנו. בחודשים שלפני הגיוס העליתי את הכל בחזרה מהלחץ. שירתתי כמורה חיילת לעולים חדשים והעליתי עוד עשרה קילו מהלחץ ויחס המפקדות. השתחררתי במשקל שיא - 80 קילו על 1.56 מ'.
"הלכתי לקורס גלישה שנהניתי בו ממש, אבל אחרי ארבעה חודשים המדריך אמר לי שאני שמנה מדי בשביל לגלוש, אז פשוט לא באתי יותר. הפסקתי לגלוש למשך שנה".
ברור לך שהיית יכולה להתלונן עליו ולגרום לפיטוריו?
"מבחינתי הוא אמר בדיוק את מה שההורים שלי אמרו לי כל הזמן, לא חשבתי בכלל שזה לא בסדר".
הטיול שאחרי הצבא, שבעה חודשים לבד באירופה ובאפריקה, העצים אותה. "הבנתי שהאומללות שלי קשורה להורים ולחטיבה. כשחזרתי ארצה החלטתי לסגור חשבונות, וכל מי שהיה צריך לקבל בראש קיבל - ההורים, אחי ואפילו סבתא. לחברות לא נתתי בראש, פשוט החלפתי חברות.
"פתאום נפל לכל המשפחה שלי האסימון שהם היו לא בסדר, באיחור של עשר שנים. דיברנו המון. הם לא ידעו עד כמה זה צילק אותי, ובדיעבד היו פועלים אחרת. לא היו להם כלים להתמודד עם ילד שמן, ובעיניהם הייתי שמנה. הם עשו את זה כדי לעזור לי, אבל לא ידעו איך.
"היום אנחנו בקשר מצוין. אין להם אומץ לעקוץ אותי היום. אגב, לפני שנה גיליתי שיש לי בעיה הורמונלית מולדת שבגללה אני יכולה לעלות במשקל גם בלי לאכול הרבה.
"את החשבונות עם הסביבה סגרתי, עכשיו נשארו לי רק החשבונות עם עצמי. הבעיה היא שיש חשבונות שאני לא יכולה לסגור - למשל, עם תוכניות הטלוויזיה שכל המנחים שלהן מושלמים. אם הייתי יכולה לסגור את האינסטגרם זה גם היה עוזר לי. יש מלא עמודי אופנה עם בגדים מהממים, אבל עלי זה אף פעם לא ייראה יפה כמו על הדוגמנית".
"רק לא להיות אני". סיון // צילום: אפרת אשל
בתקופת הצבא לוהקה סיון לסידרה הדוקומטרית של ערוץ 8 בהוט, "שמנופוביה", שחושפת את האפליה נגד אנשים בעלי עודף משקל והתמודדותם היומיומית, ותשודר בערוץ 8 של הוט החל מ־27 במארס.
"אני מרגישה שיש לי את הכבוד להציג לציבור את 'המפלצת' הזאת, כי היא קיימת אצל הרבה בנות, והיא מזעזעת, והרבה אנשים אשמים בהיווצרות שלה. המפלצת הזאת יכולה להיות קטלנית. בקרב אנשים חלשים יותר היא אפילו יכולה לגרום להם לקפוץ מהגג, או לקחת אותם לכיוון השני של אשפוז בעקבות אנורקסיה. הכרתי מישהי מבית הספר שמתה לפני שנה מאנורקסיה".
כעת מסתכלת סיון קדימה במבט מבולבל. היא חולמת על הנחיה בטלוויזיה וברדיו, "אבל לא יודעת בוודאות אם אני באמת רוצה לעסוק בזה כי הסיכוי שלי לא גבוה - אני גדולה ולא מספיק יפה. אני צריכה להילחם על בקושי עשרה אחוזים של מקום שמקצים בתעשייה הזאת עבור נשים שלא נראות מושלם".
מה עם חבר?
"בנים היו 'ביג נו נו' עד שהרגשתי נוח עם הגוף שלי. בכיתה י"ב היה לי חבר ראשון, וזה נמשך חודש־חודשיים. בהמשך אמנם יצאתי פה ושם עם בנים, אבל אני תמיד פוחדת שאולי הם מתביישים בי כי אני לא מספיק טובה בשבילם. זה חשש שממשיך ללוות אותי גם עם הגבר שאני איתו כבר חמישה חודשים. הוא בן 29".
איך קוראים לו?
"אני לא יכולה לומר, כי עוד לא פגשתי את ההורים שלו, ואני לא רוצה שהם יגלו על החברה של הבן שלהם דרך העיתון. הוא מחמיא לי ונותן לי להרגיש שאני נראית טוב, אבל זה נכנס מאוזן אחת ויוצא מהשנייה".
אמה של סיון, מישל, אמרה לנו השבוע: "לי לא היתה בעיה עם המשקל שלה ומעולם לא לעגתי לה, רק עשיתי את מה שהרופא המליץ. אם הרופא טען שצריך לקחת אותה לשיעור ספורט או ריקוד, אז חשבתי שצריך לעשות את זה, ואם הוא אומר שצריך דיאטנית, אז כנראה צריך. זה נשמע לי הגיוני.
"רק בדיעבד אני מבינה שכשהילדה לא רוצה, ולוקחת את זה הפוך, אז היא תגדל להיות בחורה עם רגשי נחיתות. עד רגע השיחה שהיא עשתה לנו לפני שנה, לא הבנתי עד כמה היא נתקעה על הנושא. סיון ילדה מדהימה, שנסעה לבד לחו"ל ועשתה טראק של 800 ק"מ, עצמאית ברמות על ואמיצה, ולמרות זאת, כשמבקשים ממנה להגיד על עצמה מילים טובות, כל מה שהיא אומרת זה 'יש לי גבות יפות'. ברור שזה מעציב אותי מאוד.
"אצל בעלי, ובעקבותיו אצל הבן שלנו, עניין המשקל הוא סוג של שריטה. הייתי מבקשת מהם שיפסיקו עם העקיצות, אבל לימדו אותי שאי אפשר לשנות אנשים. אני עצמי מאוד רזה, אבל לא נראית טוב לדעתי; ולמרות זאת, אני מקבלת את עצמי ושלמה עם עצמי".
• • •
ובמעבר חד, אל תום הורוביץ לוין בת ה־33, גם היא בין משתתפי הסדרה. ילידת קריית ביאליק, בת בכורה לויוט, מעצבת פנים ואדריכלית, ולמשה, עורך דין, ואחות לטל (27). "אמא תמיד היתה רזה, אבא היה בעודף משקל קל, ואחי חתיך הורס עם קוביות בבטן", מספרת.
כיום תום מתגוררת בנתניה, נשואה לאיתי (35), מתכנת מחשבים, ואם ליונתן בן ה־3. היא מנהלת משאבי אנוש בחברה למסחר אלקטרוני בהרצליה פיתוח ומנהלת קבוצת פייסבוק סודית בשם "הקבוצה הזאת משמינה אותי", שעוסקת בפמיניזם שמן למידות 46 ומעלה.
"נולדתי בתת־משקל, וכילדה לא אכלתי בכלל עד שמתישהו זה התהפך", היא מבהירה. "מכיתה ב' כבר הייתי שמנמנה, וכל הזמן במגמת עלייה. כבר שנה לא שקלתי את עצמי כי זה לא מעסיק אותי, אבל ברור לי שאני במשקל תלת־ספרתי, לפני כשנה זה היה בסביבות ה־140 ק"ג. למרות זאת אני אוכלת בריא, מסודר, כמעט בלי סוכר מעובד".
בצבא שירתה כמורה לערבית בחיל מודיעין, בהמשך למדה לתואר ראשון בהיסטוריה של המזה"ת ובתקשורת, וסיימה תואר שני בתקשורת באוניברסיטת חיפה; בנוסף, עבדה כדוברת עמותה לקידום הקהילה האתיופית בחיפה.
"היו לי תמיד חברים מדהימים, הייתי תלמידה מצטיינת, מעולם לא עשו עלי חרם, ובילדותי כלל לא חוויתי השפלות. הייתי מדריכת של"ח, תנועות נוער, הדרכתי בשני סניפים, אף פעם לא הייתי מדוכדכת בגלל המראה שלי.
"במעטפת המשפחתית הרחוקה כן היו אנשים שהעירו לי דברים מזעזעים. בחתונה שלי הייתי מידה 56, היו לי שתי שמלות מעלפות והייתי מאושרת; קרובת משפחה ניגשה אלי, חיבקה אותי ואמרה לי באוזן: 'לא חבל, לא חבל שאת ככה? בשביל זה רציתי שתרזי'. מאז ניתקתי איתה קשר, כי יש בזה רוע. זאת מישהי שאהבה אותי והיתה בעצמה שמנה. אני יודעת שזה קשור לשנאה עצמית שלה, אבל למרות זאת אני לא צריכה לסבול את זה בקרבתי.
"כשהייתי בכיתה י' עבדתי באיזה גן, ואחת הילדות אמרה לי: 'את שמנה'. עניתי לה: 'נכון, אז מה?' והיא אמרה: 'כלום, את יפה'. ברגע שאני אומרת: 'נכון, אני שמנה', אז אין מה להתעסק עם זה - זה מייד מוציא את הרוח מהמפרשים. כשילדים קטנים צועקים לי שמנה, אני מסתובבת ועושה להם אצבע משולשת".
את מודעת לזה שרוב בעלי המשקל העודף לא שלמים עם עצמם כמוך?
"כן, אני שומעת את הסיפורים האלה, כי אני מנהלת פורום כזה. אנשים שמתקשים למצוא עבודה וזוגיות ובטוחים שזה קשור למשקל. אני פשוט הגעתי לעבודה, אמרתי 'היי, זו אני', וקיבלתי את התפקיד. אותו דבר עם זוגיות, תמיד היו לי מחזרים. תמיד יצאתי עם חתיכים, ואני נשואה לחתיך הורס, שהוא גם בעל ואבא מקסים".
וכשיצאת עם חתיכים, לא חששת מתחרות?
"אף פעם לא חששתי מתחרות, כי מבחינתי אין יותר טובה ממני. יש יותר רזה ממני, אבל אני מביאה מכלול של הרבה דברים אחרים שיש מה להעריך בהם. מי שנמצא איתי צריך להרגיש בר מזל שבחרתי להיות איתו".
מה הסוד לתחושת השלמות הזאת?
"זה משהו שכנראה ננטע אי שם בילדות ובנערות שלי. אני חושבת שפשוט תמיד הרגשתי אהובה. גם אני הייתי חשופה לפרסומות בטלוויזיה ולמושלמות של המנחים. אולי הבנתי שאני לא מושלמת ואני לא יכולה להיות מושלמת; אז אני יוצרת שיח ונראות, ודואגת שידברו עלי כמו שאני, במידה 54, בצבעוניות של הסטיילינג, בשמחת החיים, באישיות המקסימה שלי. הורים שמתעקשים להכניס ילדים לדיאטות ולמשטרים זה נורא, צריך פשוט לשחרר, להבין שיש סוגי גוף שונים, וגם אם הילדה שלך מלאה או שמנה, זה בסדר גמור".
תום ואיתי ביום חתונתם. "הוא במשקל ממוצע, אבל לפניו יצאתי גם עם שמנים. הם תמיד היו בעיניי חתיכים" // צילום: וניל צילום בטעם
היו תקופות שבהן ניסית לרדת במשקל?
"כשרציתי להיכנס להריון רופאת נשים טענה שאני צריכה לרדת בין 60 ל־90 קילו כי אחרת לא אצליח להיכנס להריון, ואז מאוד בכיתי. המדדים שלי מעולים, הסוכר מצוין, כולסטרול תקין, הכל סבבה. בכל זאת התחלתי דיאטה והלכתי לקבוצת הרזיה של חלי ממן. ראיתי נשים רבע ממני שבוכות על מר גורלן ושונאות את עצמן כי הן צריכות לרדת שלושה קילו ולא מצליחות, ואני הייתי צריכה לרדת 60. במשך שלושה חודשים הייתי רעה וממורמרת כי רציתי אוכל טעים, הרי אוכל הוא ההנאה שלי בחיים.
"הצלחתי לרדת 30 קילו בשלושה חודשים, ואז נכנסתי להריון טבעי. כשחזרתי לרופאה, במקום לשמוח ולברך אותי, היא כעסה וטענה שזה לא אחראי מצידי להיכנס להריון במשקל שבו הייתי. בהריון העליתי בחזרה את כל 30 הקילו, וזה היה הריון תקין לחלוטין.
"אחרי הלידה חזרתי לקבוצת ההרזיה, הסתכלתי מסביב על כל האנשים ששונאים את עצמם, שמעתי איך המדריכה מדברת על שמנים, והחלטתי שאני לא רוצה לשבת שם ולשנוא את עצמי ולהגביל את עצמי. עזבתי ומאז לא ניסיתי יותר לרזות. כשרזיתי שנאתי את עצמי, לרגע לא הרגשתי שזה שווה את זה.
"גם את איתי זה לא ממש עניין, הוא בעיקר אוהב שאני מאושרת. אגב, איתי במשקל ממוצע; אבל לפניו יצאתי גם עם שמנים, הם היו בעיניי תמיד חתיכים".
איך נפגשתם?
"באתר היכרויות, לפני שמונה שנים. לפניו היו דייטים שאני לא יכולה לשים את האצבע על למה הם נגמרו, אבל אני יכולה לשער שזה היה בגלל המראה החיצוני. זה לא ביאס אותי כי זו מי שאני. כתבתי בפרופיל 'מלאה', וידוע לכולם שזאת מילת קוד לשמנה. הייתי יוצאת לדייטים שלוש פעמים בשבוע כי חיפשתי בן זוג בצורה אקטיבית, התייחסתי לזה כמו לעבודה.
"כשפגשתי את איתי הכל זרם מאוד מהר. דיברנו ארבע שעות, למחרת נפגשנו שוב, ומשם זה המשיך בקלות ללא משחקים וללא דרמות. אחרי שנתיים הוא הציע לי נישואים, ואחרי שלוש שנים התחתנו".
קבוצת הפייסבוק של הפמיניזם השמן שהיא מפעילה מציפה את הבעיות העיקריות שאיתן מתמודדות נשים במידות גדולות. החל משיתוף במצוקת האופנה למידות גדולות ברשתות הביגוד בארץ, דרך החשש לדחיות בחיפוש העבודה כי את לא מספיק "ייצוגית", ועד לצרות בתחום הזוגי, כשבני הזוג מסרבים להפגיש אותן עם החברים, עם המשפחה, או מתביישים לקבוע דייטים במקומות ציבוריים.
"יש סצנה גדולה של גברים שנמשכים לשמנות ורוצים להיות עם שמנות, אבל בגלל הפחד שלהם מהדעה החברתית הם עוצרים את עצמם", היא מסבירה. "בעיניי זה כמו לחיות בארון. זה פתטי ומזעזע שלאנשים כל כך אכפת מה תחשוב עליהם הסביבה עד שהם מונעים מעצמם אושר, ובנוסף גם גורמים סבל לבחורה שהם מנסים להסתיר.
"אני מקבלת גם הרבה תלונות על שמנופוביה רפואית. לחברה שלי כאבה הברך, אבל כל הרופאים אמרו לה שזה בגלל השמנה והיא צריכה לרדת במשקל. אז היא ירדה כ־40 קילו, ועדיין כאבה לה הברך. כשסוף סוף הואילו לבדוק אותה, התברר שיש לה רצועה קרועה. כשיש לי בעיה בקרסול, אני מבררת קודם אם מישהו מכיר אורתופד באזור שלא יאשים את המשקל שלי.
"ילדונת אחת סיפרה על מורה שהעירה לה מול הכיתה על רקע של שמנופוביה, אז כתבנו מכתב למשרד החינוך, קיבלנו התנצלות רשמית וגם התנצלו בפני הילדה. בקבוצה חברות נערות מגיל 15 ועד נשים בגיל 60 וזה מדהים איך אנחנו נותנות כוח אחת לשנייה. קורים דברים כל כך פוגעניים, שאין לנו אלא לחבק ולהראות אהבה, ולנסות לחנך את הסביבה שלא להיכנס לצלחת של בן אדם. בכלל, כדאי שאנשים יפסיקו להתעסק בביקורת ובמתן המלצות לאחרים".
את חסינה לגמרי לעלבונות?
"זה לא ששום דבר לא מזיז לי. אני פשוט שמה את הכל בפרופורציה ולא נותנת לזה להגביל אותי. לאנשים יהיה מה להגיד על הכל. מעירים אם עלית או אם ירדת במשקל, אם את מניקה או אם את לובשת ככה וככה. אני חוסמת אנשים רעים וביקורתיים - גם מנטלית, וגם פיזית ברשתות החברתיות".
את "השחור המרזה" תום זנחה מזמן לטובת ורוד פוקסיה, כחול, אדום, ירוק. בחלק מהתמונות שלה באינסטגרם היא מצולמת בעירום מרומז עם כיתוב "שמנה, אז מה". "אני רוצה שייראו את הגוף שלי. יש נשים סקסיות, מעלפות, מהממות, במידה 54 ובמשקל תלת־ספרתי, ואני רוצה שיראו אותי כמו שאני, ללא פוטושופ".
smadarsbz@walla.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו