למי בדיוק “מפריע” השימוש הנרחב באופניים חשמליים?

בשיתוף ברק רום

ברור לכל בר דעת שמדובר במאמץ מתוזמר היטב שמטרתו סיכול ממוקד של הפתרון התחבורתי המהפכני המכונה ‘אופניים חשמליים‘.

לפני שניכנס לעובי הקורה, חשוב לתאר את האופן החלמאי שבו המדינה הפקירה את בטיחות אזרחיה. ובכן, מחד המדינה התירה את היבוא והתהדרה באימוץ התקן האירופאי לאופניים חשמליים, ומאידך, המדינה התרשלה בהכנה של התשתיות ההכרחיות  להכלה של כל האזרחים שבחרו להתנייד עם האופניים החשמליים שזה עתה רכשו. לא רק שלא הונחו תשתיות גשמיות כגון נתיבי אופניים ייעודיים או ממשק נוח לתחבורה ציבורית, לא טרחו להרים קמפיין לטובת חינוך הציבור בחוקים הרלוונטיים ובכללי ההתנהגות הנכונה הנדרשים לשימוש בטוח לרוכבים ולכלל הציבור. יתרה מזאת, המדינה אף הגדילה לעשות ולא הצליחה לקבוע מי הרשות האוכפת. האם זה יהיה באחריות העיריות או באחריות המשטרה?

אז מה באמת קורה פה? האם התירו את השימוש כגחמה נקודתית, רק בשביל לאסור בשלב שני? למי בדיוק “מפריע” השימוש הנרחב באופניים חשמליים? האם מדובר בהתנהגות חלמאית או במאמץ זדוני להדיר את האופניים החשמליים מהמרחב העירוני?

אמרו חכמים ממני, שבשביל להבין באמת מה קורה פה חשוב קודם לעקוב אחרי הכסף. אז בואו וננסה להבין את הצד הכלכלי של תופעת האופניים החשמליים. אין ספק שאימוץ האופניים החשמליים כפתרון תחבורתי יכול ממש לשנות סדרי עולם לא רק בחוויית התניידות יעילה ומהנה, אלא במהפך אמיתי ומשמעותי בתקציב המשפחתי.

אימוץ האופניים החשמליים יכול לחסוך את השימוש ברכב הפרטי או באופנוע, הן באמצעות הגעה ישירה אל היעד והן באמצעות הנגשת פתרונות התחבורה הציבורית. לא מדובר פה רק בחסכון כספי של אלפי שקלים, על התענוג המפוקפק ביותר, של הוצאות אחזקת רכב וכל המחלות הנלוות כגון רישוי, ביטוח, השתתפות עצמית, דוחות חניה, דוחות תנועה ושאר מרעין בישין. מדובר פה גם בחסכון עצום של שעות מבוזבזות בפקקים ובחיפוש חניה, ואת זמן האיכות שהרווחנו בחזרה בתוספת הבריאות שלא איבדנו בגלל עצבים ותסכול לא ניתן אפילו לתמחר!!!

ואם בכסף עסקינן, איך נחשב הכנסה נוספת שמתאפשרת בזכות הנגשת התחבורה הציבורית. למשל תושבי פריפריה שמשוועים להיות מועסקים במרחק של כמה תחנות ברכבת, אבל… ההגעה לתחנת הרכבת הקרובה לא מתאפשרת ללא רכב פרטי….. חלם כבר אמרנו? האופניים החשמליים יכולים לחבר כל בית אב לפתרון של תחבורה ציבורית, במחיר סמלי של דיווש קצר אל היעד!

אז השתחררנו מהוצאות הרכב והדלק, השתמשנו בתחבורה ציבורית, קירבנו את הפריפריה למרכז וחיברנו עובד למעסיק. וכפי שהדגמנו, חסכון למשק המשפחתי, חסכון גדול ומשמעותי לתקציב המשפחתי!

ועתה, נותר לנו לשאול, על חשבון מי המשפחה, שהשכילה לאמץ את הפתרון של האופניים החשמליים, “הרוויחה” את הפער המשמעותי? והתשובה היא ש…קצת על חשבון יבואני הרכב וקצת על יבואני הדלק וקצת על חשבון חברות הביטוח אבל ובעיקר על חשבון השותף הדרקוני שלהם, אתם בטח מכירים אותו…  האח הגדול המכונה מדינת ישראל וזרוע הגביה שלה רשות המיסים….

שילמנו פחות מס ערך מוסף, מכס, מס קניה, בלו, בולים, דמים, רישוי, ארנונה על החניה … נראה לי שהנקודה ברורה.

רגע! האם זה יהיה נכון לקבוע שאנחנו ממוסים על הזכות הבסיסית של החופש להתנייד? האם העושק קשה כל כך עד שזה לא כדאי כבר לטרוח ולייצר?

אולי יום אחד, אחרי שיכחידו את השימוש באופניים החשמליים, נעמיד אנדרטה בכיכר העיר של זוג האופניים החשמליים האחרון בישראל. ובבסיס המיצג יהיה חרוט - “להיות עם חופשי בארצנו?- הצחקתם אותי!!!”

חשבתי שאני חי במדינת חלם אבל לאכזבתי גיליתי שאני חי בסדום.

למידע נוסף ותיאום נסיעת מבחן על דגמים מובילים התקשרו: 0777298715

או בקרו אותנו באתר: http://www.ecofun.co.il/

בשיתוף ברק רום