זה הסתיו

לא יודע מה איתכם, אבל כשהסתיו מתקרב אני הופך להיות קצת שמעון פרנס. מוריד הילוך, לוקח אוויר, נשען אחורה ונושם לרווחה. "פאסנסיה", אני לוחש לעצמי ונזכר בשמעון, שטוען כבר שנים ש"סבלנות היא הדרך המהירה מכולן".

תגידו שאני הוזה, רומנטיקן בלירה, אופטימיסט חסר תקנה, אבל כשספטמבר מגיע והחום יורד מ-37 מעלות ל-36, כל מיני דברים טובים קורים לנו. לקראת ערב, כשרוח קרירה מתגנבת למרפסת והחשיכה יורדת מוקדם, מנשבת תחושה שעם קצת סבלנות, יקרו פה אפילו דברים טובים יותר. אבל זו רק תחושה, לא משהו מבוסס, אז אל תתפסו אותי במילה.

בספטמבר אנחנו נראים טוב יותר. הקיץ בארץ לא מבליט את הצדדים האסתטיים שלנו כעם, ואני מדבר בעיקר עלינו, הגברים. התלבושת האחידה של הישראלי הממוצע בקיץ כוללת מכנסי ברמודה, קרוקס שחוקות או נעלי אצבע שמגיעות עם כפות רגליים פראיות, גופייה שמבליטה את הכרס (פלוס הופעת אורח של השערות מהגב), וכל זה בתוספת כמויות מטורפות של זיעה. אכן, תמונות קשות. מצבן של הנשים טוב יותר, אבל לא מזהיר. הן אמנם מריחות טוב יותר ומאופרות טוב יותר, אבל גם הן נכנעות לקיץ, ואת זה רואים בעיגולי הזיעה מתחת לבית השחי - מעגלים כהים שגדלים במהירות ככל שנוקף היום.

אז בספטמבר כל הדברים הלא נעימים האלה מתרחקים מאיתנו קצת. הסתיו מזליף על פנינו ניחוחות של אירופה, אנחנו מתלבשים ארוך יותר (בעיקר הצפתים והירושלמים) ונושאים את עינינו לחורף, שאם לא יבטל את בואו בגלל המצב, צפוי לנחות פה בנובמבר.

גם הבית משתחרר מעולו המעיק של הקיץ. הילדים כבר הולכים לבית הספר! לא בהתלהבות גדולה, אבל בכל זאת, הולכים. מדדים יהיה תיאור מדויק יותר. נגררים באיטיות... צולעים כמו ברווז פיסח... זוחלים בקצב של צב... מה זה חשוב. העיקר שב-08:00 מתנקה הבית מדייריו הרעשניים והתובעניים, ואפשר לשתות קפה בכיף וליהנות בשקט מהכותרות המפחידות בעיתון.

היהדות מכירה בסגולותיה של התקופה, ומציינת את שעת הרצון במבול של אי-מיילים וסמסים. פרק הזמן שחל בשעה התשיעית של היום התשיעי בחודש התשיעי בשנה התשיעית, שבו ניתן להבקיע רקיעים ולזכות שיתגשמו משאלות ליבנו. נשמע טוב, נכון? חבל רק שהחלון צר כל כך. אני יכול ממש לשמוע את האחראי על שעת הרצון מודיע על סגירת הקווים לקראת ספירת הקולות. הישארו עימנו, הגמר הגדול אחרי הפרסומות.

אפילו השיח הביטחוני-מדיני מוריד הילוך לפני החגים. שימו לב שבימים האחרונים פחות מדברים על איראן ויותר מראים תמונות של בר רפאלי וציון ברוך. הדיונים על המתקפה נדחו לאחרי החגים. עכשיו עסוקים בהכנות לראש השנה, אז שאחמדינג'אד יחכה.

קראתי שגם המצרים רוצים לפתח כור גרעיני, למטרות שלום, כמובן. כסף לפיתות אין להם, אבל כור הם רוצים.

חצופים. איפה רעמסס השני כשצריכים אותו. אבל בואו נדבר על זה באוקטובר, טוב?

אחרי קיץ לא מלהיב, גם מנהיגי המחאה החברתית לוקחים פסק זמן כדי להתארגן ולבקש סליחה זה מזה. זו גם התקופה היפה שבה מתגייסים כולם לעזור למי שאין לו, כדי שבחגים הקרובים יהיה לו קצת יותר. בינתיים, העיתונים מתארגנים לקראת מוספי החג ומכינים לנו כתבות בנוסח "מה נלבש", "מה נאכל" ו"לאן נטייל". הייתי מציע מוסף נוסף שייקרא "כיצד נתפרנס", אבל זה לא הזמן לציניות. עד אחרי החגים, לתקופה קצרה, בין כסה לעשור, אנחנו חוזרים להיות מדינה כמעט נורמלית, מחייכים ומבטיחים אחד לשני שלא לדאוג, הכל יהיה בסדר. ואולי באמת יהיה, מי יודע.

ספטמבר הוא החודש שבו פותחים דף חדש. כל לוחות השנה שקיבלנו חינם מסוכן הביטוח שלנו ותלויים עם מגנט על המקרר נגמרים באוגוסט. כדי לקבל לוח עדכני חייבים לקפוץ למשרד של הסוכן ולשמוע אותו נואם למה כדאי להגדיל את ביטוח החיים ומה התועלת בביטוח תאונות אישיות ("חס וחלילה תעלה לשים סכך ותיפול מהסולם. מה אז-"). חצי שעה של חפירות, תמורת לוח של שנה שלמה. זה הדיל. אצל הסוכן שלי, הלקוחות הוותיקים מקבלים גם צילון.

אם אתם בקטע של חיסכון, התקופה שלפני החגים עלולה לבאס אתכם. אלה הימים שבהם החברות מפגיזות אותנו בפרסומות ברדיו, בטלוויזיה, באינטרנט, באוויר, בים וביבשה. עמודים שלמים מלאים במבצעים שמזמינים אותנו לקנות דירות, מכוניות, מחשבים, בתים בקוסטה ריקה, מגרשים בשטחים חקלאיים שממש עוד רגע יופשרו, ועוד דברים שאין לנו כסף לקנות.

האישה מקבלת דחף בלתי מוסבר לקנות כלי מטבח, בדרך כלל פמוטים ומפות, והגבר נתקף תשוקה לקנות מקדחה חדשה. בחנויות הבגדים המדפים מתמלאים במכנסיים לבנים ובחולצות לבנות, כך שגם העבריין הגדול ביותר יוכל להרגיש צדיק לכמה ימים. בתקופה זו רבים גם חוזרים לשבועיים-שלושה אינטנסיביים של דת, מוציאים מהארון את הטלית המאובקת, אומרים הרבה "בעזרת השם" ומשקיעים הון בכיסא שמור בבית כנסת, אפילו שרוב התפילה בעמידה.

אז הקיץ תם, גם אם זה לא מרגיש ככה, והסתיו בדרך. רגע לפני החגים, זה הזמן לקחת נשימה עמוקה, להישען אחורה ולהירגע. עוד יהיו הזדמנויות להילחץ, אולי גם להיכנס פה ושם לפאניקה. אבל עכשיו, כמו שאומר שמעון פרנס - פאסנסיה. כי הסתיו לא מכיר שפה אחרת.

yairn@israelhayom.co.il

לכל הטורים של יאיר ניצני, היכנסו לכתובת: www.yairnitzani.com

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו