כל מי שחי פה במהלך מבצע צוק איתן ואחריו לא הוכה אתמול בתדהמה לנוכח ממצאי דו"ח מבקר המדינה. עיקרי הדברים היו ידועים כבר אז, ובראשם התהליך הכושל של קבלת ההחלטות וחוסר המוכנות של צה"ל להתמודד עם איום המנהרות.
ובכל זאת, הפירוט השיטתי והסדור מותיר גם את הקורא המיומן בתחושה ברורה של חוסר נוחות שכך התנהלו הדברים, בעיקר משום שהוא סותר לחלוטין את הטענות המקדמיות שהשמיעו בחודשים האחרונים גיבורי הדו"ח. מול טענות צה"ל לעיסוק אינטנסיבי בסוגיית המנהרות מציג המבקר צבא שהציב את המנהרות כאיום משני בחשיבותו, והגיע למערכה כשהוא לא מוכן, לא מצויד, בלי תוכניות מתאימות, וגרוע מכל - לא באמת השמיד את כל המנהרות כפי שנטען בתוקף בסיום המבצע.
גם הדרג המדיני, שטען כי סוגיית המנהרות נדונה בהרחבה, עשה זאת בשולי הדברים בלבד. שרי הקבינט לא שותפו במידע שהצטבר, ועל מעט ההנחיות שניתנו לא בוצע מעקב. מהדו"ח עולה בבירור שראש הממשלה ושר הביטחון מידרו את שרי הקבינט, ואלה מצידם לא גילו כל התעניינות או רצון לדעת. משכך, התנהלו בקבינט דיונים שטחיים, טקטיים ולפרוטוקול בלבד, רחוק מהרצינות המתחייבת מגוף שמופקד על פי חוק על הכרעות של חיים ומוות.
המבקר לא בדק בדו"ח את טיב ההחלטות שהתקבלו, אבל התהליך עצמו, או ליתר דיוק - היעדרו, מדאיג מאוד. ההימנעות המוחלטת מעיסוק בסוגיות מדיניות ובתכלית אסטרטגית, כלומר בשאלה מה ישראל רוצה שיקרה בעזה, הובילו בהכרח לעיסוק מועט בסוגיות קריטיות כמו המשבר ההומניטרי ברצועה. מהדברים עולה שלו נעשו הדברים בסדר נכון, ובזמן, ייתכן שהיה אפשר לנקוט פעולות שהיו מונעות את המערכה או משנות את פניה, ובמשתמע גם להציל חיים.
בהיבט הזה, הדו"ח צריך להיות בבחינת קריאת השכמה, משום שתהליכי קבלת ההחלטות היום לא שונים מהותית מכפי שהיו ב־2014. ישראל עדיין לא הגדירה לעצמה מה היא רוצה מעזה (או מלבנון, במקרה של עימות עם חיזבאללה), השרים ברובם עדיין לא ממש מתעניינים (אלא אם כן תצא להם מזה כותרת), וצה"ל עדיין מגשש את דרכו באפלה מחד, ובהיעדר הגדרת יעדים ברורים ומועצה לביטחון לאומי רצינית ומתפקדת, מוביל את הדרג המדיני להחלטות מאידך.
נתניהו, יעלון וגנץ מצביעים, ובצדק, על התקופה הממושכת יחסית של שקט והרתעה שהושגו בעקבות מבצע צוק איתן, אבל על רקע המצב ההומניטרי הקשה בעזה והתחזקות הגורמים הקיצוניים ברצועה, תרחיש של הסלמה קרובה בדרום לא נראה מנותק מהמציאות. צה"ל, בתגובתו לדו"ח, הבהיר שהוא כבר פועל להטמעת הלקחים ויישומם, כדי להגיע מוכן יותר לסיבוב הבא. על הדרג המדיני להציב לו יעדים מוגדרים ולוודא שהוא עומד בהם, ובעיקר שהוא לא מתוכנן למלחמה שהיתה, בדגש על סוגיית המנהרות, שקצת חרגה מפרופורציה.
תהליך סדור של קבלת החלטות אמור להבטיח את זה. מבקר המדינה לא מגלה כאן את אמריקה, ולא רק משום שהדבר עלה כלקח ברור מכל מלחמה ומבצע משמעותיים שהתנהלו פה בעשורים האחרונים. ממשלת ישראל עומדת כעת בפני הזדמנות לתקן: זאת חובתה העליונה לא רק לחללי המלחמה שהיתה, אלא כדי למנוע את אלו של זאת שתהיה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו