איך שגלגל מסתובב לו

לפני שניגשים להשלכות הרחבות יותר של פרשת לאנס ארמסטרונג ראוי לעסוק בטענותיו האחרונות בהודעה שלפיה "הוא חף מפשע אבל מוותר על המאבק כי צריך לפתוח דף חדש בחיים". אדם סביר שיבחן את העובדות, יבין שטענותיו הן עלבון לאינטליגנציה.

הרשות האמריקנית למלחמה בסמים קבעה שכל תאריו מאז 1998 נשללים. תיאורטית יש התדיינות משפטית אם ההחלטה תחייב את מנהלי התחרויות - אבל הסיכוי שהם לא יכבדו את ההחלטה אם ארמסטרונג לא מתגונן אפסי עד לא קיים.

טענתו העיקרית של ארמסטרונג במשך השנים היתה כי מעולם לא נתפס בבדיקת סמים, אלא שההאשמות עכשיו עוסקות בדיוק בעניין הזה. עדויות של חבריו לקבוצה כי היה בראש רשת מתוחכמת לעקיפה וטשטוש בדיקות סמים. להעלות טענה נגד סיכול בדיקות סמים כי "לא נתפסתי משתמש בסמים" לא רלוונטית.

הטענה של ארמסטרונג כי נרדף היא היפוך העובדות. סיפור הסמים של ארמסטרונג נחשף בהדרגה על ידי עיתונאים שעשו עבודת תחקיר קשה ומדויקת. בעיקר הדברים אמורים לגבי הספר LA" CONFIDENTIAL", שאותו הוציאו העיתונאים דיוויד וולש ופייר בלסייר בשנת 2004. לאנס ארמסטרונג לא בחר, כמו ספורטאים רבים אחרים, לחתום את שפתיו ותבע את מי שחשפו אותו. הוא זכה בתביעות דיבה שהכניסו לו מיליוני דולרים. זכייה בבית המשפט באמצעות שקרים היא נוכלות.

יש גם את הטענה השכיחה שלפיה: "כולם לוקחים סמים וספורט מקצועני הוא ממילא לא בריא. ביג דיל", כשהמשך הטענה הוא שבמצב כזה ניצחון ספורטיבי הוא לגיטימי. אלא שזה לא המצב. על פי ההאשמות שלהן מסרב לאנס ארמסטרונג לענות, הוא היה מראשי רשת הסימום של קבוצת "יו.אס פוסטל" כולה, לא מישהו שהתזונאי ניגש אליו והציע לו להשתמש באיזו זריקה. סמים לא יוצרים תחרות הוגנת וגורמים באחת לאפליה ברורה מאוד לטובת המתוחכמים והעשירים.

המסקנה הכמעט בלעדית היא כי ארמסטרונג ויתר על המאבק רגע לפני שעמד להיחשף כרמאי מתוחכם. ומעל לכל זה - רוכב האופניים בעל שבע הזכיות בטור דה פראנס התגלה כמי שראוי לשלול ממנו כל תואר שבו זכה מאז 1998.

* * *

ומה בנוגע לתמונה הרחבה ונושא המאבק בסמים בספורט-

יש סברה בציבור הרחב שהמאבק בסמים נכשל לחלוטין והוא חסר טעם. זוהי מחשבה שגויה באופן מוחלט. הדוגמה הטובה ביותר היא טבלת שיאי העולם באתלטיקה, שבה נרשמו מעט מאוד שיפורים במאה ה-21, ואין סימן ברור יותר מכך שמאבק עקבי בסמים הביא לירידה בתוצאות. מי שצפה העונה בטור דה פראנס ראה תחרות עם ימי רכיבה הירואיים פחות מאשר בשנים האחרונות. אין להסיק מכך חלילה שהאתלטיקה או האופניים נקיים מסמים, אלא שהשימוש בהם הרבה יותר קשה מבעבר. הסמים אולי מתוחכמים יותר וקשים לגילוי - אבל אינם מפיקים תוצאות טובות יותר.

יש באמת כמה ענפי ספורט שבהם נדיר לשמוע על ספורטאי שנתפס על סמים - כדורגל, כדורסל, טניס ושחייה למשל. תמים לחשוב שהם נקיים יותר.

מה שעשו בענפי האופניים, האתלטיקה ולאחרונה גם הבייסבול הוא להפסיק לסמוך על בדיקות הסמים, החושפות את הרמאי הנאיבי. הרמאים האמיתיים נחשפים בחקירות של רשויות חקירה; כמו פרשת BELCO בארה"ב שחשפה רשת סמים במערב ארה"ב שכללה את בארי בונדס ומריון ג'ונס, או מעצרים שביצעה לאחרונה המשטרה בקטלוניה ומדריד; כמו פרשת ארמסטרונג.

* * *

הרבה אנשים חשים כעת אי נוחות, נוכח העובדה כי ארמסטרונג עשה דברים חיוביים אדירים בחייו. בעיקר ביצירת מודעות ובגיוס כספים למלחמה בסרטן. אלה ללא ספק דברים חשובים בהרבה ממלחמה ברמאות בספורט.

חשיפתו של ארמסטרונג היתה מקרה מסובך מסרית בהרבה משערוריית הענק שקדמה לה, כשהתברר שמכללת פן סטייט, שהתיימרה להציג את קבוצת הפוטבול כמופת חינוכי, חיפתה על פרשת התעללות מינית בילדים. התעללות מינית חשובה הרבה יותר מכל משחק פוטבול.

האם תפיסת רמאי סמים חשובה יותר ממאבק בסרטן? אולי יש כאן סוג של רובין הוד, שקיפח יריבים ספורטיביים אבל עזר למיליוני אחרים.

התשובה לכך היא אישית, אבל לטעמי ערכים נעלים הם חשובים מכדי שאנשים ישתמשו בהם לתועלתם.

חברה מתוקנת ראוי לה לקיים ערכים ללא הצורך שספורטאי חשוב, בגיבוי חברת נייקי או כל גוף כלכלי אדיר אחר, יעשו זאת עבורם. מורים ועובדים סוציאליים, שוטרים ועיתונאים והרבה גורמים אחרים צריכים לדאוג לכך, לא מולטי מיליונרים והמערכת המסחרית שאופפת אותם ולוחשת על אוזנם.

אמרתו של הכדורסלן צ'רלס ברקלי - "ספורטאים אינם role models" - נשמעת בימים אלו נכונה מתמיד.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו