לחופש נולדו

תני לו ללכת רועי כהן

נפתח בחידה מתמטית: כמה זמן ייקח לגבר נשוי עם ילדים להביא חלב מהסופר, אחרי שאשתו ביקשה ממנו לעשות זאת בשעה 18:30, הלוא היא שעת השיא של המקלחות וההרדמות? התשובה: נצח. 

כן, פתאום שום דבר לא בוער. פתאום אתה שוקל להעניק פרס מפעל חיים לשכנה הזקנה שנוסעת לפניך לאט במורד הרחוב. פתאום אין לך בעיה לתת לסחבק מהסופר לעקוף אותך בתור. פתאום אתה מגלה שהדרך הארוכה בחזרה הביתה, זאת עם הבאמפרים, הרבה יותר יפה. יש לך עכשיו זמן איכות עם עצמך, אז מה אם הבית נראה כמו אחרי פשיטה של "גוש החיפוש" מהסידרה "נרקוס"?

קוראים לזה חסך. שלום לכן, גבירותיי הנחמדות. בואו ניגש ישר לעניין: אנחנו אוהבים חופש, אתן לא אוהבות לתת אותו. בהרבה מקרים, הסיכוי שלנו להוציא כסף מביטוח לאומי גדול יותר מהסיכוי שנספר לכן על יציאה שהחבר'ה מארגנים ואתן תאחלו לחייל בהצלחה מכל הלב. 

מצד שני, כשאתן רוצות קצת זמן לעצמכן, אנחנו מוכנים להזמין עבורכן את השולחן בבית הקפה, לכמה שיותר מוקדם ולכמה שיותר זמן. אין לי ספק שהחוקר שיצליח לפענח את הדיסוננס העצום הזה בין היכולת שלנו לאפשר לבין אי היכולת שלכן לשחרר, יזכה בפרס נובל. עמוס עוז, עדיין לא מאוחר לעשות הסבה, לך על זה.

ובכל זאת, בואו ננסה להבין. אם נפתח את מיכל הדלק של אישה טיפוסית נגלה בו מצבורים ענקיים של תשומת לב. אם מה שמתדלק אותנו זה הצורך בסיפוקים מיידיים, אדרנלין ובדיחות פנימיות ומטומטמות, אתן פועלות על הכמיהה לתשומת לב ולצורך לחוש נאהבות. זו הסיבה שכשאנחנו באים בבקשה החצופה "אני מתכנן לצאת עם חברים", אתן מרגישות לא רק שמיכל הדלק התרוקן, אלא שעכשיו צריך למלא אותו דקה אחרי שהמדינה שוב העלתה את מס הבלו. 

הדרך אל החופש רצופה מטלות יעילות. עם השנים למדתי שהרבה יותר קל לקבל מהאישה "פס" אחרי שהתחפשתי לאיזה מנהל אחזקה. פה מנורה שנשרפה, שם תמונה לתלות או איזה ארון קיר להרכיב, ככה בקטנה. ככל שאזיע יותר, אתלכלך יותר והעבודה תהיה פיזית יותר – כך גדלים הסיכויים לחירות. חופש לא קונים בכסף, אלא בפטיש, במסמר וברהיט סורר.

נשאלת השאלה, למה אין הדדיות? מדוע אנחנו שמחים לפרגן לכל רצון שלכן להשיג לעצמכן זמן איכות לבד או עם החברות, בידיעה שנצטרך להישאר בבית עם הילדים, לקלח, להרדים ולהירדם עם בגדי העבודה על הספה, ואילו אתן זקוקות לתעצומות נפש כדי להיפרד לשעתיים?

נסיים בקטע ממילות השיר הנהדר של חיים אוליאל ושאנן סטריט, "תני לו ללכת": "שחררי קצת את הרסן, שלא יהיה כל כך מתוח... שחררי קצת מהקסם, שירגיש שהוא בטוח".

יעילות, רבותיי, יעילות דניאל רוט-אבנרי

מהרגע שאתם נכנסים בדלת אחרי יום עבודה עמוס ועד הרגע שאתם יוצאים ממנה לעוד אחד כזה, דבר אחד מעניין אותנו, הנשים: להניע אתכם לפעולה. ככה זה כשיש לכם את העונג להיות הבעלים לסמארטפון אנושי כמותנו, שהאפליקציות ביצועיסטית, קרייריסטית וסופר־אמא פעילות בו תמיד - וללא צורך במטען. אז איך זה שאנחנו, שמצטיינות בלג'נגל ממשימה למשימה בניהול העולם, כפי שכבר הסבירה המשוררת ביונסה, נכשלות שוב ושוב במשימת חיינו מולכם: לגרום לכם "לתקתק"? 

יעילות, רבותיי, יעילות. מדהים לגלות פעם אחר פעם איך החיים המשותפים עימכם מקבילים לשימוש בטלפון מנגו עתיק, שכזכור יודע לבצע רק פעולה אחת. תתפתחו כבר, ותפנימו שמתסכל אותנו לבקש מכם כל דבר מיליון פעם, ועוד יותר מתסכלת אותנו הידיעה שלעולם לא נקבל שקל על כל פעם מייאשת כזו. 

אם אבחר בעולם דימויים שמוכר לכם, הגברים, אנחנו רוצות גבר שיהיה חלוץ מרכזי, שחקן מרכזי, שייצא למתפרצות, יקשיב למאמנת ויחליף איתה חולצה בסוף המשחק. אנחנו לא רוצות בעל שפעם אחרי פעם נכשל במשימה המורכבת של החזרת מגבת המטבח למקומה או ירכין ראשו אל מול סט מצעים סורר.

מתי הגבר שלנו דווקא כן פעיל? עושה? מתאמץ? טוב, התשובה לכך היא ברורה: כשהוא רוצה מאיתנו את מה שרק אנחנו יכולות לתת לו - חופש לצאת עם החברים שלו. כך, למשל, פנה אלי לאחרונה בעלי, שאין לי חלילה תלונה אחת אליו בעולם הזה, אלא מאות, והודיע לי ש"יאיר וליאור ממש רוצים לצאת הערב". אחרי שאמרתי לו שכדאי שהם ילכו על זה בכיף, וחייכתי מתחת לשפמי על הניצחון שעומד להתרחש, האיש רץ בבהלה בבית כדי לקפל בסימטריות רבה כל מגבת שנתקל בה, ואז פיזר שלל עלי כותרת ריחניים על המיטה, זו שכמובן הציע בעצמו. וכך, לצלילי כינורות, שיתף אותי בחשיבות נוכחותו ביציאה שהיא למעשה על תקן פיקוח נפש לחבריו. זכיתי, נשואה לצדיק.  

מכיוון שלמרות התלונות לא חדלנו להאמין בכם, גברים יקרים שלנו, נחשוף בפניכם סוד כמוס - הרגע שבו אישה מתחילה לפנטז על רומן אקזוטי עם מאהב ששמו מנואל או חורחה, לא מגיע מאזור הביצועים במיטה, אלא מאזור הביצועים בבית. חורחה הזה? יכול להיות אילם, העיקר שיעשה הכל וללא תירוצים.

לא ולא - לא נשחרר, כל עוד לא תודו: "את אלופה, את אהובה, חיי הם לא חיים ללא משימותייך". תאהבו אותנו, ותתחזקו את האהבה הזו בתחזוקה שוטפת של הבית - וחשוב שתצהלו משמחה תוך כדי. הלוא לעניות דעתנו, אין כבוד גדול יותר מלהיות עוזרי ההפקה שלנו. אנחנו, אלה שאתם לא סובלים את המשימות שלהן אך גם לא מתפקדים ללא ההוראות המדויקות. אנחנו הבית שלכם, אז בואו נשתדל שלא תמצאו את עצמכם ישנים באוטו. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו