מערכת החינוך מאיימת לפלוט את הילד? דעו את זכויותיכם

בשיתוף ברק רום

דנה היא תלמידה בכיתה ד’, המתקשה בלימודים. כמו תלמידים רבים במערכת החינוך, היא סובלת מהפרעות קשב וריכוז והישיבה הממושכת בכיתה מתסכלת אותה. על רקע השיעמום שהיא חשה, התחילה לפתח בעיית התנהגות: היא מתפרצת בשיעורים, מדברת עם חבריה ומקשה על המורה להשתלט על הכיתה. היא מספרת שנמאס לה להיות ‘הילדה הטיפשה’, אז היא מעדיפה להיות “המצחיקה”, שגם משגעת את המורים. אלא שאת המורים שלה זה לא כל כך מצחיק. אחרי הכל, ללמד 35 תלמידים בכיתה, כששליש מהם סובלים מבעיות קשב, זה לא פיקניק.

השבוע קיבלו הוריה של דנה זימון לוועדת השמה. היועצת של ביה”ס הסבירה להם שמדובר בוועדה שתנסה למצוא לה מסגרת “שתתאים לה יותר”. ההורים של דנה סבורים שבית הספר לא עשה מספיק כדי לאפשר לה להשתלב בו בצורה טובה, ומתנגדים לשלוח אותה לכיתת חינוך מיוחד.

מידי שנה, בחודשים ינואר עד מרץ, נקראים מאות הורים לוועדת השמה. חלק מהילדים סובלים מבעיות לימודיות, אחרים מקשיים רגשיים או התנהגותיים, אך המשותף לכולם הוא הקושי להשתלב במערכת החינוך הרגילה, וההתמודדות החוזרת ונשנית עם האיום להיפלט ממנה.

למרבה הצער, ילדים רבים נפלטים מהמערכת הרגילה, רק משום שאין לה מספיק כלים לסייע בשילובם. למרבה האירוניה, דווקא את הילדים הכי קרובים לנורמה, המערכת מתקשה לשלב. עבורם מוקצים מעט מאד משאבים. לשילוב ילדים הסובלים מבעיות חריפות יותר, כגון פיגור, אוטיזם ובעיות נפשיות, מוקצים יותר משאבים (כגון סייעת אישית), ולכן שילובם במערכת הרגילה מתאפשר בקלות יחסית.

החלטה על העברת ילד לחינוך המיוחד מתקבלת על ידי ועדת השמה. ההורים מוזמנים לדיון שאורכו כחצי שעה. נוכחים בו גורמים מקצועיים מהרשות המקומית וממשרד החינוך, וכן נציגים מביה”ס. להורים ניתנת אפשרות להביע את עמדתם, ואז מתקיימת שיחה הכוללת את תיאור מצבו של הילד על ידי בית הספר והגורמים המקצועיים השונים. ההחלטה נשלחת להורים בדואר מספר ימים לאחר מכן.

לעיתים קרובות, ההורים נדרשים לנהל קרב של ממש מול המערכת כדי להשאיר את ילדיהם בחינוך הרגיל. בקרב הזה הם בנחיתות משמעותית: הם לא מכירים את השפה המקצועית, את הזכויות המשפטיות שלהם ושל ילדיהם, ולכן הרבה פעמים הם מפסידים, שלא בצדק.

הורים רבים מדווחים כי הדיון בוועדת ההשמה הוא חוויה קשה מאוד מבחינה רגשית: כמעט כמו להיות נוכח בניתוח רפואי שמבוצע לילדם. ה”קרביים” שלו פרושות על שולחן הוועדה ומתקיים שיח על חולשותיו וכשלונותיו, באופן שמערער להם את הביטחון בילד ואף בתפקודם כהורים. השיח הוא מקצועי ו”מעל ראשם”. בסופו של יום מתקבלת החלטה שהיא הרת גורל, ותשפיע על חייו וחייהם מעתה ואילך. לא אחת מספרים הורים, כי יצאו מהוועדה מבולבלים ואף הסכימו להצעות מצד חברי הוועדה, מבלי להבין עד הסוף את משמעותן.

הפתרון למצב נעוץ בכך שההורים יבינו את זכויותיהם בתהליך. ההורים צריכים לדעת, שוועדת ההשמה מחוייבת לתת משקל מכריע לרצונם ולחוות הדעת המקצועיות שיובאו על ידם בדיון, ולהיערך להצגת עמדתם באופן בהיר.

בהיעדר ייצוג מקצועי, קורה שהורים מגיעים לוועדה אוחזים בחוות דעת מגורם המטפל בילד (כמו מרפאה באומנות או רופא מטפל וכו’), התומכת בעמדתם, אך אינה קבילה מבחינה פורמלית על ידי הוועדה.

להורים מותר להגיע לוועדת השמה בליווי איש מקצוע המכיר את הילד (למשל, פסיכולוג) ואף ע”י עורך דין.עו”ד הבקיא בתחוםהחינוך המיוחד אמור להיות “שומר הסף”, ולמנוע מצב בו תוחמץ ההזדמנות שניתנת להורים לקבוע את עתיד ילדם. זאת, לא משום שאינם יודעים להתבטא או שאינם אסרטיביים מספיק, אלא משום שלהגיע לוועדת השמה בלי ייצוג מטעמם, זה פשוט “לא כוחות”!

ומה עם מי שכבר היה בוועדה וקיבל החלטה שאינו מסכים עימה? ובכן, הדיון בוועדת ההשמה אינו סוף התהליך. להורים יש זכות לערער לוועדת עררשתקיים דיון נוסף בעניין, ואף לעתור לבית המשפט. גם שם, לא כדאי שיעמדו לבדם.

הכותבת היא עו”ד יעל טישלר, שותפהבמשרד עורכי דין “רז מורג טישלר”, המתמחה בדיני חינוך.

כל הכתוב לעיל מוגש כמידע כללי, אינו בא להחליף את הוראות החוק והתקנות ואינו בא להחליף ייעוץ משפטי. במקרה של אי התאמה עם הוראות החוק, הנאמר בחוק הוא הקובע. המסתמך על מידע זה עושה זאת באחריותו ועל דעת עצמו בלבד.

בשיתוף ברק רום