בפברואר 2006, סמוך לניצחון ארגון חמאס בבחירות לרשות הפלשתינית, ערך כתב ערוץ 1 יורם בינור ראיון עם בכיר אסירי חמאס בכלא אשל, יחיא סנוואר. הראיון, שנערך בעברית צחה, הותיר תחושה שסנוואר, חרף היותו מייסד זרוע "אלמג'ד" לחיסול משת"פים, ממייסדי "עז א־דין אל־קסאם" וארכי־טרוריסט שביצע פיגועי דמים כנגד ישראל, הוא "אחד שאפשר לעשות איתו עסקים".
האיש הרצחני החליט להעביר להנהגה ולציבור הישראלי מסר מצולם. לדבריו, חמאס מוכן לקיים "הודנה" (הפסקת אש) עם ישראל לאורך מהלך דור או יותר. סנוואר הודה כי "אנו מכירים בכך שיש ברשות ישראל 200 פצצות גרעין וחיל אוויר משוכלל ותוקפני, ולכן אין בכוחנו לפרק את ישראל". עוד הוסיף כי "חמאס לא יכיר לעולם בזכותה של ישראל להתקיים, אך יתמוך ב'הודנה' ארוכת טווח ובכל דבר שיקנה לאזור רגיעה ושגשוג". סנוואר הדגיש כי "אנו מיררנו לישראל את החיים ב'התנגדות' ונמרר להם את החיים במו"מ על ה'הודנה', אך כשנקבלה נוכיח שאנו עומדים במילתנו".
מדובר בראיון ישן ונועז, בצל האופוריה של זכיית חמאס בבחירות. האם דבריו רלוונטיים לאחר בחירתו לאחרונה כמנהיג חמאס? ובכן, אין להקל ראש באמירות החזון המחייבות ההן שהושמעו נוכח פני המצלמה. האיש פנה לציבור הישראלי, אך דבריו תורגמו ושודרו במקביל גם בתקשורת הפלשתינית. דומה שחרף הזמן והנסיבות מדובר בסוג של ראייה מפוכחת הצופה פני עתיד, עוד טרם המהלומות הנוראות שספג הארגון מידי צה"ל.
אלא שמאז התנתקה עזה מהרשות הפלשתינית, במהפכה אלימה ועתירת הרוגים לפת"ח ולחמאס, קיים מספר רב של סבבי אלימות כנגד ישראל, חלקם לאחר שחרורו של סנוואר מהכלא בעיסקת שליט. מהלכיו האלימים של חמאס, שעליהם שילם ביוקר, לא קידמו את הארגון לעבר מטרותיו האסטרטגיות. מהלכים אלה הרחיבו את הפצע הפעור בינו לבין הרשות הפלשתינית והמחישו את חוסר הסיכוי למימוש חלום המדינה הפלשתינית.
אכן, מעבר להישג המורלי שהפיק חמאס מעיסקת שליט, הסתכמו סבבי הטרור כנגד ישראל בריסוק עצמות, הרג פעילי הארגון, הרס תשתיות, מאות אזרחים הרוגים ובניינים ממוטטים. ניסיונות הנפל של חמאס לשחזר חטיפת חיילים באמצעות המנהרות ולהסב אסון המוני לאזרחי ישראל באמצעות טילים, נכשלו והותירו בין הריסות בתי עזה ציבור מיואש ונרגן מול הישגיו העלובים של חמאס, שהתחייב לשחרר את "פלשתין" או למצער - לשחרר את אסירי הארגון מהכלא הישראלי.
חמאס מנסה ללא הרף למצוא אפיקי טרור חדשים לצורך חטיפת חיילים ואזרחים ישראלים ומפריח תקוות שווא תוך בזבוז משאבים שנועדו לשיקום הרצועה, לטובת תשתיותיו והתחמשותו הצבאית חסרות התכלית. בשנה האחרונה החלו להישמע גם בצמרת הארגון הרהורי כפירה וביקורת באשר לתוחלת הנמוכה והנזקים הצפויים מחידוש העימות הצבאי מול ישראל, ברוח התבטאותו הישנה והמפוכחת של סנוואר בעודו בכלא הישראלי.
דיבורים לחוד ומציאות לחוד. מנהיג חמאס, יחיא סנוואר // צילום: אי.פי
מעיני בכירי הארגון לא נעלמה העובדה שהסביבה השכונתית השתנתה לרעתם באופן דרמטי: גם במערב וגם בעזה הבינו כבר שישראל תכה תמיד בעוצמה ותכאיב ללא "מידתיות". טורקיה "השלימה" עם ישראל, מדינות המפרץ זקוקות לארה"ב לטובת עמידה בפני האיום האיראני וענייני פלשתין וחמאס מצויים אצלם בשוליים.
מורשת הטרור שהיא ה"סטארט־אפ" היחיד שהמציאו והנחילו הפלשתינים, אומצה בעיקר על ידי האיסלאמיסטים בעולם והיתה לזרא במערב המצמצם ממילא תרומותיו לעזה נוכח בעיותיו הכלכליות. גם הרשות הפלשתינית המנוכרת מגבילה תזרימי מזומנים לרצועה. גם הסתייעות חמאס באיראנים, השוחטים סונים במזרח התיכון, יוצרת אנטגוניזם כלפי חמאס בעולם הערבי. הלפיתה המצרית, הפועלת נגד חמאס ונגד השותפים מהאחים המוסלמים ומדאעש, מכאיבה לארגון, הנתבע עתה, כמחיר לפתיחת מעבר רפיח, להתנכר לאידיאולוגיה המכוננת של האחים המוסלמים ולהסגיר פעילי דאעש שבחסותו.
פעילי שטח, לא אנשי עניבות
התבטאויותיו של סנוואר משקפות דילמה. מחד, ההפנמה שלא ניתן להביס את ישראל ומנגד, השאיפה לשחזר את מודל חטיפת שליט ולשחרר אסירים תמורת החטופים ובכך למנף ולו במעט את חמאס. ההרס המותנה והמוכח שתבצע ישראל נוכח ניסיון שכזה נהיר לסנוואר ולאנשיו למודי הקרבות, ותובנה זו עומדת ביסוד ההרתעה הישראלית ה"מתוחזקת" בקפידה. הפתרון האפשרי הוא "הודנה" לצורך דחיית העימות והתעצמות.
בחירתו של סנוואר להנהגה בימים האחרונים מבטאת את הדומיננטיות של פעילי השטח שטעמו את מהלומות צה"ל, על פני אנשי העניבות של הדרג ה"מדיני", שהניעו את חמאס מקטאר ב"שלט רחוק". הנבחרת החדשה של חמאס בעזה נהנית מעוצמה, מכריזמה ומסמכות. מדובר בהנהגה קונצנזואלית, אך מדממת מטראומת השטח. אנשים אלה שהגיחו מן המנהרות בעקבות צוק איתן, גילו את אלה ממשפחותיהם ומבוחריהם שנותרו בחיים רעבים ובלא סיוע מתחת לשרידי גגות מופצצים.
הם לא ימהרו להרפתקה חדשה כנגד ישראל. המשך התחמשות חמאס ברצועה משמעה כרוניקה של עימות ידוע מראש, אך בלי שיקום גוברים התסיסה והסבל. מנגד, כל שיקום, שהוא כה אקוטי לעזתים, ייצור לישראל (שתתרום בכיוון זה) מטרות חדשות ויקנה לה מנופי הרס והרתעה לגיטימיים כנגד חמאס, בוחריו ותומכיו.
ברוח חזונו בכלא ייאלץ הטרוריסט מספר אחת בחמאס לרקום "דיל" הגיוני עם ישראל לשחרור אסירים, שיצדיק את דימויו ויאפשר להנהגתו לנוע במסלול פרגמטי לשיפור פני הרצועה, ברם יש משהו מבזה בדרישת חמאס לשחרר מאות אסירים עבור כל חייל ישראלי הרוג המצוי ברשותו. כך מציג חמאס את הערך הבורסאי הנמוך והעלוב של אנשיו ופוגע ביוקרת האיסלאם.
אבני הדרך בנתיב ההחלטה של סנוואר הן "הודנה" ושיקום או עימות והרס. ישראל אולי תסייע לשיקום הרצועה, אך היא אינה הצפרדע שתשיט את העקרב על גבה לחוף מבטחים ותספוג עקיצת מוות. בתסריט שכזה, יהיה זה גם הפעם העקרב שימות לבדו. עוד ב־2006 הבהיר סנוואר שהוא מבין זאת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו