עדיף לשכוח

הסרט המקורי, שבוים בידי הבמאי ההולנדי המשוגע והגאון פול ורהובן ב-1990, היה בלוקבסטר עתידני אלים, מעניין, מצחיק וסקסי שסיפק לארנולד שוורצנגר את אחד מתפקידיו הטובים ביותר. לעומתו, הגירסה החדשה, שעליה חתום הבמאי חסר האופי לן וייסמן ("עולם האופל", "מת לחיות 4"), הוא מוצר תאגידי תפל, מכוער ומשעמם. קולין פארל, שנכנס לנעליו של שוורצנגר ככל-אדם נשוי המגלה להפתעתו שכל חייו הם תולדה של זיכרונות מושתלים, מגיש הופעה רדומה וחסרת כריזמה, והבלאגן הגדול, הרועש והמאוד עתידני שמתחולל סביבו בעקבות הגילוי מתקשה לעורר עניין רב, אף שיותר מ-100 מיליון דולר הושקעו ביצירתו.

בניגוד לגירסה של ורהובן, שדילגה בין כדור הארץ למאדים, בגירסה זו העלילה מתרחשת על כדור הארץ בלבד, וגם העלילה שונתה מעט וכוללת כעת דיסטופיה גשומה ואפלולית, צבא ענק של רובוטים שנראים כמו המשובטים מ"מתקפת המשובטים" והרבה מאוד תפאורות דיגיטליות רחבות יריעה, שעושות כמיטב יכולתן לחקות את "בלייד ראנר" בלי להיתבע על הפרת זכויות יוצרים. אבל זה לא באמת רלוונטי. כי מלבד מרדף ארוך ולא מעניין במיוחד, שבמהלכו בורח פארל מפני קייט בקינסייל הקשוחה (שנשואה לבמאי) וצבא המשובטים שלה, וכמה רפרנסים מביכים ומיותרים לסרט המקורי, אין בסרט הזה כלום. לא דמויות, לא הומור, לא מתח, לא קטעי פעולה שנחרתים בזיכרון, ובטח ובטח שלא עיסוק כלשהו ברעיונות הפילוסופיים שנטועים בסיפור של פיליפ ק. דיק "We Can Remember It for You Wholesale", שעליו מבוססת היצירה (מי אנחנו, מה אמיתי, מה חלום וכיו"ב).

אף שהופק לפני 22 שנה, סרטו של ורהובן עומד יפה במבחן הזמן וכיף לצפות בו גם היום. קשה לחשוב על סרט של שוורצנגר שמכיל כל כך הרבה אמרות שפר ("Get your ass to Mars!", "Richter, see you at the party!", "Cohaagen, give these people some air!", "Consider this a divorce!" ועוד ועוד, והכל במבטא אוסטרו-אמריקני שלא מהעולם הזה), וקשה לחשוב על דוגמה טובה יותר לבלוקבסטר מדע בדיוני שמצליח להיות גם מטופש, גם אלים וגם איכותי (אף שגם "רובוקופ" ו"גברים בחלל" של ורהובן לגמרי נכללים בקטגוריה הזאת). הגירסה החדשה, לעומת זאת, היא כל כולה אפקטים יקרים ואנשים רצים. אפשר להמר שאף אחד לא יזכור אותה בעוד 22 שנה. שלא לדבר על בעוד חמש דקות.

"זיכרון גורלי", ארה"ב 2012

ציון: 2