גשר על סודות אפלים

אולי כדאי להתחיל את הכתבה הזאת דווקא מהמוקד הגיאוגרפי שלה: גשר אורסונד, המחבר בין קופנהגן למאלמו. מדובר בפלא הנדסי ואסתטי, המצייר קשת מרהיבה ואלגנטית מעל המיצר הכחול שמתחתיו, ומחבר בין שתי מדינות סקנדינביות: שבדיה ודנמרק. על החוף הדני - קופנהגן המופלאה, Wonderful Copenhagen, התוססת והצבעונית; על החוף השבדי - מאלמו, העיר השלישית בגודלה במדינה, שבשנים האחרונות הפכה להיות מרכז למהגרים וגורמת כאב ראש לא קטן לשלטונות השבדיים. 

במאלמו מתחיל החלק הראשון של הגשר, 8 קילומטרים אורכו, שבסופם הוא צולל והופך למנהרה תת־ימית בת 4 קילומטרים נוספים. המנהרה מסתיימת בשדה התעופה של קופנהגן. הגשר נושא על גבו גם כביש וגם מסילת ברזל ובאמצעו עובר הגבול בין שתי המדינות. זהו הגשר הדו־

תכליתי הארוך ביותר באירופה, והוא נפתח לתנועה בשנת 2000. 

•••

הגשר הזה הוא הציר המרכזי שסביבו מתרקמת עלילת הסידרה הבלשית "הגשר"; "Bron" בשבדית, "Broen" בדנית; סידרה שהיא קו־פרודוקציה דו־לשונית, המתנהלת על הגשר ובשני צידיו, כשהגשר מחבר ומפריד בין גיבוריו הטובים והרעים, ובראשם הדמות החד־פעמית של סאגה, החוקרת השבדית. סאגה, בגילומה המבריק של השחקנית סופיה הלין, היא דמות שלא נראתה כמוה על המסך: בלשית מחוננת ומבריקה, אך נטולת כל כישורים חברתיים. יוצרי הסידרה נמנעו בכוונה מלהגדיר את סאגה כנמצאת על הרצף האוטיסטי, אך מצפייה בפרקים ספורים אפשר להבין שהיא אספרגרית. האומץ להציב דמות בעלת מוגבלות כזו כגיבורת סידרת משטרה, דייה כדי לזכות את יוצריה באות כבוד. 

קשה להאמין, אך ה"גשר", שעלתה לשידור בלא פחות מ־174 מדינות, כולל בישראל, וזכתה לרימייק אמריקני על הגבול בין ארה"ב למקסיקו, שעלה לכותרות, ולרימייק אנגלי־צרפתי בשם "המנהרה" (על שם היורו־טאנל, המחבר בין אנגליה לצרפת), החלה את דרכה כ... תוכן שיווקי.

"הסידרה נולדה בגלל שהאזור הדרומי של שבדיה, הגובל (בגבול ימי) עם דנמרק, רצה לעשות לעצמו יחסי ציבור. פרנסי האזור חשבו שהדרך הנאותה היא להפיק סידרת טלוויזיה דו־לשונית, שבדית־דנית, היקצו תקציב, וכך נולדה 'הגשר'," מספר ל"ישראל השבוע" האנס רוזנפלדט, היוצר והתסריטאי הראשי של "הגשר". 

השיחה עם רוזנפלדט מתקיימת בסוכנות הספרותית המעוצבת "סלומונסון", לכבוד מיזם אחר שלו, הפעם עם שותף לכתיבה בשם מיכאל יורת: סידרת מותחנים המתרכזים סביב סבסטיאן ברגמן, פסיכולוג משטרתי מהולל. חמישה ספרים בסידרה כבר ראו אור עד כה ב־34 מדינות ונמכרו בכ־3 מיליון עותקים, והשישי כבר בדרך. הספר הראשון בסידרה, "סודות אפלים", תורגם לעברית על ידי אסף שור, ועומד להופיע בימים אלה בהוצאת כנרת זמורה ביתן. 

כידוע, סקנדינביה הפכה בשנים האחרונות למעצמת מותחנים בינלאומית, כאשר כל מדינה תורמת את חלקה: שבדיה מובילה עם הנינג מנקל וסטיג לארסון ("נערה עם קעקוע דרקון"), נורבגיה עם יו נסבו ודנמרק עם יוסי אדלר אולסן. למרות זאת, יורת ורוזנפלדט טוענים שהיחס בשבדיה לספרי מתח הוא מזלזל. "ברגע שכסף נכנס לתמונה, וככל שהספר הופך פופולרי יותר - ההערכה הספרותית אליו יורדת", מסביר יורת. "אם כל כך הרבה אנשים קוראים ואוהבים את זה, זה לא יכול להיות ממש טוב".

האומץ בהצבת דמות בעלת מוגבלות כגיבורת סידרה. השחקנים קים בודניה (מימין) וסופיה הלין, מתוך "הגשר"

"אצלנו נוטים להעריך יותר דברים שבאים מחו"ל", מוסיף רוזנפלדט, "לכן אפילו היחס שמקבלים סופרים סקנדינבים טוב הרבה יותר ממה שמקבלים סופרים מקומיים. אני חושב שהנינג מנקל היה סופר המתח השבדי היחיד שהוערך, וגם זה בגלל שעשה גם דברים אחרים; הוא נחשב לגיבור תרבות, שגם כתב מותחנים. אתן לך דוגמה: כששודרה העונה הראשונה של 'הגשר', אחד המבקרים כתב שמזל שלסידרה יש במאית דנית ושחקנים דנים טובים, שיחפו על התסריט השבדי הגרוע... אחר כך החלו לזרום ביקורות מצוינות ממדינות אחרות: גרמניה, ספרד, ישראל (אחת המדינות שבהן התקבלה הסידרה הכי יפה), ופתאום - מהפך: העונה השנייה כבר הוכתרה כדבר הכי טוב שיצא משבדיה מעולם..."

השניים נפגשו ב־1993, כשכתבו לטלוויזיה - רוזנפלדט לאופרת סבון ויורת לסיטקום. "שמענו שהאנס כותב מוכשר, אז הזמנו אותו לכתוב פרק בסיטקום - והוא כתב את הבדיחה הטובה ביותר של העונה. התחלנו לדבר על עבודה משותפת, אבל רק ב־2006 התחלנו לעבוד יחד באמת". 

רוזנפלדט: "בגלל הניסיון של שנינו בכתיבה לטלוויזיה ולקולנוע, גם את הספרים אנחנו כותבים על פי כללי העבודה האלה. אנחנו יושבים יחד בתחילת כל ספר ומתכננים את קו הזמן של העלילה. כמובן, יש הרבה סצנות שאתה לא יכול לתכנן מראש והן עולות תוך כדי כתיבה. ואז אנחנו חוזרים לבתינו וכותבים בנפרד, כל אחד את חלקו. אבל אז אנחנו מתחילים לטלפן זה לזה עם רעיונות חדשים. הייתי אומר שאני מתעניין יותר בעלילה, ומיכאל בקול הפנימי של הדמויות".

 

"לא מאמינים בתחקיר"

"סודות אפלים" מתחיל כך: "האיש לא היה רוצח. הוא סיפר זאת לעצמו שוב ושוב בשעה שגרר את הנער המת במורד: אני לא רוצח". בשורה אחת עם המותחנים הסקנדינביים המשובחים ביותר, שאליהם הורגלנו בשנים האחרונות, "סודות אפלים" מלא הפתעות ותפניות לא צפויות. הוא לא נוטף דם, להפך. מעשי הרצח בו מועטים, והם כמעט הכרחיים להיגיון הפנימי של הספר. המאבק של החוקרים לגילוי הרוצח מתנהל בעיקר במישור הפסיכולוגי, ולכן דמותו של סבסטיאן ברגמן כל כך מרכזית וחיונית לסיפור. עם זאת, מדובר בדמות שקשה מאוד לחבב: הוא פוגע בכל מי שסביבו בלי רחמים, מכור לסקס מזדמן ובלתי סימפטי בעליל. 

בעברית יש אמירה, "ייקוב הדין את ההר". נדמה לי שחצבתם את דמותו של סבסטיאן בהתאם לרוח האמירה הזאת.

יורת: "זה נכון שלא אכפת לו אם הוא פוגע באחרים ולא אכפת לו לכופף כל חוק אבל אני לא חושב שהוא רודף אחר הצדק, הוא רוצה רק לנצח ולהוכיח שהוא הטוב ביותר. שוחחנו בינינו רבות על הדמות שלו בתחילת הדרך, ורצינו ליצור דמות מעניינת, מישהו מבריק בתחומו, ועם זאת מניאק. בייחוד בתחום היחסים החברתיים. הוא יבחר תמיד לפעול בדרך הלא נכונה". 

רוזנפלדט: "בגלל שהוא במצב גרוע אחרי שאיבד את אשתו ובתו בצונאמי של 2004, הוא העלה את עצמו על מסלול של הרס עצמי. הוא נאמן לעצמו ונצמד לדבר האחד שהוא יודע שהוא טוב בו: פתרון פשעים, משום שנכשל קשות בכל תחום אחר. היופי בדמות הזאת קיים בכך שהוא מכיר את האופי האנושי על בוריו, אבל לא מסוגל להשתמש בידע שלו על עצמו".

בספר יש השוואה יוצאת דופן בין התמכרות לסקס לרצח סדרתי. 

רוזנפלדט: "מיכאל עשה את ההשוואה הזאת. ההקבלה היא במישור הפנטזיה. בשני המקרים קיים דחף ליצור פנטזיה ולפעול על פיה. וכשאתה עושה את זה, אתה לא חש את ההקלה שזה היה אמור לגרום לך - אלא רגשי אשם וחוסר מנוחה. ואז אתה רוצה לעשות זאת שוב, מתוך תקווה שהפעם כן תבוא על סיפוקך. אבל אם תעשה זאת שוב, תימצא שוב בנקודת האשמה וחוסר הסיפוק, וחוזר חלילה. בשני המקרים פועל אותו מנגנון, שגורם לאותו רצף: אשמה, הקלה, פנטזיה וביצוע. לכן סבסטיאן שלנו רודף כל הזמן אחרי סקס חסר משמעות, ורוצח סדרתי - אחר הקורבן הבא".

המאבק לגילוי הרוצח מתנהל במישור הפסיכולוגי. כריכת הספר 

יורת: "וזו פשוט ההבחנה שלנו. אנחנו לא באמת מאמינים בתחקיר".

למה אתם לא מאמינים בתחקיר?

יורת: "אנחנו לא כותבים ספרי עיון. זו ספרות, Fiction. אם אתה מקדיש יותר מדי תשומת לב לתחקיר, סופך שתאמר: 'רגע, זה לא אפשרי בגלל שכך כתוב במקורות שלך'. לי זה לא משנה: אני צריך סיפור טוב. זה צריך להיראות אמין, להישמע הגיוני - אבל זה עולם בזכות עצמו. זו לא המציאות. התחקיר הוא חלק זעיר מהסיפור".

רוזנפלדט: "המבחן האמיתי הוא האם אני, כקורא, מאמין שמה שכתוב יכול לקרות. אם כן - זה לא חשוב אם מדובר בעובדות. קראתי לא מעט ספרים שבהם אפשר להבחין שהכותב עשה שיעורי בית מעולים והוא חייב להוכיח לקורא שהוא יודע המון. אם התחקיר מפריע לסיפור - זרוק את התחקיר ותישאר עם הסיפור. הסיפור תמיד בא קודם. אתה בונה עולם, וכל עוד אתה דבק בחוקים שיצרת עבורו - הכל בסדר".

זו לא גישה קצת ילדותית?

רוזנפלדט: "בהחלט! הסיפור הוא מגרש המשחקים שלנו וסבסטיאן ברגמן הוא הצעצוע: אנחנו שמים אותו כאן ושם, נותנים לו לעשות כל מיני דברים. זה כיף".

 

"מדינות אפלות ואפורות"

הפגישה עם יוצר "הגשר" מאפשרת להציץ אל העונה הבאה והמסקרנת של הסידרה. אוהבי דרמת הפשע ישמחו לגלות שהעונה הרביעית כבר יצאה לדרך, וכמחצית מפרקיה כבר צולמו. הסידרה מיועדת לשידור בסוף השנה הנוכחית או בתחילת השנה הבאה. צר לי לאכזב, אך מרטין רוד (קים בודניה הנפלא), שהיה השותף הדני של סאגה בשתי העונות הראשונות, לא ישתתף בעונה הזאת. לעומת זאת הנדריק, השותף החדש ובן הזוג המהוסס שלה, יככב לצידה, והעונה תעסוק בהרחבה בחיפוש אחר ילדיו (שהחל בעונה הקודמת). 

איך הגעת לרעיון שהזניק את הסידרה כולה? הסתכלת על הגשר המרהיב הזה וחשבת לעצמך: הי, מה שחסר פה זו גופה חתוכה לשניים? 

רוזנפלדט: "חיפשנו סיבה טבעית לשיתוף פעולה בין שוטר דני לשבדי, והפתרון היחיד היה לשים גופה בדיוק באמצע הגשר: זהו הגבול היבשתי היחיד בין שבדיה לדנמרק. ואז הבנו שאם מדובר בגופה שבדית, אפילו אם היא מונחת על קו הגבול, זה עדיין יהיה תיק שיטופל רק על ידי משטרת שבדיה. לכן נאלצנו לחתוך את הגופה לשני חלקים: החצי העליון שבדי, והחצי התחתון - דני. בכך אילצנו למעשה את שני כוחות השיטור לעבוד יחד, בשיתוף פעולה. בחיים זה לא עובד באמת; יש מעט מאוד שיתוף פעולה בין משטרת שבדיה למשטרת דנמרק".

רוזנפלדט טוען ש"הגשר הוא סוג של בועה מבחינת השפה, למשל: הסידרה היא דו־לשונית, וכל צד מדבר בשפה שלו. בחיים האמיתיים השבדים והדנים לא מבינים זה את שפתו של זה באופן כל כך זורם ואינטואיטיבי. הם צריכים לדבר לאט וברור. גם הפשעים שבהם עוסקת הסידרה הם קצת 'מנופחים': קשה להאמין שמישהו יתכנן ויוציא לפועל פשע־על שכזה, עם גופות וטכניקות מורכבות, ויצליח לבצע את זממו לאורך זמן בלי להיתפס. שבדיה ודנמרק הן מדינות אפלות ואפורות, אני מסכים, אבל לא עד כדי כך אפלות ואפורות".

איך נולדה הדמות יוצאת הדופן של סאגה?

רוזנפלדט: "היא נוצרה כסוג של תגובה לדמותו של מרטין. מרטין היה הדמות הראשונה שיצרנו, ורצינו להתרחק ככל האפשר מהסטריאוטיפ של שוטר לבן בגיל העמידה, כפי שהוצג פעמים רבות בטלוויזיה: זאב בודד, בדרך כלל גרוש, שמנהל יחסים גרועים עם ילדיו. לרוב הוא מוצא נחמה בבקבוק ושותה יותר מדי אלכוהול. במקום לדבר על רגשות, דמויות השוטרים הללו רק שתו וויסקי ובהו בחשיכה. רצינו ליצור דמות שונה לחלוטין: איש משפחה, שנהנה מסמול־טוק על יחסים, שמדבר על הרגשות שלו בפתיחות, מישהו שמחובר לצד הנשי שלו. וכך נוצר מרטין. ואז, כמובן, אמרנו לעצמנו שהפרטנר השבדי חייב להיות ההופכי הגמור שלו: קודם כל אישה; ואולי, מה שנעשה זה נשלול ממנה את כל המיומנויות החברתיות שלה. היא תהיה מאוד־מאוד טובה בתפקידה אבל לא יהיה לה מושג בענייני יחסים ורגשות; היא תהיה קצת 'גברית'".

עוד מספר רוזנפלדט שהם "נתנו את הטיוטה הראשונה שכתבנו לבמאית, שרלוט סילינג, והיא אמרה מייד שמדובר על אדם שנמצא על הרצף האוטיסטי. אבל אנחנו הבנו די מהר שאנחנו לא חייבים לאבחן אותה רשמית ככזאת בסידרה, שכן אם נעשה את זה, נהיה חייבים לתת לה להתנהג בהתאם, וזה יגביל אותנו.

"התוצאה היא שבדעת הקהל היא מאובחנת אבל בסידרה - לא. אין ספק שהמזל הגדול שלנו היה שמצאנו את השחקנית סופיה הלין, והיא פיענחה את הדמות בצורה מושלמת, ומגלמת אותה באופן פנטסטי".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו