טובעות במספרים

"מאחורי המספרים" מציע לצופיו שני סרטים בכרטיס אחד. מצד אחד, זוהי דרמת העצמה מעוררת השראה ומרוממת נפש העוסקת בשלוש נשים שחורות שמפלסות את דרכן בארה"ב הגזענית והסקסיסטית של תחילת שנות השישים. מצד שני, מכיוון ששלוש הגיבורות שלנו הן נשים מבריקות שעובדות כולן בנאס"א, הסרט גם מציג את המירוץ לחלל שהתנהל באותן שנים מול בריה"מ.

על פניו, מדובר בחומרים היסטוריים מרתקים ובעלי ערך, ובהחלט קשה להתעלם מהפן העכשווי המצער שמתלווה לעיסוק בגזענות ובסקסיסטיות שמוטבעות עמוק בתוך הממסד האמריקני. עם זאת, סרטו של תיאודור מלפי ("סנט וינסנט") הוא בערך הדבר הכי פחות מתוחכם והכי פחות נאמן לספרי ההיסטוריה שאתם יכולים להעלות על הדעת. התסריט שמנחה אותו מפוצץ בקלישאות ובסצנות צפויות שאמורות לגרום לכם לקום מהמושב ולהריע. וגם לא תמצאו כאן מחסור ברגעים דרמטיים שעושים כמיטב יכולתם ללחוץ לכם על בלוטות הדמע. 

טראג'י פ' הנסון (סידרת הטלוויזיה "אמפייר") מגלמת את קתרין - גאונת מספרים ממושקפת בסגנון וויל האנטינג שנעזרת באמה כדי לגדל שלושה ילדים חמודים. בתחילת הסרט היא מגויסת לעזור לצוות הגאונים שאמון על חישוב נתיבי התעופה של רקטות החלל האמריקניות, ומכיוון שהיא אישה שחורה, מדובר בלא פחות מתקדים שגורם זעזוע אדיר במערכת. למרבה המזל, הבוס של קתרין, שמגולם בידי קווין קוסטנר, אינו שופט את עובדיו על פי צבע עורם. ואתם יכולים להיות בטוחים שעוד יהיו לו כמה וכמה הזדמנויות להוכיח את זה.

במקביל, "מאחורי המספרים" גם מקפיד להתחקות אחר קורותיהן של דורותי (אוקטביה ספנסר) ומרי (ג'אנל מונה), שמתמודדות עם קשיים משל עצמן. הראשונה תקועה עם בוסית בעלת עיניים מתות ופנים חמוצות (קירסטן דנסט), שמפלה אותה בשיטתיות ובולמת את התקדמותה המקצועית, ואילו השנייה מוצאת את עצמה מגישה תביעה משפטית כדי שיאפשרו לה ללמוד בבית ספר ללבנים בלבד, על מנת שתוכל להשיג את תואר ההנדסה שבו היא כה חושקת.

שלוש הנשים האלה הן נשים מוכשרות, חזקות ומרשימות, ואין ספק שמדובר בחלוצות אמיתיות שפרצו את הדרך עבור אלה שבאו אחריהן. אבל האופן הסכמתי והמלאכותי שבו הן מוצגות בסרט לא ממש מאפשר לצופים להתייחס אליהן כאל דמויות בשר ודם. בתור התחלה, אין להן בכלל חולשות. בתור המשך, רבות משורות הדיאלוג שיוצאות מפיהן, שלעיתים קרובות מתפקדות גם כאקספוזיציה ו/או שיעור היסטוריה מזורז, מביכות במידת הישירות והבוטות שלהן. 

בתוך כך, האופן האגרסיבי והכמעט וולגרי שבו מטופלים השיאים האמוציונליים אינו מותיר כל ספק לגבי העובדה שמלפי ביקש ליצור כאן סרט אוסקרים. כל דמות מקבלת את המונולוג הגדול שלה, וכולן - כולל דמותו של קווין קוסטנר, כמובן - מקבלות את ההזדמנות שלהן "לנצח את הגזענות", "לשבור את המחסומים" ו"לעשות היסטוריה". 

בניגוד לחיים האמיתיים, אין כאן הפתעות שיקלקלו את החגיגה, וגם מתח אין. הנסון, ספנסר ומונה אמנם מגישות הופעות כריזמטיות ואינן מתקשות לעצב גיבורות מעוררות הזדהות. וגם קוסטנר מספק את הסחורה הצפויה בתפקיד שהוא כבר בוודאי יכול לעשות מתוך שינה. אבל קשה להגיד ש"מאחורי המספרים" הוא סרט מעניין או סוחף במיוחד. לקיטש שלו אין כל ערך תזונתי. והפיל־גוד הפטריוטי וחסר הבושה שהוא מציע מבוסס על נוסחאות הוליוודיות זולות ושחוקות מרוב שימוש, לא על המציאות. לראיה, הבמאי שלו הוא גבר לבן.

"מאחורי המספרים" ("Hidden Figures"), במאי: תיאודור מלפי. ארה"ב 2016