"אלו היו חיים טובים", זולגות דמעותיה של אחת המרואיינות בסרט התעודה האמריקני, הבוחן את השלכות אירוע הירי בבית הספר "סנדי הוק" בניוטאון, שהתרחש ב־2012. שלוש שנים אחרי מסע הירי הקטלני, שהסתיים ב־26 הלוויות, רבות מהן של תלמידי כיתה א', שבו מצלמות לקהילה הפצועה, שהתקשתה להשתקם מהטרגדיה האיומה. "אי אפשר להתאושש מזה", מודה איש דת מקומי, בסרט שכל אחד מהמרואיינים בו, בלי יוצא מן הכלל, בוכה למול המצלמה - אבות, אימהות, אחים, חברי סגל בבית הספר, חברים בקהילה. אף אחד לא יצא שלם מהיום ההוא, וסרט התעודה המצמרר מביא קולות ותמונות מתוך אסון מתמשך, שיש לו רק תאריך התחלה, ואין לו סוף.
"ניוטאון" הוא סרט קורע לב, המציף שאלות על גורל ומזל בחיים. גיבוריו שואלים לא מה אפשר היה לעשות אחרת אז, אלא מה אפשר לעשות אחרת היום. הצפייה בסרט מכריחה את הצופה לבחון את חייו, את סדר העדיפויות שלו, את גורלו. מבחינה זו, אף על פי שמדובר בסרט על טרגדיה רחוקה וספציפית, יש ל"ניוטאון" אפשרות להשפיע על כל אחד מצופיו.
נקודת המוצא של הסרט, שיחות הטלפון הבהולות למשטרה המדווחות על ירי בבית הספר, מכניסה את הצופה לאווירה הקשה. התמונות והסרטונים משתבצים בהמשך, מתעדים מוות אילם וחסר פשר. צעיר זועם מבני הקהילה רצח את אמו, שהיתה מורה בבית הספר, והמשיך למסע ירי מטורף, שבמהלכו חיסל 20 ילדים ושישה אנשי צוות. "ניוטאון" חוסך מהצופה את תמונות הזוועה מאותו יום ומביא את ההתמודדות של המשפחות עם המציאות הבלתי נתפסת. לצד ילדים שנרצחו בזוועה, ילדים אחרים שרדו. לצד הורים שאיבדו את עולמם, חיים בשכנות הורים שמזלם הטוב שפר עליהם. אחים גדולים מתבגרים לצל הטרגדיה, ובמקביל אחים צעירים נולדו בחלק מהמשפחות, עוד לא יודעים שעל לידתם ירחף תמיד צילו של הילד החסר. "אנחנו לא רוצים לטאטא את זה מתחת לשטיח, ובאותו זמן אנחנו לא רוצים לשקוע בזה", ניתח אביו של אחד מהקורבנות את הקונפליקט היומיומי והמתמשך שבו חיים בני ניוטאון.
גיבורי הסרט, אם אפשר לכנותם כך, הם כמה הורים ואחים אמיצים שהחליטו לשתף פעולה עם היוצרת קים סנייד. לא כל משפחה פתחה את אלבומיה וסרטוניה, לא כל השורדים רצו לספר את סיפוריהם. בכל זאת, מאוסף העדויות והמונולוגים הנרחב שאספה סנייד נוצר פסיפס מגוון על קהילה קטנה ואנושית, שעולמה חרב עליה ביום אחד. סנייד תפסה יפה את הפער בין התמונות השלוות - הנוף, העצים והשלג הרך המקיפים את העיירה הפסטורלית - לבין האימה והמוות המרחפים בכל פינה.
הציפייה למצוא בסרט כתב אישום נגד מוסד או בעלי תפקיד מתפרקת במהרה. זה פשוט לא הסגנון. "כולנו קורבנות של זה", אומר אחד מראשי ניוטאון, "הקהילה כולה היא קורבן". שכנתו של הרוצח רומזת משהו כללי על אישיותו של הצעיר האלים ("מכירים את הבתים של השכנים, לא תמיד מכירים את השכנים"), אבל פה מסתיים התחקיר על נסיבות הירי. "ניוטאון" מביאה סיפור דרמטי ומרסק ודורשת תשובה על אחת משאלות החיים הגדולות, מה הנורמה החברתית להמשך החייים לאחר אובדן של אדם קרוב. ל"ניוטאון" יש תשובות חלקיות בלבד. האמת, אי אפשר לצפות ליותר. "אני לא רוצה סיכום... אין סיכום. איך אי פעם אוכל לומר, 'זה בסדר, התגברתי על זה עכשיו?'" שואל אב אחד, ברגע אחד, ואי אפשר לא לשמוע את ליבו מתנפץ לרסיסים, שוב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו