הולי ג'יזס

"שתיקה" הוא ככל הנראה הסרט הכי אינטימי, הכי אישי והכי מפעים שיצא תחת ידיו של מרטין סקורסזה אי פעם. באותה נשימה, מדובר גם באחד מסרטיו הפחות מהנים והפחות פשוטים לצפייה (אלא אם כן הסרט האהוב עליכם של סקורסזה הוא "קונדון" או "הפיתוי האחרון של ישו"). 

בהתבסס על רומן מאת הסופר היפני שוסאקו אנדו, שמלווה אותו כבר שלושים שנה, סקורסזה, שהתכוון להיות כומר בטרם הפך לבמאי, מגולל כאן דרמה היסטורית אפית מרהיבה ומעוררת מחשבה שעוסקת ברודריגז (אנדרו גארפילד) ובגארופה (אדם דרייבר), שני נזירים ישועיים מפורטוגל היוצאים ליפן בחיפוש אחר המנטור שלהם, האב פררה (ליאם ניסן), שפיזר את הבשורה הנוצרית בארץ השמש העולה עד שנעלם. 

מדובר במשימה הרבה יותר קשה ומסוכנת ממה שניתן להעלות על הדעת. השנה היא 1640, וזה כמה שנים שהנצרות נמצאת מחוץ לחוק ביפן. עושי דברו של השוגון מסתובבים בין הכפרים ומדבירים כל אמונה שאינה בודהיסטית. נזירים המבקשים להפיץ את הבשורה והמאמינים שנוהרים אחריהם נדרשים לכפור באמונתם בפומבי, ואלה שמסרבים מעונים ו/או מוצאים להורג בדרכים אכזריות ונוראות.

על פי השמועה, גם האב פררה בחר לכפור באמונתו, אך שני תלמידיו מתקשים להאמין שהדבר אפשרי, ולמרות הסכנה הגדולה שמתלווה למשימתם, השניים נחושים להוכיח שמדובר בלא יותר משמועה זדונית. הם עושים את דרכם בסתר בעזרת מדריך מקומי לא מאוד אמין בשם קיצ'יג'ירו (יוסוקה קובוזוקה), שזוכה לתפקיד חשוב בדרמה שמתפתחת, ומוצאים מחסה בכפר קטן, לא הרחק מהחוף, שבו עדיין מתגוררים כמה וכמה תושבים מקומיים שממשיכים לדבוק באמונתם. 

בתחילה שני הנזירים מוצאים סיפוק גדול בכך שהם מצליחים לעזור ולחולל שינוי מסוים בחייהם של פשוטי העם שהם פוגשים, אך כאשר נציגיו של השוגון מגיעים לבקר באזור, הם מתחילים להבין את המחיר הבלתי אפשרי שמתלווה לכך. ולאחר שרודריגז נלכד, ונדרש לצפות במאמיניו בשעה שהם חווים התעללויות הולכות וגוברות, העניינים רק הופכים לגרועים יותר. האם יישבר ויכפור באלוהיו כדי להציל את הכפריים המסכנים? האם מדובר במבחן אמונה שעליו לצלוח? ומדוע לעזאזל אלוהים שותק לנוכח כל הסבל הנורא שמורעף על ילדיו? כל כך הרבה שאלות. וכל כך מעט תשובות.

מבחינה סגנונית, סקורסזה שואב כאן השראה משלל מקורות (ברסון, ברגמן, "אפוקליפסה עכשיו", קורוסאווה ועוד) ומספר את סיפורו בעזרת ארגז כלים חסכוני ונטול דאווינים שהותאם במיוחד למשימה. במילים אחרות, כל קשר בין סרט זה לבין סרטיו הפופולריים (כמו "החבר'ה הטובים" ו"השתולים", נניח), או הדרמות ההיסטוריות שביים (כמו "עידן התמימות" ו"כנופיות ניו יורק"), מקרי בהחלט. 

המצלמה אינה מרבה לזוז. הפסקול מתבסס על רחשיו של הטבע (רוח, גלים, צרצרים) ולא על קטלוג להיטי רוק, והמסע הפיזי והנפשי אולי מכיל שפע של רגעים ויזואליים עוצרי נשימה, אך בעיקרו מדובר במסע רוחני שנועד להתיש, להקשות ולייצר דיון תיאולוגי משמעותי סביב "השאלות הגדולות".

בתוך כך, מידת האיפוק הגבוהה שניכרת בעשייה והשימוש המפתיע בהומור רק מגבירים את האפקטיביות של המחזות הקשים שמוצגים לא פעם על המסך ומניבים יצירת מופת ספקנית, מרגשת ובלתי סנסציונית בעליל שנמצאת בקוטב המנוגד לתוצרת הנוצרית המתלהמת של במאים משוכנעים כמו מל גיבסון (ע"ע "הסרבן", גם הוא בכיכובו של גארפילד). 

אז לא, "שתיקה" ממש אינו סרט קל. אבל בין שאתם מאמינים באלוהים ובין שאתם מאמינים באמנות, הוא לגמרי שווה את המאמץ. 

"שתיקה" ("Silence"), במאי: מרטין סקורסזה. ארה"ב/טייוואן 2016