בעונה החדשה, השלישית, של הסיטקום לילדים "אלישע" נמצא יובל סמו המגלם את אלישע קיזלובסקי, עדיין בכיתה ו'. אותה צוואה מסבו, המלווה את הסידרה מהעונה הראשונה, מאלצת אותו לחבוש שוב את ספסל הלימודים כשהוא בן 30 פלוס ולחלוק ספרים ותובנות עם מתבגרים צעירים.
סיפור המסגרת של "אלישע" מכיל שפע של סיטואציות קומיות, פועל יוצא מפערי הגיל בין אלישע לבני כיתתו, וממשחק התפקידים ההפוך, שבו מבוגר מגלם ילד. מאז "ביג" חילופי תפקידים בין מבוגרים לבין ילדים מספקים שפע של חוויות קולנועיות וטלוויזיוניות משעשעות, כשהם מאירים בזרקור את האופן שבו מבוגרים נתפסים על ידי ילדים. לרוע המזל, עבור דור ההורים, המראה שמשתקפת עבורנו, גם מ"אלישע", לא מחמיאה במיוחד.
הפרק השני בעונה הנוכחית, "יום ההורה", הדגיש במיוחד כמה בעיות עכשוויות ביחסי הורים־ילדים. במסגרת תחרות השופוני הרב־עונתית, המתקיימת בכל עת ברשתות החברתיות ומחוצה להן, הזמינה המורה אבות לכיתה, לספר על עבודתם (אבות - כי נשים לא עובדות?). המירוץ להישגים ולתשומת לב לא החל בדור ה־Z, וכל תלמיד רוצה להתגאות באביו ולהרוויח בזכותו כמה נקודות פופולריות, ובייחוד אלישע. כשמוריס (מוני מושונוב) מגיע להופעת אורח בכיתה, אלישע תופר לו משרה בכירה במוסד ובנאס"א, שתאיר את שניהם באור חיובי. העסק הולך ומסתבך כשמוריס, הלוזר השכונתי, ממציא מבצעי הצלה גרנדיוזיים ומקטין את אלישע במקום לחזק את מעמדו החברתי. בשלב מסוים מגחך מוריס,"אלישע הוא קורבן של העבודה התובענית שלי", אמירה קומית שמאחוריה מסתתרת פיסת מציאות.
מומחים טוענים כי הורים מבלים עם ילדיהם כיום בממוצע כ־15 דקות ביממה (ללא מסכים. גם ללא אייפונים. פתאום הנתון נראה לכם הגיוני?). "יום ההורה" הוא מההזדמנויות הנדירות של הורים וילדים לבלות יחד, ועבור ילדים רבים לשמוע מה ההורים עושים כשהם בעבודה. את זה לא מספרת אף אחת מהדמויות, אבל הצופים עשויים להרגיש שהיחסים החמים הקיימים בין מוריס לאלישע (כולל "אני אוהב אותך!"), נבנו הודות למודל שסיפק לו האב הקרוב אליו, פיזית. מודל בטלן, אבל מודל.
קו עלילה שני בפרק עסק בתפקודה של יועצת בית הספר וביחסי אב ובן אחרים. ליאת הר לב ועלמה זק, המגלמות את יועצת בית הספר והמנהלת, בהתאמה, מביאות ל"אלישע" ניחוחות של מאסטר פיס. מעיצוב חדרה האפל של היועצת המלנכולית, ועד לדיאלוגים ביניהן, הר לב וזק הן שתי סיבות מצוינות לצפות בסידרה. העיסוק שלהן בתלמיד שון ("שון הוא ערימה של בעיות. זה קצת ילד, והרבה הרבה בעיות"), נשמע כמו סאטירה במיטבה, ומפגש הייעוץ של שון עם היועצת לשיחה טיפולית ("בגיל הזה חייבות להיות לך בעיות... חייב להיות לך דיכאון, ואתה מאושר בצורה מאוד לא בריאה"), צריך להיכנס לפנתיאון. היחסים של שון עם אביו, המנסה לרצותו בכל מחיר, יהדהדו גם הם עבור צופים מזן הורים, הרגילים לרוץ ולמלא כל משאלה של כל צאצא. בכלל, קרוב לוודאי שחלק מהבדיחות עובר לצופים הצעירים מעל הראש, ולכן "אלישע" מנסה לאזן, כשהיא פונה לקהל שלה גם עם פאנצ'ים בגובה העיניים (מוכר בקיוסק: "יש רק בוואריה בפיתה").
מי שיעז לחפש בסידרת ילדים עומק, ימצא אותו הפעם די בקלות. סיטקום טוב הוא תמיד תוצאה של כתיבה אינטליגנטית. אלישע הוא טיפוס שלילי, עצלן ולוזר כרוני, אבל "אלישע" היא ההפך מבטלנות ומבינוניות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו