על כולנו יש סיפורים על מאבקים אישיים מול הצרות שמזמנים לנו החיים, אך סיפורו של גור קוף מנדריל מהספארי הוא מרגש במיוחד, בעיקר בהתחשב בכך שהרך הנולד הוא בן פחות מיומיים. אתמול, כמו בכל בוקר, המטפלים במחלקת הקופים של הספארי הגיעו לנקות את בתי הלילה ולהכין את ארוחת הבוקר של הקופים.
הם החלו לנקות ולחתוך ירקות במקביל ואז הגיעו לחדר שבו שהתה באותו הזמן טינקרבל בת ה-13 עם בנה טוביה. אבל את עיניהם צד לפתע גור קטנטן חלש, חיוור ומותש מנסה להיאחז בטינקרבל והיא מנסה בזרועותיה הדקות לתפוס אותו אך ללא הועיל, הוא נגרר אחריה בחולשתו. אם גור קטן אינו מצליח לאחוז באמו זמן קצר לאחר שנולד, אין לה יכולת לשאת אותו, היא חייבת שהוא יוכל לעשות לפחות את הפעולה הזו.
המראה הזה היה קשה מאוד והמטפלים נכנסו בזהירות לחדר של טינקרבל. תוך כדי כך הם הרחיקו את טוביה בנה בן השנה ושלושה חודשים ולקחו את הגור הקטן במהירות למרפאת הספארי. הוא היה נראה חסר נשימה. גור קטן של קוף ולא משנה מאיזה מין, נראה כל כך דומה לגור אדם מתנועות גופו הקטן ועד הבעות פניו המתוקות והגור הקטן והחיוור הזה שחבל הטבור עוד השתלשל מגופו. המטפלים סברו שהוא נראה חסר חיים לגמרי.
טמפרטורה נמוכה מידי למדידת חום
אבל במרפאה של הספארי לא מאבדים תקווה אף פעם. תוך שניות ד"ר יגאל הורוביץ עטף אותו במעיל חם ובכפפות חד פעמיות שמולאו במים חמימים, והמטפלים יצרו סביבו מעין עריסה מחוממת. מכשיר חמצן הוצמד לפניו והוא קיבל זריקות שכללו ויטמינים וגם אנטיביוטיקה.
חום גופו היה נמוך כל כך שהמדחום לא הצליח למדוד אותו ולאורך דקות ארוכות נראו רק האותיות LOW, שבישרו לנו שחום הגוף שלו נמוך בצורה קיצונית. המטפלים עיסו את גופו הקטן כדי להזרים דם לאבריו ולחמם אותו. לאט לאט צבעו הלבנבן הפך ורדרד, הוא כבר פתח את עיניו החומות הקטנטנות והתבונן בצוות בסקרנות תוך השמעת קולות קטנים, עובריים.
חזרה לחיקה של אמא
הכוונה הייתה להשיב אותו לאמו במהירות האפשרית, ברגע שיתחזק ויוכל לאחוז בה. המטפלים ידעו כי אם יחזיקו בו וילטפו אותו, הם עלולים לסכן את הצלחת החיבור המחודש עם האם הטרייה. גם כאשר נוקה מהלכלוך שדבק בו, הקפידו המטפלים להשאיר עליו מעט לכלוך ו"ריחות קופיים".
שעתיים לאחר מכן, חום הגוף שלו, שהיה נמוך באופן חריג, עלה. עוד קצת חימום ועוד קצת נוזלים ובחשש לא קטן, נלקח הקוף הקטן מחדר האשפוז אל בית הלילה של הקופים. טינקרבל האם עמדה שם, היא הייתה נראית מבולבלת, נסערת ונרגשת. אי אפשר היה לצפות את ההתנהגות שלה וכל המטפלים שעמדו שם נשאו עיניים בציפייה שטינקרבל תדע מה עליה לעשות.
אחרי הציפייה הגיע הרגע המרגש - תוך שניה אחת היא אחזה בו, חטפה אותו אליה וחיבקה אותו. היא הצמידה אותו מיד אל שדיה והחלה להיניק אותו.
אתמול, לאחר שהתאושש, טינקרבל והגור העבירו את היום תוך השגחה צמודה בבית הלילה. המטפלים שמרו עליה ועל הגור שלה וצפו בו יונק ומתחזק. טינקרבל כבר הוכיחה את היכולות האימהיות שלה עם טוביה ובקרוב תוכל לצאת עם הקטנטן לחצר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו