אם הסתובבתם באביב האחרון ברחבי ארה"ב, רוב הסיכויים שמורן אטיאס הסתכלה עליכם מגבוה. בין שלל כוכבי "הרודן", דווקא פניה של הישראלית הם שנבחרו לקדם את העונה השלישית והאחרונה בסידרה המדוברת. כמעט בכל פינה צצו שלטי חוצות שעליהם מבטה חתום המבע של אטיאס, מקושט בעיטורי ערבסקות. חלומו של כל שחקן, רק שהיא כמעט לא נהנתה ממנו.
"שמעתי מחברים בלוס אנג'לס ובניו יורק שהפנים שלי נמצאות בכל מקום, אבל בדיוק הצטלמתי אז לפרקים האחרונים בהונגריה, וכשחזרתי לניו יורק כבר הורידו את השלטים. אולי אלוהים רצה שאשאר עם הרגליים על הקרקע.
"רק אחר כך, בלוס אנג'לס, נסעתי במונית, ופתאום עבר לידנו אוטובוס אקורדיון, שלכל רוחבו נמתחה המודעה של הסידרה. ביקשתי מהנהג שיעצור כדי שאצלם, ככה, כמו ילדה מתלהבת. זה היה ממש סוריאליסטי".
למרות ההצלחה שלה בארה"ב, אטיאס מתרגשת בכל פעם מחדש כשהיא מגלה עד כמה הרחוב אוהב אותה. זה קרה לה גם בסידרה הקודמת שבה שיחקה, "התרסקות", כשטיילה עם אחותה שני בטיימס סקוור ב־2008, "שתינו עם חולצות של I Love New York ונקניקייה בלחמנייה, ואז, באמצע הכיכר, ראינו פתאום שלט ענקי שהתפרש על צד שלם של אחד הבניינים, עם הדמות שלי מהסידרה. הייתי בהלם, זה היה הכי מגניב בעולם".
אנחנו נפגשים בבית קפה בווסט הוליווד, מרחק הליכה משדרת מלרוז האופנתית. אטיאס (35) שכרה כאן דירה לא מזמן, כי התחילה לשפץ את הבית שבבעלותה. הבית נמצא באזור קניון ראניון, למרגלות גבעות הוליווד המפורסמות, הצופות אל העיר.
היא לובשת סריג אפרפר ומכנסיים שחורים שקיבלה במתנה מדולצ'ה וגבאנה, אבל מבהירה מייד ששופינג הוא לא הגילטי פלז'ר שלה, הנה, את התיק שלה היא בכלל קנתה ברשת כלבו מקומית. אחר כך תזמין קפה "רותח רותח", כמו שהיא אוהבת, כי "קפה טוב הוא סוג של פינוק, וגם יין. אני בעד להכניס דברים טובים לגוף שלי, אני מאוד אוהבת קינוחים ועוגות, אבל שופינג? ממש לא".
בטח מפציצים אותך בבגדי מעצבים.
"בתקופת השפע של עולם האופנה, שכבר לא קיימת יותר, היו שולחים לי המון בגדים, אבל באתי מבית צנוע. אני יכולה לפנק מישהו אחר בקנייה בסכום גדול, אבל את עצמי אני מפנקת בדברים אחרים. בגיל 21 קניתי באיטליה נעליים של דיור שעלו 700 יורו. הן היו מזעזעות, אגב. נראות כמו נעלי סאדו־מאזו, עם ברזלים וניטים. נעלתי אותן פעם אחת. אין מצב שדבר כזה יקרה כיום".
• • • • •
עם החיוך הממזרי והגבות המעוצבות שהפכו לסמלה המסחרי, אטיאס היא אחת השגרירות המצליחות שלנו בעולם כבר 18 שנה. מגזין הבידור היוקרתי "וראייטי" סימן אותה לפני שנתיים כ"אחת הכוכבות הבינלאומיות שחובה להכיר". היא עברה לאיטליה בגיל 17, כבת חסותו של המעצב הנודע רוברטו קוואלי, המשיכה לדגמן גם לדולצ'ה וגבאנה והפכה למנחת טלוויזיה פופולרית. אחר כך עברה לארה"ב, והחלה לשחק בסרטים ובסדרות.
הבמאי והתסריטאי פול האגיס, ששני סרטים שכתב והפיק ("מיליון דולר בייבי" ו"התרסקות") זכו באוסקרים, ליווה את הקריירה שלה כשכיכבה בגירסה הטלוויזיונית של "התרסקות" ב־2008, לצד דניס הופר, ובסרט הקולנוע "שלושת הימים הבאים" ב־2010, לצד ראסל קרואו וליאם ניסן. בטלוויזיה הופיעה בתפקידי אורח בסדרות דוגמת "צווארון לבן" ו"CSI מיאמי".
העבודה המשותפת עם האגיס הובילה אותה לפני שלוש שנים גם לסרטו "גוף שלישי", שאטיאס כיכבה בו ואף סייעה בפיתוחו ובהפקתו. בארץ זכורים לה תפקידי הנחיה והופעות בסידרה "אלנבי" של ערוץ 10 ובסרט "כבוד" של חיים בוזגלו.
אבל היתה זו הסידרה "הרודן" של גידי רף שקיבעה אותה בליגה של הגדולים. אטיאס שיחקה בכל שלוש העונות בתפקיד הנשי הראשי, ואף רשמה הישג פמיניסטי כשהפכה לשליטה במדינה הערבית הבדיונית אבו־דין, תוך שהיא גוברת על צמד האחים שנאבקו על השלטון מתחילת הסידרה.
"הייתי מאוד מעורבת בבניית הדמות של לילה, שהיא למעשה רעייתו של אחד האחים. עוד בעונה הראשונה הצעתי להכין אותה לתפקיד פוליטי, בעונה השנייה היא רצה לנשיאות, ובסוף היא אכן התמנתה לנשיאה. כל מה שהדמות שלה לבשה זה לוק שהרכבתי מבגדים שמצאתי".
איך התכוננת לתפקיד הזה? הרי במציאות זה מחזה בלי אפשרי.
"הסתכלתי על מלכוֹת ירדן, נור וראניה, על גולדה מאיר ועל נשיאת פקיסטן בנזיר בהוטו, שנרצחה על ידי מחבל. בסוף מצאתי משהו באוויטה פרון (רעייתו של נשיא ארגנטינה חואן פרון; ד"כ), שנתן לי תוספת לדמות של לילה. אוויטה באה מהאשפתות, ולא בחלה באמצעים כדי להתקדם.
"חשבתי מה אני, כמורן, יכולה להביא ללילה שתהיה דמות סוחפת במדינה שלה. אז התאמנתי מול כיתת משחק, שזה הקהל הכי קשה, והחלפתי את ארגנטינה באבו־דין. ואז הצילומים של סצנות הנאומים ארכו 45 דקות במקום ארבע־חמש שעות".
"הרודן" הקפיץ את המניות שלך בהוליווד.
"זו היתה חוויה מאוד מלמדת, וכמאמר הקלישאה, הלכתי עם הלב שלי. יש תקופות בחיים שאתה מפקפק בקול הפנימי שלך, אבל אי אפשר לעשות אמנות בלי אמת. היום אני מבינה שצורת העבודה שלי עשתה לי ולקריירה שלי רק טוב".
• • • • •
היא אחת הכוכבות הראשונות בסוכנות של רוברטו בן שושן, החליטה השנה לחזור הביתה לסוכן שגילה אותה. רוברטו חתם עבורה חוזה טאלנט עם אולפני פוקס, שבו הם מתחייבים ללהק אותה להפקות שלהם, והיא מתחייבת להופיע רק אצלם. על פי ההערכות, החוזה עומד על יותר ממיליון דולר.
"ג'ון לנדגרף, נשיא ערוץ הכבלים של פוקס, FX, הוא אחד התומכים הכי גדולים שלי", היא אומרת. "תבין, הם רואים כל טייק וטייק, וכל מה שיורד בעריכה, לא רק את הטייק הערוך הסופי, מה שהקהל מכיר. ומה שג'ון אמר לי זה כמה אני מביאה את כולי לכל טייק. הם יודעים שהם יכולים גם להעניק לי את המושכות להוביל בעצמי סידרה".
יש דיבור כזה?
"כן. אנחנו לקראת עונת הפיילוטים, שבה רשתות הטלוויזיה בוחנות סדרות חדשות פוטנציאליות, והשאלה היא אם יהיה שם איזה סיפור שיגרום לי לרצות לקום כל יום בשלוש לפנות בוקר לצילומים ולהתכונן אליו - את זה אני עוד לא יודעת. הם צריכים לבדוק כמה כיוונים.
"יש כמה קומיקסים שפוקס הולכים לפתח, אבל אני לא יודעת אם בא לי לעוף ולהציל. ג'ון לא יציע לי משהו שיהיה פחות ממדהים".
בסידרה "הרודן". "חשבתי מה אני, כמורן, יכולה להביא לדמות של לילה" // צילום: יח"צ
בינתיים, עד שתקבל סידרה משלה, תופיע אטיאס ברימייק של סידרת המתח "24", שיעלה בארה"ב בתחילת פברואר. הגלגול החדש של הסידרה (12 פרקים) הוא אחד ההימורים הבולטים במחצית השנייה של עונת השידורים הנוכחית בארה"ב; ההשקה החגיגית קיבלה את משבצת השידור הנחשקת ביותר בטלוויזיה האמריקנית - מייד לאחר משדר הסופרבול עתיר הרייטינג.
• • • • •
במקום הסוכן הנמרץ ג'ק באוור (שאותו גילם קיפר סאת'רלנד, שהפעם יתרום את חלקו רק כמפיק שותף), יעמוד במרכז ההתרחשויות אריק קרטר (בגילומו של השחקן העולה קורי הוקינס), יוצא יחידה מובחרת שהיה אחראי לחיסולו של ארכי־טרוריסט. בשובו לארה"ב הוא נעזר ביחידה ללוחמה בטרור כדי להגן על עצמו מנקמה של ארגון הטרור, ואגב כך מוצא את עצמו מנסה למנוע פיגוע ראווה שקשור בסנאטור שרץ לנשיאות ארה"ב.
את "24" המקורית יצר הווארד גורדון, ממפיקי הטלוויזיה המוערכים בתעשייה, שעבד עם אטיאס גם ב"הרודן". בין הכוכבים אפשר למצוא את ג'ימי סמיתס ("NYPD", "הבית הלבן") בתפקיד הסנאטור, ואת מירנדה אוטו ("שר הטבעות"), כרעייתו והמנהלת לשעבר של היחידה ללוחמה בטרור.
אטיאס, שמגלמת רוצחת שכירה, תפציע לראשונה בפרק השביעי, ותמשיך להופיע על המרקע עד סוף העונה. "אני מתנקשת שבאה לבצע את העבודה שלה ואמורה לעזוב. ברגע שנכנסתי לדמות התאהבתי בה. אצלי היא לא תהיה רק מישהי שבאה לחסל וזהו. משהו בנשמה שלי יביא אותה למקום אחר".
אני מרשה לעצמי לנחש שהמתנקשת ישראלית.
"נכון, ובחרו לה שם מוזר - 'סידרה'. בהתחלה התנגדתי, אמרתי להם שזה לא שם ישראלי אופייני. אבל אז חשבתי, בעצם, למה שרוצחת כמוה תשתמש בשם האמיתי שלה? לא ברור בדיוק מה העבר שלה, אלה דברים שיתגלו בהמשך, במהלך העונה הנוכחית או בזו שאחריה.
"היה לי תמיד חלום לשחק סוכנת מוסד. כהכנה לתפקיד הזה קראתי את הספר של ניסים משעל ומיכאל בר־זוהר על המבצעים הגדולים של המוסד. רק כשאתה קורא אתה מבין עד כמה הסוכנים האלה הם למעשה שחקנים. רק שאין להם אפשרות לטייק שני.
"שתבין, לפני '24' היה לי בכלל פחד מרובים. לפני שנה הציעו לי תפקיד אקשן, הלכתי למטווח כדי להתכונן לתפקיד, והידיים שלי רעדו. לא הצלחתי להחזיק את האקדח. הייתי חייבת לעצור, ממש הזדעזעתי מהחוויה".
למה?
"יש לי אסוציאציות נוראיות מכלי נשק. הרי גדלנו בארץ עם פיגועים ואזעקות ממלחמת המפרץ, וזה משהו שהשפיע עלי. מה יקרה אם אפגע במישהו?
"הפעם אמרתי לעצמי, די, אני חייבת להשתחרר מהטראומה ולהתאמן. עבדתי יום־יום עם בחור מדהים בשם אהרון כהן, יוצא קומנדו, והוא חינך אותי למחשבות על הדמות ואיזה מחיר מטורף מישהי כמוה משלמת. תירגלנו מעקבים ומארבים ברחבי לוס אנג'לס, עשינו סימולציות שיורים עלי ושאני בדרך לחסל מישהו. זה היה מטורף.
"אז בוא נסכם שאני צלפית מצטיינת, אבל זה לא כישרון שהייתי רוצה להשתמש בו".
"לפני '24' פחדתי מרובים" // צילום: איי.פי
אטיאס מספרת שקיבלה בשנה האחרונה כמה וכמה הצעות לתפקידים, שאותן דחתה. "הציעו לי להצטלם לסרט ההמשך 'XXX: הילוך גבוה' עם וין דיזל ולעיבוד הקולנועי של 'משמר המפרץ'. אבל אלה מקומות שבהם לא רוצים שתעמיק כשחקן. הציעו לי גם תפקיד בסידרה קלילה ומגניבה, אבל זה לא ארון סורקין. לא מבקשים ממך שבאמת תביא מעצמך משהו.
"יש סרטים גדולים שהציעו לי, אבל לא התחברתי אליהם, והיה גם הסרט 'אור ירח' (סרט שנחשב לפייבוריט בעונת האוסקרים הנוכחית; ד"כ), שכל השחקנים שנבחרו אליו לבסוף היו אפרו־אמריקנים.
"הסרט הטרי של דנזל וושינגטון, 'גדרות', על המחזאי זוכה הפוליצר אוגוסט ווילסון, הוא בדיוק משהו שהייתי רוצה לעשות. זה החלום. אני מאוהבת קשות בדנזל".
בתחילת הקריירה היית פחות בררנית?
"לא מזמן ישבתי עם אחותי, אנחנו מפתחות משהו ביחד, והסתלבטנו על סרטון שלי מהימים שבהם הנחיתי תוכנית טלוויזיה באיטליה. בחורה בת 22, עם מכנסונים אדומים שנראים כמו תחתונים, חולצה קטנה עם לב נוצץ, רוקדת בשידור חי מול אחד האורחים בקהל, מאושרת לגמרי.
"בסיטואציה ההיא באמת הייתי שם, רציתי לעשות את זה. השנים ההן היו רוויות שמחה, והן הובילו לבחירות שבאו בהמשך. אבל לא הייתי רוצה לחזור לעשות את זה.
"מתחילת הקריירה היתה לי משיכה לסיפורים מורכבים ומלאי רגש. מתוך עשרות אודישנים שעשיתי, התקבלתי בדיוק לדמויות כאלה. אלה תפקידים שמגיעים בתקופות מסוימות, הם לא נכתבים כל פעם. יותר קל לעשות סרט כמו 'הצורך במהירות' או סרטי מכוניות בהמשכים - פשוט מחליפים את הצבע של האוטו (צוחקת). זו אותה הפורמולה".
• • • • •
לא במקרה מזכירה אטיאס את סרטי המכוניות הדוהרות. "מהיר ועצבני" היתה הסידרה שהקפיצה את הקריירה של גל גדות, עמיתתה להצלחה בהוליווד, והעניקה לה בסופו של דבר את תפקיד וונדר וומן.
"מי שבתוך התחום יודע שההמראה לא מתחילה משום מקום. אפילו ג'יזל בונדשן מספרת על שנים שבהן היא נבחנה ולא קיבלה עבודות, ולפעמים אתה שומע על סרט שזכה באוסקר, ומתברר שעשר שנים הוא ישב במגירה.
"יש בהחלט אלמנט של מזל בקריירה של כל אחד. אלה דברים שאינם בשליטתך, ואתה צריך לקבל הכל באהבה ובחיבוק. אני לא אוהבת לעשות השוואות, כי אף אחד לא מרוויח מזה. אם תשב מול כל בחורה, היא תספר לך על המאבק ועל המחיר שהיא שילמה בדרך לפריצה".
את מכירה את גל אישית?
"כן, יצא לי להכיר אותה, והיתה לנו סוכנת משותפת. זה משפיע לטובה, כי אנחנו באות מאותה מדינה קטנה. ברגע שיש הצלחה מקומית, היא סוללת דרך לדברים נוספים".
סרטי גיבורי על בכלל מדברים אלייך?
"אני לא קמה בבוקר ורוצה להיות חללית. אבל אם יש סיפור מדהים שכתוב טוב, אני אשקול. אם דנזל וושינגטון יעשה פעם סרט עם חלליות וגיבורי על, ויצטרך מישהי שתסחב לו את החרב - זה יהיה סבבה מבחינתי".
ובכל זאת, צריך להתפרנס.
"נכון, אני רוצה להיות כל הזמן במקום בטוח כלכלית. שאם ההורים שלי או חברים יצטרכו משהו, הם יוכלו לפנות אלי לעזרה. לכן דיברתי עם הסוכנים שלי שלא נחכה רק לתפקיד האייקוני המורכב הבא, כי הוא בא רק פעם בתקופה. האמת היא שאחרי קריירה יפה ושלוש שנים ב'הרודן', בא לי לעשות משהו נטול רגש, שבו אני כמו מכונה או רובוט".
תרצי לנסות תיאטרון? ברודוויי?
"לא תאמין, אבל בדיוק הציעו לי משהו על הבמה. זה משהו אדיר, אחת ההצעות הכי מחמיאות שקיבלתי בחיי. היוצר אמר שאין לו ספק שאני הבחורה הנכונה לתפקיד... הוא השתמש במילים קצת יותר מחמיאות (צוחקת).
"הבעיה היא שיש שם אלמנט של שירה, ואני לא יודעת אם אני יכולה לענות על הצרכים האלה. בתחילת הקריירה שלי באיטליה הציעו לי להקליט אלבום, ורצו לשווק אותי כמו הזמרת שאדיי. אני לא יודעת אם אני יכולה לספק בשירה רגש מדהים כמוה. במשחק, לעומת זאת, אני יודעת לרגש ולחדור ללב של הצופה. בכל מקרה, אני מחפשת עכשיו מורה לשירה, אתה מכיר מישהי?"
אטיאס מספרת ששחקנים מהארץ שנוחתים באל.איי פונים אליה לעזרה. "בעזרת השם, כשהבית שלי יהיה בנוי, יהיה להם גם חדר שם. התחושה הכי מגעילה היא להיות חסר אונים.
"הפעם הראשונה שהרגשתי את זה בעוצמה היתה כשהגעתי עם כוחות החילוץ להאיטי, אחרי רעידת האדמה ב־2010. הרגשתי הכי נורא בעולם. עזוב את חוסר האונים כשאתה לא מקבל אודישן, זה כלום. דרך העבודה ההומניטרית אתה מוצא את השליחות.
"לא מזמן השתתפתי בלונדון בערב התרמה לבניית בית ספר בהאיטי, במסגרת עמותת 'אמנים למען שלום וצדק'. אספנו שם מיליון דולר. בכסף הזה בנו בית ספר על החורבות שם, ואפילו קראו לאחת הכיתות על שמי. זה הבית השלישי שלי, אחרי חיפה ואל.איי.
"הפעם השנייה שהרגשתי חוסר אונים היתה כשלאבא שלי היה התקף לב. אז אם יש מישהו שאני יכולה לעזור לו, אני אוהבת את המקום הזה. אם לא הייתי שחקנית הייתי בטח פסיכולוגית, זה מה שלמדתי בתיכון. משם גם האהבה שלי לדמויות ולסיפורים".
את מרגישה פרגון מהארץ?
"אני לא גרה בארץ הרבה שנים, אבל כשאני באה לביקור, אני מרגישה חיבוק והערכה. פעם הייתי מופיעה כל הזמן במדורי הרכילות, 'מורן יצאה עם זה ונפרדה מההוא'. הייתי קוראת וצוחקת שהחיים שלי ממש נשמעים מעניינים. ברוב המקרים זה היה רחוק מהמציאות. אני לא משחקת את המשחק ולא הולכת לאירועים ולפתיחות, התעייפתי מזה".
• • • • •
לפני שלוש שנים הזדמן לה לראשונה לשלב פרויקט מדובר בארץ, כשהצטלמה ל"הרודן" בכפר סבא. עד שמבצע "צוק איתן" גרם למפיקי הסידרה לקפל את הציוד ולברוח.
"הייתי מאושרת עד הגג שהפקה הוליוודית כזו גדולה מגיעה לישראל ותוביל לתעסוקה של אלפים, ותפתח דלת לעוד סדרות וסרטים שיצולמו בארץ. זה היה מרים את התעשייה, את המלונות, את המסעדות. וגם במישור הפוליטי ניתנה לנו הזדמנות להתקרב לשכנינו, שמכונים 'אויבינו', דרך חיבור אמנותי שיכול להוביל לדברים אחרים.
"כשהתקווה הזו התרסקה במלחמה, אמרתי שאין מצב שאני נוסעת עם כל הצוות להמשך הצילומים בטורקיה. הודעתי שאני נשארת במדינה שלי בזמן המלחמה. רציתי להיות חלק ממה שקורה בארץ, להרגיש על גופי איך זה כשבעולם מדווחים משהו שונה לחלוטין ממה שקורה אצלנו, פשוט שקרים בכל התקשורת העולמית.
"כשהצטרפתי אליהם בטורקיה, היתה הפגנה מול המלון שבו שהינו, שרפו דגלי ישראל, ואני לא הרגשתי בטוחה. הייתי מחויבת לסיים את העבודה, אבל אמרתי שאני לא מוכנה לצלם עונה נוספת בטורקיה. לא רק שלוקחים את הפרויקט מהמולדת שלי - עוד להעביר את זה לטורקיה, ושהם יקבלו פרנסה? אין מצב.
"זו המלחמה הקטנה שלי בכל הדבר הזה. יש גם איזה סרט שקשור בנושא, שאני מפתחת עכשיו. אני נפגשת עם כל מיני מפיקים, לראות אם יש כיוון".
את מנחה הרבה אירועים למען ישראל באמריקה.
"לדברים כאלה קשה לי להגיד לא, כי כבר מגיל צעיר, כשעברתי לאיטליה, ישראל היתה התווית הכי מזוהה איתי. תמיד דיברתי על המדינה, ובראיונות באיטליה תמיד הוצגתי בתור הישראלית.
"כנראה שמכל הדברים שאפשר לומר בשבחה של ישראל, הים והמסיבות והאוכל, אני נמשכת לדבר על נושאים רציניים שמעסיקים אותי. אנשים מעריכים את זה ומזמינים אותי, כי רואים שזה בא מהלב. רוב האמנים אולי יושבים על הגדר, אבל בגיל 35, איי דונט גיב א פאק. אני רוצה להביע את דעתי".
את רואה את עצמך בפוליטיקה?
"כששואלים אותי עם מי הייתי חולמת לשבת לארוחת ערב, אני עונה בגין. בסופו של דבר, הוא הכי מעניין אותי. בגין ניהל את תהליך השלום עם מצרים, והייתי שמחה להבין ממנו איך הוא עשה את זה".
הצבעת בבחירות האחרונות בישראל?
"לא, הייתי בארה"ב. גם בבחירות פה לא הצבעתי, למרות שיש לי זכות הצבעה. אם הייתי מצביעה, זה היה להילארי קלינטון".
• • • • •
בית הוריה של אטיאס, יעל ומרדכי, אמנם רחוק גיאוגרפית, אבל בארה"ב היא מוקפת בדודים ובבני משפחה. גם אחותה הצעירה, שני, עברה לפני שנתיים ללוס אנג'לס. האח הבכור מיכאל מתגורר עם אשתו ושני ילדיו במחוז אורנג', מרחק שעה נסיעה.
"החלום שלי הוא שגם הוריי יעברו לגור פה, אבל זה קשה, בגלל סבתא שלי, שמאוד קשורה לאמא שלי בארץ. זה לא פייר, גם אנחנו פה רוצים את אמא".
הרזומה הרומנטי שלה כולל את השף אביב משה, את הכדורגלן הרומני אדריאן מוטו ואת הפלייבוי והמיליארדר האיטלקי לאפו אלקין. אבל לגבי המצב היום היא שומרת את הקלפים קרוב לחזה.
"אני יודעת שלקוראים יש עניין לדעת, אבל תרשה לי לשמור את זה לעצמי. כי אני במקצוע שבכל פעם אני משאירה חלק ממני בדמות, אני עירומה. כשאני יוצאת לבלות או במפגשים חברתיים, הנושא האחרון שאני רוצה שידברו עליו הוא אני.
"מגיל צעיר גרתי במקומות שונים בעולם, וזה השפיע על איך שאני מרגישה, איך שאני נראית, מה אני מצפה מגבר, ואיך אני רוצה שהוא יחזר אחריי. עדיף לא לצפות לכלום, תאמין לי.
"ככלל, אני מתחברת לאנשים יותר נוסטלגיים, בני 80 פלוס (צוחקת). גדלתי בבית של סיפורי תורה, וכמו שאנשים מסוימים מכורים למדע בדיוני, אצלי זה העניין. אבל כן נהניתי ב'מלחמת הכוכבים' החדש, שחבר שלי הפיק".
חבר חבר?
"לא. מין חבר כזה, אתה יודע (מצחקקת). תכתוב 'היא הסמיקה'".
יש לך בוודאי חברות שהן נשואות ואימהות לילדים. זה מלחיץ אותך?
"שוב, השוואות כאלה הן סוג של סרטן נפשי. כשאני חוטאת בהן זה רק עושה לי רע. אני לא רוצה שאף בחורה צעירה או בחור צעיר יקראו את הכתבה וזה ייתן להם לגיטימציה לחשוב כך, כי זה מכוון אותנו לעשות משהו שאחרים עושים ולא מקשיבים למה שהם באמת רוצים.
"אם אני מנסה להתנתק מכל הקולות סביבי ולשאול את עצמי מה אני רוצה, אני יודעת שאני רוצה אהבה חסרת תקדים וללא פשרות. אהבה חזקה, הערצה, כבוד, ובמקום הזה, ילדים מגיעים. אין גבולות. ילדים, כלבים. אני רואה משפחה מורחבת. הכל יהיה בסדר".
dudic@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו