"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
נשים גדולות
"לא פה, לא שם" הוא יצירה פמיניסטית תוססת, רבת עוצמה ומרגשת, שמביאה את סיפורן של שלוש נשים ערביות בת"א
מימין: מונא חוה, שאדן קנבורה וסאנא ג'ממאליה ב"לא פה, לא שם". עושות את תל אביב

נשים גדולות

"לא פה, לא שם" הוא יצירה פמיניסטית תוססת, רבת עוצמה ומרגשת, שמביאה את סיפורן של שלוש נשים ערביות בת"א

ישי קיצ'לס
, עודכן

עם סרטים כמו "ההר", של יעל קיים, "לעבור את הקיר" של רמה בורשטיין, "סופת חול" של עלית זקצר ו"אנשים שהם לא אני", של הדס בן ארויה - שהסתובבו בפסטיבלים ברחבי העולם, קטפו פרסים רבים וזכו בשבחים מכאן ועד להודעה חדשה - שנת 2016 מיצבה את עצמה כשנה יוצאת מן הכלל עבור במאיות מקומיות ועבור סיפורים שבמרכזם עומדות נשים.

כעת, עם עלייתו למסכים של "לא פה, לא שם", סרט הביכורים האמיץ, האנרגטי ופורץ הדרך של מייסלון חמוד, ניתן לומר שהמגמה המבורכת גולשת גם אל תוך ראשיתה של 2017.

סרטה של חמוד מתחקה אחר שלוש נשים ערביות צעירות ועצמאיות שנטשו את משפחותיהן המסורתיות והחונקות בצפון הארץ והפכו לשותפות לדירה בליבה של תל אביב המשוחררת והמתירנית.

לילא (מונא חוה) היא עורכת דין יפה וקשוחה שאוהבת לעשן, להתמסטל ולרקוד; סלמא (סאנא ג'מאליה) היא תקליטנית לסבית שמתפרנסת מעבודות שונות בסצנת חיי הלילה; ואילו נור (שאדן קנבורה), שעוברת לגור עם השתיים בתחילתו של הסרט, היא סטודנטית דתייה למדעי המחשב, שמתכננת להינשא מייד כשתסיים את לימודיה.

חמוד, שכתבה וביימה, מפליאה לשרטט את עולמן המורכב, המאתגר ורווי הסתירות של שלוש הגיבורות שלה, כאשר התסריט הקולח והגדוש באירועים עוקב במקביל אחר סיפוריהן השונים, שעוסקים כולם, בסופו של דבר, בחיפוש אחר אהבה.

על אף ששלושתן כבר עשו את הצעד הגדול ועזבו את הבית, הסרט שב ומדגיש שבכל רגע נתון עשויה להגיע תזכורת צורבת נוספת לכך שהמאבק שלהן לעצמאות עוד רחוק מסיום (ואולי לא יסתיים אף פעם). לילא החזקה והדעתנית מתויגת כ"מופקרת", ומתקשה למצוא גבר ערבי שיקבל אותה כמו שהיא; סלמא, לעומת זאת, מסתירה את נטייתה המינית מהוריה, וממשיכה לפגוש חתנים פוטנציאליים כדי לרצות אותם; ונור המופנמת, שמגלה עולם חדש ומופלא דרך שתי חברותיה החדשות, מוצאת את עצמה מסתבכת עם הארוס שלה, שבין השאר מתעקש שתוותר על שאיפותיה המקצועיות ותתמסר לחינוך הילדים.

"לא פה, לא שם" אמנם עשוי היטב, אך הוא אינו נושא בחובו בשורה קולנועית מרעישה. למעשה, לפרקים הוא קצת נראה כמו פרק פיילוט לסידרת טלוויזיה, כאשר חלק ממהלכיו היותר צפויים/מאולצים של התסריט בהחלט תורמים לכך.

עם זאת, שלוש השחקניות הראשיות עושות עבודה מצוינת ואינן מתקשות לזכות באהדת הצופים, וככל שהסרט מתקדם אל עבר יעדו, כך גם מתעצם המטען האמוציונלי של מסען. התוצאה היא יצירה פמיניסטית תוססת, רבת עוצמה ומאוד מרגשת שבכוחה לשנות את חייהן של לא מעט נשים צעירות ממסגרות מסורתיות שמרגישות לכודות, אבודות ובודדות בחייהן. במילים אחרות, מדובר באירוע מכונן.

"לא פה, לא שם", כתבה וביימה: מייסלון חמוד. ישראל/צרפת 2016

yishai.kiczales@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...