רס"ן בן ארי ז"ל הובא למנוחות

רב סרן חגי בן ארי ז"ל , בן המושב נוב שנפצע באורח אנוש במבצע צוק איתן בעזה, הובא למנוחות לאחר שנפטר הבוקר (רביעי) . הללויתו יצאה ממושב נוב בררמת הגולן בו התגורר והוא נטמן בבית העלמין חיספין. בן ארי ז"ל הותיר אחריו אישה ושלושה ילדים.

מזכירו הצבאי של ראש הממשלה ומפקד חטיבת הצנחנים לשעבר תת אלוף אליעזר טולדנו ספד לבן ארי: " היום יצאנו מחאן יונס, היום הסתיימה המלחמה . מבצע "צוק איתן" מצטרף לפרקי המורשת של ארצנו האהובה הנלחמים עליה פעם אחר פעם באותם מקומות. המלחמות משנות את אופיים אך הצנחנים לא. חגי ידע שבנו ורק בנו תלוי גורל המערכה והוא זינק אל המלחמה כשרוח הקרב מפעמת בו. שמחנו שהגעת להלחם לצידנו, ולא חשבנו שאפשר אחרת. בשיחת ערב המלחמה ביקשת את הפיקוד על הסיירת. הוא אהב את הסיירת והיא ציפתה לו. זה אך טבעי שתמונתו תהיה תלויה בין מפקדי הסיירת".

הנשיא ראובן (רובי) ריבלין ספד היום לרב סרן חגי בן ארי, עם היוודע דבר מותו: ״חגי בן ארי, האיתן בלוחמים, תפארת בחורינו, דגול מרבבה. אנחנו מצדיעים לך בלכתך הבוקר חגי, הצדעה שקטה ואצילית כמו הרוח שאתה מותיר בנו. אנחנו מודים ומצדיעים לך, מפקד סיירת הצנחנים, יחד עם שורות של לוחמים שזכו להסתער אחרייך".

שר הביטחון, אביגדור ליברמן ספד לבן ארי בעמוד הפייסבוק שלו, וכתב: ״עם ישראל כולו מרכין היום את ראשו על מותו של רס״ן חגי בן ארי ז"ל שנהרג ב'צוק איתן'. בן ארי שהיה מפקד האימונים והכשרות ביחידת מגלן היה מלח הארץ, אות ומופת ללוחמים שתרם רבות לביטחונה של מדינת ישראל. אני משתתף בצער המשפחה. יהי זכרו ברוך״.

בן ארי נפגע קשה בראשו מכדור של צלף, ומאז הפציעה, שאירעה לפני כשנתיים וחצי, הוגדר כצמח ולא שב להכרה. הוא שהה בביתו שברמת הגולן - בית שנבנה עבורו בשנת 2015 בצמוד לבית משפחתו. בן ארי אושפז תחילה בבית החולים סורוקה, משם עבר לבלינסון. ביולי 2015, כשנה לאחר שנפצע, הוא שב לביתו וטופל שם.

הקצין המצטיין היה בחופשת רגילה עם תחילת המבצע בעזה, אך בחר לחבור לחייליו ולהילחם עמם. הוא נפצע בקרבות בחאן יונס, כאשר בימי המבצע הראשונים הוטל על הכוח שלו לתקוף מספר מבנים.

תוך כדי חילופי אש כבדים, השלכת רימונים וירי מנשק קל ומקלעים, נפגעו בכוח מספר קצינים ולוחמים, בהם מפקד הסיירת המיועד, רס"ן חגי בן ארי, שנפצע באורח קשה מאוד.

בעבר סיפרה רעייתו מוריה ל"ישראל היום" על הרגעים הקשים: "המודיעים חיכו לי שאחזור מהלימודים. זו היתה זוועה. הכנסתי אותם הביתה והתיישבתי על הספה. בזמן שהקצין הלך מהדלת לספה, היו שתי שניות שאמרתי לו 'אל תגיד'... חששתי לשמוע משהו אחר. ואז הוא אמר לי שחגי פצוע אנוש. בתוך שנייה אחת, החיים שלי השתנו. היום, בדיעבד, אני כבר לא יודעת מה הייתי מעדיפה שיודיעו. אין עדיף פה. יש את מה שאתה מקבל".