ביקורת במשקל נוצה

הכנסת אינה נוהגת לחשוף את דו"חות הביקורת הפנימית שלה לציבור. היא שומרת עליהם בחדרי חדרים כאילו חבויים בהם סודות מדינה כמוסים ביותר. רק מספר זעום של עובדים בכירים בכנסת רשאים לעיין בהם. "ישראל היום" ביקש להעביר לעיונו את הדו"חות ולאחר עיון בעשרה מהדו"חות שהועברו אלינו, אפשר להבין מדוע לא ממהרים בהנהלת הכנסת לחשוף אותם.

מרבית הדו"חות שהכינה מבקרת הפנים, גילה רוטשילד, עוסקים בנושאים נקודתיים ובדרך כלל גם שוליים. הנה כמה דוגמות לנושאי הביקורת: הליך בחירת אנשי משמר הכנסת למחלקת הסדרנים, בדיקת טיפול באירוע משמעתי, דו"ח ביקורת מעקב על ספריית הכנסת, אתר האינטרנט של הכנסת, חדר הכושר של הכנסת, סייגים הנוגעים להעסקת קרובי משפחה של עובדי הכנסת, מערכת היחסים בין הכנסת וועדת הבחירות המרכזית בתחום השירותים, העסקת עובדי כנסת בהיערכות לבחירות לכנסת ה-17 והטיפול ביצירות אמנות בכנסת.

הליקויים לא תוקנו

לעומת זאת, אין שום דו"ח ביקורת על הנושאים החשובים והמהותיים ביותר שעלותם מסתכמת בעשרות מילוני שקלים בשנה, למשל, האם היתה הצדקה לתוספת של 56 עובדים חדשים בשלוש השנים האחרונות? האם היה מקום להקים מחדש אגף מחשוב בכנסת אחרי שבמשך שנים העדיפו מיקור חוץ? האם ערוץ 2, שהוא בעל הזיכיון להפעלת ערוץ הכנסת בעלות שנתית של כ-20 מיליון שקלים, עומד בכל ההתחייבויות שנטל על עצמו? מה היו השיקולים למתן "תוספות כוננות" לעובדים שמקבלים ממילא תוספת בעבור שעות נוספות?

מבקר המדינה פירסם ב-2010 דו"ח חריף על הביקורת הפנימית בכנסת, שבו הצביע על ליקויים חמורים בעבודת המבקרת (ראה מסגרת נפרדת). בין השאר, הוא מציין כי "נעשו בדרך כלל בדיקות נקודתיות ומצומצמות". ליקוי זה לא בא על תיקונו גם בדו"חות הנוכחיים. מספר הדו"חות אמנם גדל, אבל מבחינת המהות והנושאים המבוקרים אפשר לקבוע כי לא חל שינוי של ממש.

כדי להמחיש עד כמה הדו"חות שהוכנו בשנים האחרונות (מ-2009 ואילך) עוסקים בנושאים נקודתיים ואף זניחים, נביא כמה דוגמות: דו"ח מיוחד של 16 עמודים עוסק ב"בדיקת טיפול באירוע משמעתי". מהדו"ח עולה כי אחד מעובדי הכנסת אסף ב-2007 בקבוקי שתייה קלה, שנותרו על השולחנות בחדרי הוועדות בכנסת, ובסיועו של עובד אחר הוציא אותם מהמשכן בתוך שק ניילון והניח אותם במכוניתו. הדו"ח עוסק בהליך הטיפול של מינהל הכנסת בפרשה זו וקובע כי "הליך הטיפול שנוהל במינהל הכנסת באירוע המשמעתי היה רצוף ליקויים".

למי כפופה המבקרת

אחת הבעיות הנובעות מהביקורת הפנימית בכנסת היא שהמבקרת, גילה רושטילד, כפופה במישרין למנכ"ל הכנסת, דן לנדאו, והוא שמאשר את תוכנית העבודה שלה. בהנהלת הכנסת טוענים כי כך נקבע בחוק הביקורת הפנימית, אבל שלמה קלדרון, נשיא כבוד של המבקרים הפנימיים, שהיה במשך שנים המבקר הפנימי של התעשייה האווירית, אומר כי "למבקרת הפנים בכנסת צריכה להיות כפיפות ארגונית בלבד למנכ"ל הכנסת ולא כפיפות מקצועית. הוא לא יכול להכתיב לה אילו נושאים לבדוק. אם הוא מסרב לאפשר לה לבדוק נושאים מסוימים שנראים חשובים בעיניה, עליה לפנות ליו"ר הכנסת או למבקר המדינה. אילו הייתי המבקר הפנימי של הכנסת הייתי מכין תוכנית עבודה מפורטת, דורש להעמיד לרשותי תקציבים וכוח אדם כדי שאוכל לבצע עבודה רצינית וראויה. מבקר פנים בגוף גדול דוגמת הכנסת אינו יכול לעבוד לבדו. כשעבדתי בתעשייה האווירית עמדו לרשותי 17 עובדים".

חוק הביקורת הפנימית 1992 קובע כי "המבקר הפנימי יבדוק, בין היתר, אם הפעולות של הגוף הציבורי שבו הוא משמש מבקר ושל נושאי משרה וממלאי תפקידים באותו גוף תקינות מבחינת השמירה על החוק, על הניהול התקין, על טוהר המידות ועל החיסכון והיעילות, ואם הן מועילות להשגת היעדים שנקבעו להן". האם מבקרת הפנים של הכנסת מבצעת את כל המטלות הנדרשות ממנה בחוק? האם היא בודקת את מה שמוגדר בחוק כ"ניהול הכספים וההתחייבויות ובכלל זה דרכי שמירת הרכוש והחזקת הכספים והשקעתם"? האם בדו"חות יש התייחסות כלשהי לנושא חיסכון ויעילות בכנסת? התשובה, כפי שעולה מהדו"חות, היא שלילית.

* * *