"טסתי לרוקפלר. לקחתי את ספר התורה ואת השופר, ירדתי מן המכונית והחזקתי ביד אחת את השופר וביד שנייה את ספר התורה והתחלתי לרוץ לכיוון שער האריות...כל הדרך תקעתי בשופר ואמרתי פרקי תהילים.... זהו הכותל. מיד נפלתי על הרצפה, קמתי וברכתי ברכת 'שהחיינו', וברוך מנחם ציון ובונה ירושלים. לא הייתה שם נפש חיה. ראיתי כאילו שהשכינה שורה שם". את הדברים הללו אמר הרב הצבאי הראשי במלחמת ששת הימים, הרב שלמה גורן, בעדותו שמתפרסמת לראשונה על-ידי ארכיון צה"ל במשרד הביטחון לרגל פתיחת שנת ה-50 למלחמה.
השרה רגב וראש העיר ברקת בחנוכת "דרך עולי הרגל" // צילום: דודי ועקנין
לאחר שחרור העיר העתיקה, מספר גורן, הגיעו למקום גם פמליית הרמטכ"ל דאז יחד עם מפקדים נוספים. "מצאתי את מוטה עם הקצינים שלו על הרחבה של הר הבית, ליד מסגד אל-עומר... כשהייתי על הר הבית תקעתי בשופר. ראשית כל נפלתי על הארץ והשתחוויתי, כשם שיש להשתחוות על מקום המקדש...". והוא המשיך: "שני פרקי תהילים אמרתי על הר הבית, כשעמדנו שם. אחרי כן עזבתי אותם, את כולם, הרמטכ"ל ואלוף הפיקוד. הם קראו הכרזות. אני זוכר שלא זכרתי את השיר 'ירושלים של זהב', לא שמעתי אף פעם את השיר. אבל החיילים והקצינים צעקו ''קיפק' אחרי כן פרצו כולם בשירה של 'ירושלים של זהב'...".
לאחר מכן, רץ הרב גורן לכותל המערבי. "פרצנו בכוח את השער וירדנו לכותל המערבי. זהו הכותל. מייד נפלתי על הרצפה, ספר התורה היה בידי. נשקתי את הרצפה, קמתי וברכתי ברכת שהחיינו, וברוך מנחם ציון ובונה ירושלים. לא הייתה שם נפש חיה. ראינו כאילו השכינה שורה שם", אמר. "אפשר היה ממש ללקק את הרצפה. השמש זרחה על הכותל... כשנכנסתי לכותל המערבי שמתי את ספר התורה שהיה בידי בין האבנים". גורן ציין כי כשהגיע למקום קרא תהילים ותקע בשופר. לדבריו, בתוך זמן קצר הגיעו למקום חיילים רבים, ופמליית סגן הרמטכ"ל ואלוף הפיקוד, והוא עצמו התפלל וקרא פסוקים. "באמצע התפילה היו עלינו צליפות רבות. החיילים שבאו השתטחו את הרצפה אחרי שניתנה, כנראה, הוראה להשתטח עקב הצליפות... אני עמדתי בפינה, אמרתי שאני לא משתטח, כי הפעם הראשונה שבאתי לכותל השתחוותי. עמדתי בפינה והמשכתי לומר תהילים".
לאחר תפילת מנחה, סיפר הרב גורן, ניגש אליו יו"ר ועדת החוץ והביטחון דאז ולקח אותו לצד הדרומי של הכותל המערבי. "הוא הראה לי שהכותל חצוי על-ידי מבנה ששימש כבית שימוש לערבים, המבנה הזה קיצר את הרחבה של הכותל המערבי, הרי זה חילול הקודש, יש להוריד זאת ומייד, תן פקודה. אמרתי לו – זה יורד במאה אחוז".
לאחר מכן שב להר הבית, ומצא שם את מוטה גור. "אמר לי- אתה רוצה להכנס למסגד אל עומר? עניתי לו שהיום אני מתיר לכל החיילים להכנס, כלומר ביום הכיבוש. על-פי הדין אסור לעלות בכלל לשם, אבל היום ביום הכיבוש מותר.. השומר פתח את מסגד אל-עומר, לקחתי את ספר התורה איתי, עם השופר ונכנסתי פנימה. אני חושב שזאת הפעם הראשונה והיחידה בהיסטוריה, לאחר חורבן הבית, שספר תורה ושופר היה במקום הזה".
בהמשך, הגיע הרב גורן גם לחברון. בשל טעות בהערכת מיקומם של הכוחות הלוחמים, הרב גורן ונהגו היו הראשונים שהגיעו לחברון ולמערת המכפלה במלחמה. "לאורך כל הדרך ראינו ערבים- הם עמדו בידיים מורמות", העיד. "כשהגעתי לפרברי חברון, ממש לבתים הראשונים, אני רואה שאל בית אחד גבוה תלוי דגל ירדני. חשבתי שיש איזה ירדני ערבי שהעז להשאיר את הדגל הירדני על הבית. אמרתי לנהג לעצור, ואמרתי לו לעלות ולהוריד את הדגל.... זה היה הדגל הראשון שהורד מפרברי חברון".
בעדותו תאר גורן כי ביקש מערבי צעיר שיקח אותו ל"קבר אברהם" (הכוונה למערת המכפלה), והלה הכווין אותו למקום. "פתחנו את השער החיצוני והיינו על המדרגות.. עליתי ואני רואה שהשער סגור לגמרי. התחלתי לדפוק עם העוזי, לדפוק ולצעוק 'לפתוח את הדלת'. חשבתי שאולי יש שם מישהו. שמעתי מישהו עונה לי מלמטה 'אין מפתחות'... חיפשנו אך ראינו שאין כל אפשרות להכנס בדרך אחרת, היה רק חלון אחד. שברנו את הזכוכית, נכנסתי קצת, אבל לא רציתי דרך החלון כי לא ידעתי מה מחכה לי.. מי יודע איזו מלכודת יכולה להיות שם".
גורן ונהגו חזרו לשער, ואף ירו בו, אך לא הצליחו לפתוח אותו כ-50 דקות לאחר מכן שמעו מנועי טנק צה"לי. "אני יוצא החוצה והם התפלאו מאוד מה אנחנו עושים במערה. שאלתי אותם אם יש להם ברזל לפרוץ את השער, הם אמרו שהם לא יכולים להתעכב, יש לנו משימה לכבוש את חברון...".
בהמשך הגיע למקום כוח צבאי נוסף עם דגל מאולתר. "לקחתי את הדגל, עליתי על הגג של הקבינה.. לקחתי חוט ברזל ושמתי את המוט של הדגל עם הדגל על השער. וזה היה הדגל שתלינו על מערת המכפלה". כשהגיעו למקום חיילים נוספים, הצליחו לפרוץ את הדלת למערת המכפלה. לאחר שנכנסו, ראו במקום שני ערבים יושבים ורועדים עם מפתחות. "זה הרגיז אותי כל-כך כי איבדנו על הפריה שעה וחצי, שעה ושלושת רבעי... כשנכנסתי למערת המכפלה השכינה שרתה שם. נקיון כזה ויופי כזה לא יאומן, כמו בכותל המערבי".
לדבריו, אחד החיילים במקום הציע "לדפוק" את שני הערבים. "אמרתי לא יומת איש בבית הזה כי יום תשועה לישראל, לא נפגע בהם בשום פנים ואופן". אחד הערבים פתח לרב גורן את כל הדלתות במקום. "לא הספקתי אפילו לערוך את התפילה, בא ערבי בריצה ואמר שראש העיר רוצה לבוא ולהיכנע, למסור את הכניעה של העיר. אמרתי לו שאינני מקבל כניעה, אני לא המפקד של העיר, שיחכה עד שיגיע המפקד של העיר וימסור לו את הכניעה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
