הפתיח השאפתני של "נובל", דרמת מתח נורבגית, מכוון גבוה מאוד. הבחירה באותיות אנגליות ובניחוח אמנותי, המסמנים את הפנייה לקהל בינלאומי, מעידים שיש כאן סידרה שלוקחת את עצמה מאוד ברצינות. אולי אפילו יותר מדי. אפשר להבין מאיפה התיאבון - אחרי ההצלחה הפנומנלית של הגל הדני־שבדי, גם נורבגיה רוצה לייצא לעולם פורמטים. הסיפור של "נובל" - על חייל שוחר שלום המסתבך בפרשת שחיתות בינלאומית, שמשלב בתוכו פוליטיקה עולמית, קונספירציה, אילי הון, נפט ופרס נובל נחשק אחד - נשמע כמו מתכון בטוח לכמה פסלונים. בדרך, משהו השתבש בביצוע ו"נובל" נראית ומתנהגת יותר כמו רעיון מרשים שהלך לאיבוד בים של אידיאלים וציפיות גבוהות. חבל.
לאחר שרוב האנרגיות היצירתיות התבזבזו על הפתיח, לא נותר ל"נובל" הרבה במה למלא את הפרקים. הללו עוקבים אחר ההסתבכות של ארלינג, צלף כריזמטי לפרקים, המשרת בצבא נורבגיה. הצבתו באפגניסטן, לצד המגע עם האוכלוסייה האזרחית, מוציאים מארלינג ומחבריו ביקורת נוקבת על הצבא האמריקני ועל ידידות קרובות ("אי אפשר שכולם יהיו ניטרלים כמו שבדיה") - כי אין כמו סדרות מתח סקנדינביות כדי לסגור חשבונות פוליטיים. עבור מי שחושק באקשן, מגיעות סצנות החיסולים־מכות־קרבות, במינון נמוך מהמוכר עבור צופים המורגלים באקשן אמריקני, אבל מספיק כדי לסמן וי. מבחינת נפח הדרמה, נובל עוברת בתחנות הרגילות, מערבבת בין חיי משפחה לחיי צבא ועבודה, מציפה קונפליקטים מוסריים וערכיים ולוחצת על כל הנקודות המוכרות. אז למה זה לא עובד? אולי כי היא מתאמצת מדי, אולי כי היא מוסרנית מדי ("כולם מפחדים ושום דבר לא קורה"), ואולי כי היא פשוט לא מבריקה כמו אחיותיה - שהתיימרו פחות והשיגו יותר.
בלי פחד, או דרמה
זמן להרוג, הוט VOD, חינם
"אתיקה?", תוהה עורך הדין אנרדו פרייזר, "יש כאלה שנועדו לציית לחוקים ויש כאלה שנועדו להפר אותם". מלבורן, 1985. פרקליט יפה תואר, לבן, גבוה ושחצן, מתערבב עם כנופיית עבריינים. הוא משרת אותם - והופך לאחד משלהם. הם משלמים, והוא מתעשר, לומד את החוקים, הקודים, הכללים, סופר איתם כלי נשק וגופות, אך מפסיד במשחק הכולל. כעבור כמה שנים הוא נכנס לכלא, איש שבור ועצוב.
העובדה שהסידרה מבוססת על סיפור אמיתי מוסיפה מעט דרמה לעסק, אך עבור מי שגמע את עלילות "אוז", "וונטוורת'" ואפילו "כתום הוא השחור החדש", הכלא הוא לא העניין. הסיפור הוא על איך קונים נשמה של אדם, והאם הכסף שווה את זה. סיפורי "עלייתו ונפילתו" הם ז'אנר פופולרי בקולנוע ובטלוויזיה, ועוד לפני שמייקל דאגלס צעד ל"וול־סטריט" אהבו יוצרים לשרטט מסלולים של הצלחה כבירה ואחריה התרסקות מפוארת. הקפיטליזם המערבי שיכלל את הסיפורים הללו והביא אותם לדרגות חדשות של כאב ושל סבל - ומבחינה זו, הסיפור של פרייזר לא מחדש הרבה.
האיש הצעיר והרעב נראה מוכר מיצירות אחרות, ושאלות ערכיות ומוסריות בקושי צצות שם. השחזור התקופתי לאייטיז עובד יפה, ובניית דמויות הגנגסטרים אמינה למדי. בגדול, מדובר בחבורת פסיכופתים אלימים וכפויי טובה - אבל מרכיב חיוני נעדר מהדרמה. עורך דין פלילי הוא, כנראה, אחד מהג'ובים הכי מסריחים בעולם. מדובר בעבודה קשה, תובענית, מלחיצה, פחד מוות. צריך לחכות ליצירה אחרת, בעלת נשמה ועומק, שתראה את הדברים כפי שהם, בלי פחד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו