המפגשים הכפולים שמזדמנים להפועל ירושלים במסגרת הליגה והגביע, קודם עם הפועל ת"א וכעת עם בני הרצליה, מספקים תחושה של מעין מיני־סדרה באמצע העונה. אז במשחק מספר 1, אם תרצו, בין הכחולים לאדומים, זה נגמר בהשפלה ב"מבצר", 73:94 למארחת.
המשחק הערב זימן לנו את הריבאונדרית הטובה ביותר בליגה (הרצליה) לבין הגרועה ביותר (ירושלים). זה גם היה מפגש קצוות בין הקבוצה הכי מתירנית בליגה (ירושלים, האחרונה בכמות עבירות למשחק) לבין הפיזית ביותר (הרצליה, שסוחטת הכי הרבה עבירות). קשיחות נגד רכות, אינטנסיביות נגד נרפות.
בליגה שבה האינטנסיביות היא מרכיב לא פחות חשוב מאחוזי קליעה, קל להבין מדוע הרצליה היא קבוצת צמרת וירושלים בקושי מסיימת סיבוב במאזן חיובי. במהלך הריצה של המארחת ברבע השני, היא בנתה את ההפרש הדו ספרתי בעיקר בריבאונד ההתקפה. השחקנים של מיקי גורקה קיבלה עוד ועוד הזדמנויות שניות, בזמן שאלה של סימונה פיאניג'אני התעסקו בעיקר בלהתלונן לשופטים על המכות שהם חוטפים. קובי בריאנט היה אומר על זה: יו אר סופת' בייבי, סופת'.
מי שציפה שהאדומים יחטפו שטיפה במחצית טעה. הרצליה המשיכו לקבל הזדמנות שנייה פעם אחר פעם, וגם המזל היה לצידם: ביתרון חמש, טרנס קינסי החטיא שלשה פנויה לחלוטין, והם ענו בשתי שלשות משלהם. במקום שההפרש יירד ל־2, הוא זינק ל־11.
התרגלנו שכאשר אורי אלון מגיע לראות את קבוצתו, היא בדרך כלל מנצחת. אבל גם הבעלים של ירושלים לא יכול לפתור את בעיית הרכות וההפקרות בריבאונד. בעצם, הוא דווקא כן יכול, וזו פעולה שהוא כבר התרגל אליה: להחתים סנטר באמצע העונה.
מי יעצור את ווייאט?
הפועל חולון ממשיכה להתבצר בצמרת אחרי שצלחה עוד מבחן הערב עם 93:100 על גלבוע/גליל בגן נר.
הקבוצה של דן שמיר, עדיין ללא הרכש החדש ג'ורדן טיילור, ניצחה את המשחק במחצית הראשונה (37:53), בעיקר בזכות 10 מ־14 מ־3. היא לא היתה רחוקה לאבד אותו ב־20 הדקות האחרונות בגלל 25 איבודי כדור.
המארחים, בלי מרפי הולוואי, הצליחו לצמם עד ארבע הפרש, אבל לא מנעו עוד הפסד לאחר התבוסה ב־44 הפרש בתחילת השבוע לנהריה.
קאליף ווייאט וג'יימס בל השלימו היום עוד משחק גדול בחולון עם 60 נקודות משותפות ושמונה שלשות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
