"התיק של ג'ונבנה רמזי" פוגש את התרבות הפופולרית במקום הכי נמוך שלה. מדובר בניסיון פענוח טלוויזיוני לפרשת רצח מזעזע של ילדה אמריקנית בת 6, בלונדינית, שמופיעה ברוב תמונותיה מאופרת - מעכסת בתחרויות יופי, זורקת מבטים מצועפים למצלמות, או בקיצור, מותג. "התיק של" מעידה על השיבוש הגדול שחל בתרבות ובמוסר האמריקניים. היא סידרה תיעודית שנולדה בחטא, ובמרכזה סטייה פרוורטית, דחף בלתי נשלט לסנסציות ולסגידה לעושר ולמותגים. כל אלו באים לידי ביטוי בתיק הפתוח של רמזי, ילידת קולורדו, שאיש לא הורשע בחטיפתה או ברציחתה. רמזי, המותג, היא עסק כלכלי. היא היתה בידור בגיל 6, עכשיו היא מיני־דרמה תיעודית, בהמשך אולי היא תתגלגל להיות גם אקשן. הכל סחיר.
"אנחנו ממליצים לצופים להסיק מסקנות בעצמם", אומרת אזהרת צפייה - או המלצת צפייה, תלוי מאיפה אתם מתבוננים - המלווה לסידרה התיעודית. במשך ששת פרקיה של "התיק של" מנסה צוות חוקרים, כולם מומחים בתחומם ובשיווק עצמי, לפענח "אחת ולתמיד" את הרצח שהסעיר את אמריקה לפני 20 שנה. כשמדובר ברצח בעל פרופיל תקשורתי כזה, וכשיש אוסף בלתי נדלה של חומרי ארכיון נדירים - תמונות, סרטונים, ראיונות, מסיבות עיתונאים בהשתתפות ההורים האבלים, אוצרות של ממש - התקציב הלך למקומות ביזאריים ואיפשר למפיק להרים לא רק "חדר מלחמה" למומחים, אלא גם לבנות את בית רמזי באולפן, לצורכי שחזור האירועים והרצח. חלום של כל דוקומנטריסט עכשווי שחי את הרגע.
אחרי "הג'ינקס" ו"עשייתו של רוצח" התיאבון לעוד מאותן פרשיות בלתי מפוענחות גבר, הן בקרב יוצרים והן בקרב הקהל. מה שמכונה "True Crime" הוא חוויה מז'אנר אחר, הכוללת סיפור מתח דרמטי, עלילה מסועפת המצביעה על כמה כיוונים וחשודים, דמויות שהן לבטח גיבורים - טרגיים או לא, הקהל והרשתות החברתיות יחליטו - ובקיצור, מכרה זהב. במקרה של רמזי - עם אב איש עסקים, אם מלכת יופי במיל', אח גדול ושתקן ווילה ענקית, שבמרתפה נמצאה גופתה - נדמה שהיוצר רק היה צריך ללחוץ על "הקלט" והכל זרם: מכתב הכופר המזויף, הזירה המבוימת, שיחת הטלפון המוזרה למשטרה, העדויות שלא ניגבו, החוקרים שלא בדקו, העדים שלא דיברו עד היום, מכשיר החניקה - ערוך בהצלבה עם תמונותיה של הבלונדינית הקטנה והתמימה, ושוגר לעולם.
הכל התנקז לכך שבתום ששת הפרקים הצביעו המומחים על חשוד אחד, שלא הסכים לומר, כצפוי, מילה למצלמה. "התיק של" היא סיבוב רציני על הביטוי "לרקוד על הדם", וגם על המונח "תרבות הרייטינג". אף אחד לא היה מתעניין בתיק ג'ונבנה רמזי אלמלא היה מדובר בילדה לבנה, אמריקנית, יפה ועשירה שמתה מוות אלים בביתה. כדי ללכת עד הסוף עם הצביעות, עלו בסיום שני חוקרים להניח זר על קברה של ג'ונבנה. חבל שהם לא שמרו משהו לפיצ'ר.
• • •
"דרמה באו"ם", קבעה הכותרת ב"אולפן שישי" ושיגרה את הצופים להכיר מקרוב את סמנתה פאוור. ההצבעה נגד מפעל ההתנחלויות הביאה למטר פרשנות אחידה למדי מהמומחים, שהתאגדו בעמדה שמדובר ברגע קשה לרה"מ נתניהו. רק אודי סגל מצא זווית אחרת וניצל את הרגע כדי לסגור חשבון עם הנשיא האמריקני היוצא ("אם זו הדרך של אובאמה לסיים את המורשת שלו, זו דרך עלובה ופתטית"). לא הרחק משם בממיר, בערוץ 23, החלום הליברלי של אהרון סורקין על נשיא אמריקני שוחר שלום וצדק נראה כמו פנטזיה מיקום מקביל. בארטלט, איכה?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו