סוף עידן התמימות

"אחד הסיפורים שאני מספרת בהרצאות ובפורומים השונים הוא על רב באולפנה, שנכנס לכיתה של בנות והביא איתו צלחת של רוגלך חמים וטריים, שמילאו את הכיתה בריח משכר. הוא אמר לבנות שאסור להן לגעת בזה. בסוף השיעור הוא אמר להן: 'היה לכן קשה לעמוד בפיתוי? עכשיו תבינו כמה קשה לגברים כשאתן לא צנועות'".

בכל פעם שד"ר חנה קהת מספרת את הסיפור הזה, היא מזדעזעת מחדש. "אבל זהו, עכשיו אני מרגישה שמתחיל השינוי. הוא עוד בתחילתו, אבל הוא בהחלט מתחיל. אנשים אצלנו מבינים שהעובדה שיש לך כיפה לא אומרת שאתה חסין, אלא רק שחילול השם גדול יותר כשפרשה כזו מתפוצצת".

הדברים של קהת, מייסדת ארגון "קולך" הדתי־פמיניסטי, הם אולי הדוגמה הטובה ביותר לרעידת האדמה שעובר הציבור הדתי־לאומי בשנים האחרונות בסוגיית ההטרדות המיניות. בחודשים האחרונים הצטברו, באופן כמעט מבהיל, לא מעט מקרים של דמויות מוכרות ומובילות בציונות הדתית, שהסתבכו בהאשמות על הטרדות מיניות. אופק בוכריס, ח"כ ניסן סלומינסקי, ראש מועצת גוש עציון דוידי פרל, הרב דוד הריסון מירושלים, ולא הרבה אחורה גם הרב עזרא שיינברג, ראש הישיבה והמייסד של הישיבה הגבוהה "אורות האר"י" בצפת, שזכה בתקשורת לכינוי "הרב מהצפון". 

תגובתו של ח"כ ניסן סלומינסקי להאשמות נגדו עוררה סערה בציבור הדתי. סלומינסקי טען תחילה כי מעולם לא הטריד נשים, ומאוחר יותר מסר: "אני מוכר בקהילות רבות כאיש חם ולבבי, וכמקובל בפוליטיקה הישראלית, אני מחבק ולוחץ יד או אוחז מרפק, ללא שום כוונה מינית, רומנטית או פוגענית".

בפורום הפייסבוק "פמיניסטיות הלכתיות" כתבה אחת הנשים: "הבה נדון את סלומינסקי לכף זכות: לבביות ללא כוונה מינית. איך זה יכול להיות בסדר בציבור הדתי לאומי הכי קלאסי ומיינסטרימי? מחנכים את ילדינו על איסור נגיעה. מצפים לא ללחוץ יד לבני המין האחר בפגישות עבודה וטקסים. מתנגדים ליחידות מעורבות בצבא, כי מדריכת ירי, למשל, צריכה לפעמים לגעת בחניכים כדי למלא את תפקידה. נגיעה של חיבה? זה בכלל טפו. מאורסים יתחבקו? זוג חברים יחזיקו יד? פריצות!

"מפלגה שלמה פועלת בשם הערכים האלה, מטיפה אותם כלפי פנים, מייחצנת אותם כלפי חוץ. והנה, מתברר שאחד מחבריה הוותיקים והמכובדים, שבלב פעילותו הפרלמנטרית מצוי תקצוב מוסדות וגופים הפועלים ברוח הזו, לא רק שמפר אותה באופן חוזר ונשנה, אלא גם רוצה שנחשוב שזה לגיטימי, ושהוא ראוי להמשיך ולהנהיג.

"מילא הוא. איפה אותם רבנים, שחושבים שהבית היהודי צריכה לשאול לדעת תורה בכל שאלה מדינית וכלכלית? פתאום אין דעת תורה על התנהגות אישית, שלהלכה יש אמירה ברורה לגביה? גם אם כל מילה של סלומינסקי אמת, הוא לא ראוי לייצג ציבור שומר הלכה".

הפסיכולוגית הקלינית אילת וידר כהן, שעמדה בעבר בראש ארגון "קולך" וכיום מרצה בנושא משפחה וטראומה בקריה האקדמית אונו, מצטרפת לדברים. "זו טקטיקה ידועה - 'טקטיקת המרפק החלקלק'. התוקפים מגייסים את כל מה שהם יכולים. במקרה של ראש מועצת גוש עציון, דוידי פרל, נטען שזה היה רומן בהסכמה. ממתי רומן הפך להיות לגיטימי בציבור הדתי? זה מוסר כפול של אנשים בעלי מעמד ושררה, שמנסים להסביר את הנפילות שלהם בדרכים שונות".

•   •   •   •   •​

בראשית, בשנת 2010, היה הרב מוטי אלון. זה היה השלב שבו פרץ פורום תקנה לתודעה הציבורית, כשפירסם הודעה דרמטית שלפיה הרב אלון, עד אז אחת הדמויות הבכירות בעולם הציונות הדתית, הטריד מינית נער צעיר. בפורום טענו כי הרב הודה בפניהם ואף הסכים להגבלות שהטילו עליו, ביניהן איסור לפגוש תלמידים ביחידות ומעבר לאזור הצפון.

היועץ המשפטי לממשלה דאז, יהודה וינשטיין, הורה למשטרה לבדוק את התלונות, ובסופו של התהליך הוגש נגד אלון כתב אישום על מעשה מגונה בכוח. אל מול עוצמת התהודה שקיבלה הפרשה, טענו רבים בציבור הדתי שהאישום (שכלל נשיקה לתלמיד, שהרב הסביר כמעשה של תמיכה בו) לא נחשב למעשה חמור. כמה רבנים חשובים אף התייצבו לימינו של אלון.

בפורום תקנה טענו כי האישומים הם לא חלק מהעדויות החמורות שנאספו נגד אלון. בסופו של דבר נגזרו על אלון שישה חודשי עבודות שירות, 15 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים ופיצוי בסך 10,000 שקל למתלונן. 

ביולי 2015 התפוצצה פרשת "הרב מהצפון", עזרא שיינברג, שחשף הרב שמואל אליהו. נגד שיינברג הוגש כתב אישום שכלל 12 תלונות של נשים, בעבירות של אונס, מעשי סדום, מעשים מגונים, שיבוש הליכי משפט והטרדה מינית. משפטו עדיין מתנהל בבית המשפט המחוזי בנצרת.

בפברואר האחרון התפוצץ סיפורו של תא"ל אופק בוכריס, כשחיילת ששירתה תחת פיקודו בעת שהיה מח"ט גולני התלוננה שאנס אותה. בוכריס הכחיש מכל וכל, הוצא לחופשה והצהיר שהאמת תצא לאור. ביולי הוגש נגדו כתב אישום בעבירות אונס, מעשה סדום, מעשה מגונה והתנהגות שאינה הולמת בחיילת ובקצינה ששירתו תחת פיקודו.

הוא פרש מצה"ל, ולפני שלושה שבועות חתם על עיסקת טיעון, שלפיה נמחק מכתב האישום סעיף האונס, ובוכריס הודה בהתנהגות שאינה הולמת ובבעילה אסורה בהסכמה. הצדדים הסכימו לעונש של הורדה בדרגה אחת, ללא מאסר בפועל.

בספטמבר האחרון התפוצצה פרשת דוידי פרל, שהיה ראש מועצת גוש עציון. בחדשות 10 נטען כי צעירה התלוננה נגד פרל בפני פורום תקנה על תקיפה מינית, וכי פרל שילם לה בהסכם פשרה 200 אלף שקלים, והתחייב שלא להתמודד לראשות המועצה בבחירות הבאות. פרל הכחיש את ההאשמות והסביר ששילם כדי למנוע פרסום השמצות. השבוע הוא הודיע על פרישתו מתפקיד ראש המועצה.

בתחילת החודש עצרה המשטרה את דוד הריסון, מורה באולפנה בירושלים, לאחר שתלמידה שלמדה אצלו לפני כמה שנים התלוננה שהוא אנס אותה וביצע בה עבירות מין כשהיתה בת 14. השבוע הוגש נגד הריסון כתב אישום חמור, המייחס לו עשרות עבירות של מעשי סדום, אינוס, מעשים מגונים, תקיפה ואיומים.

•   •   •   •   •​

האם יש עלייה במספר מקרי ההטרדות המיניות בקרב הציבור הדתי, או שהסיבה לריבוי המקרים המתפרסמים היא דווקא עלייה במודעות של המגזר לנושא? לרובם המוחלט של המרואיינים אין ספק, יש יותר אומץ להתלונן. ד"ר קהת: "מה שהשתנה זה הנכונות של נשים לדבר ולהיחשף. הטרדות מיניות היו מימי דינה בת יעקב, דרך אנשי סדום ועד ימינו אנו. מה שקורה בשנים האחרונות זה שנשים דתיות פותחות את הפה ולא מתביישות יותר". 

חנה קהת. סיפור הרוגלך 

לטענתה, אחוז ההטרדות המיניות בציבור הדתי־לאומי זהה לזה שבכלל האוכלוסייה. ההבדל המשמעותי הוא בדרך הטיפול. "הסטיות האלו קיימות בכל חברה. הבעיה הגדולה היא שבמקום שהחינוך הדתי יטפל בפוגעים, ירסן אותם, יטפל בהם נפשית - הוא טיפח כל השנים סוג של הסרת אחריות מהגברים הפוגעים, והעביר את האחריות לנשים, שמתנהגות באופן 'לא צנוע'. זה 'מקרה הרוגלך': כשהגבר לא יכול לעמוד בפני האישה, אז היא אשמה.

"במשך שנים זאת היתה הגישה החינוכית. שיח הצניעות, זה שדורש מהאישה להיות צנועה כדי שהגבר לא ייכשל, צימצם את אחריות הגברים. עכשיו מתחיל שינוי. אבל עדיין, בחברה האדוקה יותר מדברים על אישה כ'מפני עיוור לא תיתן מכשול', ו'אבוי, מה את עושה לגברים'. 

"הפתרון היחיד הוא להתחיל להעצים את הבנות בבתי הספר. להתעקש על חינוך פמיניסטי מעצים, ללמד את הבנות להגיד לא, לעמוד על שלהן, לא להתבייש, לדעת לצעוק. זה הדבר היחיד שמונע הטרדות. ככל שהבנות יהיו יותר חזקות, כך יצטמצמו הפגיעות המיניות".

אילת וידר כהן מסכימה. "כשהתחלנו בשנת 2004 לדבר על פגיעות מיניות בציבור הדתי על ידי בעלי סמכות, רבנים ואנשי חינוך, אנשים בתפקידי שררה - חטפנו המון ביקורת. ראו בנו בוגדות, ואחר כך התייחסו אלינו כאל מי שבאו להשחיר את הציבור הדתי.

"אבל כבר אז היתה פרשייה של הטרדה מינית בישיבת נחלים, וחשדות נגד רב אחר, ואבות שפגעו בבנות שירות לאומי, ואנחנו הפנינו זרקור לכך. משם נולד פורום תקנה, שזו היתה אמירה חזקה. 

"את השינוי הגדול הובילו הרשתות החברתיות. היום, כשהעניין נידון בפייסבוק, אישה דתייה שנפגעה לא יכולה לברוח מזה. היא קוראת עוד עדויות ועוד סיפורים שמגיעים ברשתות החברתיות בלי פילטרים, וזה לא מאפשר לה להדחיק את מה שהיא עברה, ולא מאפשר לה לברוח מהצעד שהיא חייבת לעשות - לספר ולהתלונן.

"הגורם העיקרי שמניע אישה להתלונן הוא הפחד שנשים נוספות ייפגעו, וזה יהיה על מצפונה. אני מכנה את זה 'אפקט הפופקורן' - שלושה אנשים דתיים, בוכריס, סלומינסקי והריסון, מתפוצצים אחד סמוך לשני. איך זה קורה? אחד מתפוצץ, ואז השני, ואז השלישי. כל מקרה כזה מגיע אל הקורבנות, נוגע בנימי נפשן, מטריד את מנוחתן ודורש מהן לפעול".

•   •   •   •   •​

"יש היום ריבוי מתלוננות, ואני אומר את זה בחיוב", אומר הרב אבי גיסר, רב היישוב עופרה, שמשמש גם כראש המועצה לחינוך ממלכתי־דתי וחבר בפורום תקנה. "המודעות גדלה, יש העצמה נשית, חלק מהנשים שלא היו מתלוננות בעבר מוצאות את העוז ואת הסיוע של גופים, כמו ארגוני סיוע לנשים ופורום תקנה, ומתלוננות.

"יש טענה קבועה שעולה פעמים רבות כלפי הנשים: 'למה היא חיכתה עד עכשיו?'. אני חושב שזו התשובה לשאלה על השינויים שקרו בשנים האחרונות. בעשרים השנים האחרונות, לנשים לא היה האומץ להתלונן. בשנים האחרונות הבשילה אצלן היכולת לאסוף את הכוח ולהתלונן.

"מקבץ התלונות מבטא את ההשתקה מרצון, שנבעה מפחד במשך שנים רבות. אבל עכשיו, שנאזר האומץ וזה מתפרץ, זה מתפרץ כמו גל".

ואולי כבר לא סוגרים את זה בתוך הקהילה, כמו פעם.

"נכון, חלק מהמודעות החדשה לכל הנושא הזה כוללת את ההבנה שמי שפגע באישה אחת, כנראה יפגע בנשים נוספות. לכן יש היום הרבה יותר הבנה שאסור לסגור את זה בפנים, גם לא בהתנצלות או בתהליך פנימי, כי אתה פשוט תעשה עוול לנשים אחרות שיעברו את זה.

"התהליך הזה, ההבנה שאין יותר 'לסגור את העניין בפנים', הוא תהליך רוחבי. זה הגיע להרבה חברות, שבעבר היו סוגרות דברים בשקט. פעם אלה היו הקיבוצים שסוגרים בפנים, אחר כך הציונות הדתית. היום גם החברה החרדית יודעת שאין לסגור בפנים".

הרב אבי גיסר, פורום תקנה. "היתה השתקה מרצון במשך שנים רבות, אבל עכשיו זה מתפרץ כמו גל" // צילום: דודי ועקנין

הרב שמואל אליהו, רבה הראשי של צפת, שחשף את פרשת הרב שיינברג והפך בחודשים האחרונים לכתובת משמעותית לתלונות על הטרדות מיניות במגזר, סבור כי "אין היום יותר מטרידים בציבור הדתי משהיו פעם. יש יותר אומץ ויש כלים אחרים שהם לא משטרה".

לדבריו, בזמן הקצר מאז נכנס לנושא ("לא בחרתי בזה, נשאבתי לזה") הגיעו לטיפולו יותר מעשרה מקרים. רק אחד מהם, זה של הרב שיינברג, הגיע למשטרה.

"אין מה לעשות, הכלים מוגבלים. במקרה של שיינברג פניתי למפקד המשטרה בצפת, והוא אמר לי שאין מה לעשות אם אין מתלוננות. במקרה של סלומינסקי הדס שטייף הלכה למפכ"ל, והוא אמר לה שאין לו מה לעשות במסגרת הכלים החוקיים שבידיו, כל עוד אין מתלוננת.

"ברגע שאישה פונה אלי, דבר ראשון אני מעודד אותה לפנות למשטרה. אני מזהיר אותה מראש, אומר לה: תדעי לך שזה לא יהיה קל. נשים שצריכות ללכת למשטרה מתארות את מה שהן עוברות כמו 'אונס מחדש'. היא נדרשת לחזור לסיפור, לשחזר אותו. ישאלו אותה 'איך הסכמת?', והיא תגיד 'לא יודעת איך הסכמתי' וזה כבר לא נעים, ויבקשו ממנה לפרט את כל הסיפור מההתחלה. וזה מבלי לדבר על החשיפה, שהיא בעצמה דבר קשה.

"אני מנסה לעודד אותה וגם אומר לה שבשעה שהיא יושבת פה ומדברת איתי, האיש שפגע בה ממשיך בתעלולים שלו. זה דבר ידוע שמי שפגע באחת, פוגע בעשר.

"החלק שלי בעבודה הוא לתת להן אומץ וכוח. אני מסביר להן שהן לא פושעות, שהן נוצלו, שאין עליהן בדל של אשמה, למרות שהן חושבות הפוך".

•   •   •   •   •​

הרב אליהו נכנס לפעולה מעשית במקרים שבהם הנשים לא רוצות לפנות למשטרה. "בדיוק בשביל זה יש סנקציות חברתיות", הוא אומר. "בשביל זה יש את פורום תקנה. אני כן יכול לדאוג שזאת תהיה הפעם האחרונה שהפוגע יעשה מעשה כזה, ולאיים עליו באזהרה שבוודאי לא ירצה להגיע למסלול שאליו הגיע עזרא שיינברג. גם להוקעה הציבורית יש כוח".

אתה עובד בתיאום עם פורום תקנה?

"כן. יש כאלה שפונים אליהם, ויש כאלה שפונים אלי. בדרך כלל זה מבוסס על היכרות אישית. אנחנו מעבירים בינינו מידע, מתייעצים, בודקים כל תיק שמגיע, שאין עבודה במקביל".

בפרשת סלומינסקי עבד אליהו לצד שלוש הנשים שאספו את המידע מהמתלוננות - חגית מוריה־גיבור (שכתבה את הפוסט הראשון שקרא למתלוננות לספר את מה שעבר עליהן), העיתונאית הדס שטייף ויהודית שילת מפורום תקנה. הוא הקים, ביחד עם הרב איתן אייזמן, בית דין שבחן את העדויות, ולאחר מכן שוחחו השניים עם סלומינסקי וביקשו ממנו לחתום על מכתב התנצלות. סלומינסקי סירב, וביום חמישי שעבר פורסם שמו בתקשורת והחלה המהומה. 

איך אתה יודע אם להאמין לסיפור של מתלוננת שפונה אליך?

"סימן ההיכר הראשון זה שהאישה אומרת שהיא אשמה. היא אומרת 'איך עשיתי את זה?' או 'איך לא נתתי לו סטירה?'. יש אפילו מקרים קיצוניים שנשים נשבות בקסמים של רב שאומר להן דברים הזויים, כמו למשל שבכוחו תלויה ההצלה מאיראן, ולכן מוטל עליה לסייע לו. 

"לנשים קשה להתמודד עם זה שהן האמינו לדברים. אתה שומע משפטים כמו 'איזה מטומטמת אני שהאמנתי לו'. זה קורה גם לנשים חילוניות שנתקלות באיש רב עוצמה, רב רושם, מטיל יראה ועם כריזמה".

איך אתה מטפל בתלונה כזאת?

"יש כלים לברר. אני לא לבד בעניין הזה. אנחנו מקימים מעין בית דין, שמורכב מעוד אנשים, כמו הרב איתן אייזמן מפורום תקנה, שהוא איש חינוך מוכר, ואחרים. אנחנו שומעים ביחד את העדויות של הנשים, מקבלים הוכחות כמו הקלטות. בנוסף, אתה רואה אם יש מתלוננת אחת או שבע מתלוננות, ואתה שומע את התבנית, שבדרך כלל חוזרת על עצמה בין המקרים. יש הרבה כלים להבין אם ניכרים דברי אמת".

מה אתה עונה כששואלים אותך מי הסמיך אתכם לעסוק בזה?

"אין לי תשובה, מלבד הציבור עצמו. עובדה שנשים פונות. הן סומכות עלינו. אנחנו עושים כל מה שניתן כדי להילחם בזה, והקהל מעריך, מכבד וגם פונה אלינו. ברוב המקרים אני מפנה לפורום תקנה. אבל יש מקרים שמעדיפים שאני אסייע. קשה לומר שאני שמח לעסוק בזה, ההפך, אני שומע מתלוננת שמספרת מה היא עברה והלב שלי נקרע, אני בוכה".

•   •   •   •   •​

כתב האישום שהוגש השבוע נגד הרב דוד הריסון, רב באולפנה בירושלים, המואשם בשורה ארוכה של עבירות מין בתלמידה בת 14, היפנה זרקור אל האולפנות, בתי הספר לבנות דתיות בגילאי 18-13, שבהם הן לומדות "שיעור משפחה" ומתמודדות עם מורים גברים. על פי כתב האישום, בתדירות של פעמיים עד ארבע פעמים בשבוע, נהג הרב לקרוא לתלמידה לפגוש אותו בחדר הרבנים או בחדר הפנימי במקלט בבית הספר, וביצע בה מעשים מגונים, מעשי סדום ומעשי אינוס.

"בעבר לא היו כללים כתובים לגבי התנהגות המורים באולפנות, אבל היו כללים ברורים שנולדו מתוך ההיגיון ומתוך הרגישות למצב", אומר הרב ניסן בן דוד, שניהל עד לפני עשר שנים אולפנה לבנות בבני ברק. "וזה מצב לא פשוט. מצד אחד, אם יש למישהי בעיה אישית, לימודית, אם צריך לשוחח על מצבה בבית הספר - מנהל צריך להיות שם בשבילה, וזה צריך להיעשות בארבע עיניים. מצד שני, זה דורש את מלוא הזהירות. 

"אני נתתי הוראה למזכירה שלי שהיא לא צריכה לדפוק בדלת, שהיא פשוט יכולה להיכנס מתי שהיא רוצה. בנוסף הותקן חלון בין החדר שלי לחדר של המזכירה, כך שמצד אחד, התלמידות יוכלו לדבר ולהתייעץ, ומצד שני, לא ייצא מצב לא בריא.

"מעבר לזה, לצורת הדיבור יש משמעות. למשל, אף פעם לא הייתי אומר 'יחסי מין'. אפשר לומר 'יחסי משפחה' או 'יחסי אישות'. כשעסקנו בתוכנית הלימודים בחלק שמתייחס להכנה לחיי משפחה, אני הייתי מלמד את הצדדים היותר טכניים והלכתיים, כמו הלכות קידושין וגירושין, ומורָה היתה מדברת איתן על הנושאים האינטימיים יותר. כל מרחק כזה יוצר אווירה יותר מרוחקת ופחות אינטימית. צריך שיהיה כמה שפחות אינטימי".

הרב יוסי כהנא, ראש אולפנת אמנה בכפר סבא // צילום: יהושע יוסף

מורים, מחנכים ומנהלים בבתי הספר לבנות מודים כי סוגיית ההטרדות המיניות נוכחת ומדוברת היום הרבה יותר מבעבר. "בחדר המורים תלוי התקנון למניעת הטרדה מינית עם הוראות מפורטות - לא יישב מורה מול תלמידה לבד, מה צריכים להיות נושאי השיחה, וכדומה", אומר הרב אלקנה שרלו, ממדרשת אמי"ת קמה לבנות בירוחם. "אני, למשל, יודע שיש נושאים שלא אדבר עליהם, או שצריך להקדיש מחשבה על איך לדבר עליהם - למשל, יכול להיות שלא אני צריך ללמד על אונס דינה בפרשת השבוע. אני לא נרתע מהעיסוק, אבל זה צריך להיות במודעות וברגישות.

"אנחנו מרחיבים את האופקים של הבנות. דיברנו למשל על כך שרבן גמליאל ראה אישה יפה ובירך ברכה, שאלנו מה המקום של ברכה כזאת כיום. הצעתי מחשבה שאומרת, תראו מה קרה מסביבנו. יש חברה אחת שמחפיצה את הנשים בכך שהיא מלבישה אותן ורואה בהן איום מיני, וחברה אחרת שמפשיטה את הבנות, וגם זו החפצה. אנחנו מבקשים לפתח את שביל הנורמליות, זה גיל לבחון בו את הדברים בעדינות.

"חשוב לי, למשל, להגיד להן, שבניגוד למה שאולי מצטייר, גברים הם לא זאבים שרק מנסים לטרוף. אני רוצה שיכירו בכך שאני לא צייד. אני רוצה ללמד אותן שאנחנו יכולים לנהל חיים בריאים, נורמטיביים, בלי ליפול להפקרות או לקיצוניות".

במערכת החינוך הדתית מסתובבים גם לא מעט סיפורים על בנות המאיימות בכך שיאשימו מורה בהטרדה מינית מתוך נקמה או בשל יחסים רעועים. "אני מכיר את הסיפורים האלה", אומר הרב שרלו, "החשש הזה תמיד קיים, אבל אני לא מתנהל לפי זה.

"שמעתי על תלמידה שמורה לקח לה את הטלפון בשיעור ואז היא טענה שהכאיב לה. אם זה היה קורה בבית הספר שלנו מייד הייתי הולך למנהל, מזמן את ההורים ומלבן את זה. אסור שסיפורים מהסוג הזה יסתובבו. זה לא אומר שצריך לחיות מתוך פחד.

"אני יודע את הגבולות שלי. אני מורה כמעט יחיד בבית ספר לבנות ובין מורות, אני יודע שיש מקומות שאני לא אמור להיות בהם. למשל, אני מלווה את הבנות למסע בפולין - חדרים שונים וקומות נפרדות, זה ברור. גם כשיש חוויות רגשיות שהבנות עוברות, לא אני זה שצריך להיות שם, אלא מורָה. או לפחות אני וגם מורָה".

•   •   •   •   •​

את השינוי ניתן לראות אפילו בעצם השיח על האירועים האקטואליים. אם בעבר לא היו נכנסים בשערי האולפנות מקרים של רבנים שסרחו, כיום יש מנהלי אולפנה שיוזמים שיחות בנושא עם התלמידות. אחד מהם הוא הרב יוסי כהנא, ראש אולפנת 'אמנה בכפר סבא, שעובד באולפנה כבר 22 שנה, מהן 11 בראשה.

"המקרה של הרב מהצפון קרה כשהייתי בחופש, אבל שלחתי הודעה לבנות בווטסאפ", הוא מספר. "אמרתי להן שמעל הכל, הן צריכות להפעיל את הראש ואת השכל הישר. אם נתקלים ברב שנוגע אפילו בכתף בקצה האצבע, זה כבר אמור להדליק נורה אדומה. רב לא אמור לגעת באישה, לא משנה מה.

"הן גם צריכות לדעת שאף אחד לא חסין מנפילות. מצד שני, גם לא לאבד את 'אמונת החכמים'. אנחנו לא מפחדים לדבר על זה".

דיברת איתן על הפרשיות האחרונות שנקשרו באישי ציבור דתיים?

"הצגתי בפניהן את המקרים, בלי שמות, רק 'תת אלוף' ו'רב' ו'חבר כנסת', ושאלתי מה לדעתן קרה פה. התפתח דיון - הבנות אמרו שיכול להיות שזה בגלל שיכרון כוח, ומצד שני עלתה השאלה 'מה זה אומר שכל גבר הוא חשוד?'

"דיברנו על זה שלא צריך לפחד מכל הגברים, בטח לא מכל הרבנים. דיברנו על זה שצריך לפתח אמון בזהירות. לא שמעתי שם אמירות של 'אי אפשר לסמוך על גברים'.

"מה שמדהים זה שהבנות של היום לא נבוכות לדבר על העניין. לפני עשרים שנה בכלל לא יכולתי להעלות סוגיה כזאת. היום שמים הכל על השולחן, כי זה פשוט נמצא שם".

גם באולפנה של הרב כהנא יש כללים ברורים להתנהגות שבין מורֶה לתלמידה. "זה אולי לא תלוי על הקירות, אבל זה תלוי על לוח ליבו של כל אחד מהמורים. אם מורה יושב עם תלמידה לשיחה, תמיד יהיה שולחן שיפריד ביניהם. אם מסיעים תלמידה הביתה, היא לעולם לא תשב ליד הנהג, אלא רק מאחור. אף פעם במהלך שיחה לא תהיה התייחסות לעניינים פיזיים של התלמידה. אלה דברים מאוד ברורים לכולם".

אחרי שנים ארוכות במערכת החינוך הדתית ומול בנות דתיות, כהנא רואה את השינוי שעובר על המגזר. "אחד הדברים שמאפיינים את דור התלמידות של היום הוא אובדן התמימות. יש להן נגישות לכל מיני חומרים ותכנים, לאו דווקא פורנוגרפיה. הליברליות וכל מה שקשור לעניינים של בינו לבינה הפכו לחלק מאורח החיים שלנו, הכל נגיש וקל, ולכן כבר אין תמימות". 

הרב יונה גודמן, המנהל החינוכי של מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, אמר השבוע בראיון לערוץ 7: "כששומעים רצף של שלושה סיפורים על שלושה בכירים שניתן לכאורה להתגאות בהם, וכלפי שלושתם יש האשמות, ברמות ובהקשרים שונים, אנחנו נדרשים להתמודד. אני סבור שצריך לומר לתלמידים את האמת, והאמת היא שאין לי מושג לגבי העובדות. חרף הסקרנות הטבעית, תפקידנו לעזוב את זה ולתת למערכות המשפט ולמערכות האחרות לפעול. 

"זה לא פותר אותנו מעיסוק בסוגיה, יש לא מעט מורים שהתגובה המיידית שלהם היא שמדובר בלשון הרע ואפשר לעבור לסדר היום, אבל התלמיד לא חוזר לסדר היום. הוא חשוף לתקשורת ושואל איך יכול להיות שאדם הנאמן לתורה נופל. כאן התשובה, לצערי, היא שתיאורטית, זה יכול להיות.

"הרתיעה מעיסוק בנושא מובנת. זה לא צנוע לדבר על צניעות כל הזמן. אבל תפקידנו הוא ללמד איך התורה מתגלה גם בתחומים הרגישים, איך היא קובעת כללי ייחוד וצניעות, שמונעים את הבעיות הללו.

"יש תלמידים שפותחים את הסוגיות בנינוחות, יש כאלה שעדיין קשה להם. אנחנו לומדים איך לעשות זאת בלי לרדת ברמה ולהיגרר לצהוב".

אילת וידר כהן. יש שינוי

בניגוד לעבר, גם התלמידות לא מפחדות לדבר על הנושא. "אין לנו פחד, כי הכללים ברורים", אומרת ה' בת ה־17, תלמידת האולפנה בכפר סבא. "יש כללים הלכתיים כמו ייחוד, שאסור להיות עם גבר בחדר סגור, ויש כללים בין התלמידות למורים. אין מצב שבת יושבת עם מורה לבד, אז אין פחד. אנחנו מדברות בינינו הרבה על מה שקורה בחוץ, בחדשות. שמענו על מורה בבית ספר שהתעסק עם תלמידה שלו, חשבנו לעצמנו אם זה יכול לקרות כאן ומייד שללנו, כי אין בכלל מצב להיות בסיטואציה כזאת. 

"העובדה שמדברים על זה ולומדים איך להתנהל עוזרת מחוץ לבית הספר. יש לנו ממשקים עם בנים - למשל, בבני עקיבא, אבל אני חושבת שבנות יודעות להציב גבול, להגיד לא. יש מקרים שיושבים עם בנים ואז מתקרבים, וזה מביך ולא נעים, וצריך לדעת לקום ולומר, 'סליחה, זה לא מרגיש לי נוח'. אנחנו לא מחביאות את הנושאים האלה".

•   •   •   •   •​

גם התקשורת הדתית־לאומית עוברת שינוי, אם כי איטי וזהיר יותר. "אני לא רואה שבין כלי התקשורת הדתיים יש תחרות לפרסם מקרים כאלה", אומר עמנואל שילה, העורך הוותיק של עיתון "בשבע". "אין ששון להיות הראשון ואין תחרות סקופים בתחום. 

"צריך להודות שבסיקור התקשורתי של פרשיות של עבריינות מין מכל סוג יש מימד של מציצנות. כביכול יש לנו היתר לפרסם חומר פורנוגרפי למחצה, בכסות של מאבק בפשע. בתקשורת הדתית לא כל כך ששים לעשות את זה.

"זה לא אומר שמתעלמים מהמקרים. כשיש טיוטת כתב אישום נגד בוכריס, אז מספרים שיש טיוטת כתב אישום, אבל לא מפרטים בדיוק את סעיפי ההתרחשויות כפי שהם מתוארים שם, פרט אחרי פרט. לא הכותבים ולא הקוראים בתקשורת הדתית חושבים שהדיון התקשורתי צריך להיכנס לפירוט כזה. 

"התקשורת הדתית מבינה שיש לה תפקיד במאבק בתופעות האלה, ובצורך להרחיק את מי שכשלו וחטאו בדברים האלה, ולכן היא כן כותבת.

"אם יגיע אלי מידע על מקרה כזה, אני קודם כל אפנה אותו לפורום תקנה או לרב אליהו ובית דינו. שיעשו בירור יותר מקצועי ומעמיק ממה שעיתון יכול לעשות. אני מעדיף לוותר על סקופ כדי שהמידע שאפרסם יהיה יותר בדוק ויותר אמין.

"אם יש מתלוננות בציבור הדתי־לאומי, הן הולכות קודם לפורום תקנה או למקומות כאלה, ורק אחר כך זה יגיע לעיתונאים. זה לא כמו שהדס שטייף אומרת 'בדקתי ומצאתי שהוא הטריד'. אנחנו מעדיפים שיבואו עם הגושפנקה של מישהו שהוא קצת יותר מעיתונאי. אם יש גושפנקה של פורום תקנה או של הרב אליהו, אנחנו נפרסם.

"פעם, כשהיו מעלים פרשיות כאלה בציבור הדתי, היה חוסר אמון מצד האנשים. היו אומרים, 'לא יכול להיות', 'אל תשמיצו'. לא רצו לשמוע 'לשון הרע'. היום יש הבנה שיש מקרים כאלה גם בתוך מחננו, שהוא לא נקי וטהור. אין ציבור שחף מחוטאים. הציבור נלחם בזה, והתקשורת שותפה לזה".

באתרי האינטרנט הדתיים־לאומיים המצב דומה. "אנחנו כן מדווחים, אבל בלי התיאורים", אומר אריה יואלי, עורך אתר "סרוגים". "שמעתי משפט שאומר: 'אתה לוקח כחול, מערבב עם צהוב, יוצא לך ירוק' (דולרים; י"ש). זה בעצם היחס האמיתי לסיקור של פרשות כאלה.

"אם יש כתב אישום חמור נגד הרב דוד הריסון, אנחנו לא נרד לפרטים מה עשה לה ואיך עשה. מצד שני, צריך לנקות את המחנה. לא נחפה על עבריינים, גם כלכליים וגם מיניים.

"לפני חמש שנים היה קו אחר בכל הציונות הדתית. הרעיון היה שלא רוצים שאנשים ייחשפו לדברים האלה. 'הוא נישק אותה', 'הוא חיבק אותה' - אלה לא דברים שהציבור רצה להתעסק בהם. השינוי הגדול התרחש אחרי פרשת הרב מוטי אלון, ואחר כך עזרא שיינברג. שינו כיוון. אמרו 'נפרסם, כדי להוציא את האיש מתוך הקהל'. במיוחד כשזה מגיע למשפט וכתב אישום".

אתם מפרסמים גם כשיש חשדות?

"בהחלט".

•   •   •   •   •

הרבנים תמימי דעים שהחשיפות של העת האחרונה גורמות נזק תדמיתי לחברה הדתית. "בימים האלה מסתובבים בארץ הרבה מאוד אנשים שחושבים מחשבות שליליות על 'הדתיים האלה'", אומר הרב שמואל אליהו. "מדברים על זה ש'הם חושבים שהם צדיקים' וכל הדברים הדומים, וזה גורם לחילול השם.

"אחת הבעיות היא שאנחנו מטפלים ביתושים במקום לייבש את הביצה, ולא רק בציבור שלנו. הרי אתה שומע את זה בכל מקום - מורים, מרצים, במאים, שחקנים, קצינים, ח"כים, שרים ונשיאים. הם כולם יתושים שעוקצים, וצריך לטפל בהם ולהדביר אותם.

"אבל הבעיה עמוקה יותר. צריך לייבש את הביצה. אם חושבים להכניס בטנק אחד חייל וחיילת, זה לא לייבש את הביצה. אם לח"כים יש נהגות ולא נהגים, זאת ההכנה ליתוש הבא. 

"הרבה פעמים ההלכה עוזרת להימנע ממצבים כאלה. למשל, דיני ייחוד, שלא מאפשרים הימצאות ביחד, איסור נגיעה ושמירה על לבוש מכובד. אם היו שומרים על הדברים האלה, זה לא היה קורה. תמיד אני חושב על הבבא סאלי, שהיה נזהר מאוד בשמירת העיניים. התלמידים שלו היו מתפלאים איך איש צדיק כזה נזהר ככה, הרי אין סיכוי שייפול. ולמרות זאת, הוא ידע שהוא צריך להיזהר. כל אחד צריך להיזהר".

הרב גיסר מסכים כי "בשלב הראשון, הפרשיות האלה גורמות נזק לציונות הדתית. זה נזק חינוכי, בעיקר אצל בני נוער, שנחשפים למקרים רבים של אנשים שחלקם אנשי ציבור, חלקם אפילו אנשי תורה שנחשפו בקלונם.

"זה גורם מפח נפש, וזה פוגע משמעותית באמונה שדרך התורה היא דרך שבה אדם נשמר ונזהר יותר מפגיעה ומלהיות פוגע. זה בהחלט מכתים את דרכה של תורה.

"אבל במבט עמוק יותר וארוך טווח, גם אם זה כואב עכשיו, מדובר ביציאה מעידן של תמימות. אנחנו מבינים שמצוות שבין אדם למקום אינן מבטיחות זהירות ושמירה על בין אדם לחברו. אנחנו מבינים שהבסיס לתורה הוא מידות טובות ומתוקנות. יש חובה לבסס בראשית חינוכו של האדם מידות טובות. תהליך של לקיחת אחריות אישית רצינית הוא תהליך שמביא תקנה לחברה".

judadatit@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו