שרים בלי תיק

גם "לשיר" וגם "מסיבת השנה" מתהדרים באנסמבל חלומי של שחקנים. בנוסף, שניהם עושים שימוש עצל במבנה אפיזודי רופף שמתנקז לאירוע גדול; שניהם נטולי כל מקוריות ו/או השראה ו/או סצנה מבריקה; ושניהם יהיו פשוט מושלמים כשתצפו בהם בשעת טיסה (או בזמן שאתם מקפלים כביסה) בעוד כמה חודשים.גם על המסך הגדול שניהם בלתי מביכים לצפייה. 

"לשיר" - סרט אנימציה מוסיקלי, צבעוני והיפראקטיבי שגדוש בהסחות דעת כאלה ואחרות - הוא ככל הנראה הסרט הכי פחות מזיק של אולפני אילומיניישן עד עתה. אבל כמו קודמיו (סרטי "המיניונים" ו"החיים הסודיים של חיות המחמד"), גם הוא מקדש את הנוסחתיות וסוגד לבינוניות. וגם לו אין טיפת נשמה. הוא נראה נהדר, כמובן. וגארת' ג'נינגס ("מדריך הטרמפיסט לגלקסיה"), שכתב וביים, מתמיד לנוע בקצב גבוה מסיקוונס לסיקוונס, כך שהסיכוי שתמצאו את עצמכם משתעממים די נמוך.

במרכז ה"עלילה" ניצב קוואלה בשם באסטר (מתיו מקונוהיי), שמחליט להפיק תחרות סטייל "כוכב נולד" כדי להציל את התיאטרון הכושל שלו. אל האודישנים מגיעים מלאנתלפים נבחנים, ומתוכם אנו נשארים בסוף עם עכבר חובב סינטרה (סת' מקפרלן), דורבנית שעושה רוק נשי בועט (סקרלט ג'והנסון), חזרזירה עקרת בית ששרה קייטי פרי בזמן שהיא שוטפת כלים (ריס ווית'רספון), גורילה ששר סול (טארון אגרטון) ופילה ביישנית עם קול מלאכי (טורי קלי). 

בשעה שכל החבורה העליזה הזאת עוסקת בהכנות ל"מופע הגדול", פסקול שופע להיטים מתנגן ברקע ללא הפסקה, וגם כאן, כמו בכל יתר האגפים, ניתן לומר שלא נלקחו סיכונים מיותרים. I'm So" ,"Under Pressure" Excited", "Hallelujah" - כולם בפנים, כמו גם כמה שניות של ניקי מינאז' (כי מי לא רוצה שהפעוט שלו ייצא מהאולם תוך כדי שהוא שר "Oh my gosh, look at her butt"?).

אז כן, "לשיר" הורג את הזמן באופן סביר. אבל לא תחמיצו יותר מדי אם תחליטו להישאר בבית ולראות את "זוטופיה" שוב.

הסיפור עם "מסיבת השנה" - מהתלת חג מולד פרועה, גסה ומאולתרת שמעוררת גיחוכים מזדמנים - דומה. גם כאן אף אחד לא השקיע יותר מדי בדמויות או בתסריט. כי מי צריך דמויות או תסריט כשיש כל כך הרבה קומיקאים מוכשרים שמאכלסים לוקיישן אחד? את האנסמבל מובילים ג'ייסון בייטמן וג'ניפר אניסטון - שמשחזרים אחד לאחד את התפקידים שהם עשו בסרטי "איך להיפטר מהבוס" - ולצידם ניתן למצוא שמות רעננים כמו טי.ג'יי מילר ("עמק הסיליקון") וקייט מקינון ("מכסחות השדים"). 

התרחיש הוא כזה: רגע לפני חג המולד, מנכ"לית ביצ'ית (אניסטון) מבקשת לסגור את חברת ההייטק שאותה מנהלים שני לא יוצלחים (בייטמן ומילר). התקווה היחידה, כך חושבים שני האהבלים שלנו, היא לארגן מסיבה אגדית ולהזמין אליה לקוח פוטנציאלי חשוב. הלקוח ייהנה כל כך שהוא יחתום על חוזה בו במקום, והחברה תינצל.

לא אשקר לכם: למרות בינוניותו, "מסיבת השנה" הצליח להצחיק אותי כמה פעמים. עם זאת, קשה להתעלם מכמות הבדיחות שגוססות באיטיות בדרך אל הפאנץ' ליין. ועוד יותר קשה להתעלם מכך שהסיפורים האישיים שמלווים את הדמויות השונות אינם מאוד מעניינים. שוב, סרט סביר. אבל אם אתם מחפשים משהו שהוא יותר מהמינימום האולימפי, מוטב שתחפשו במקום אחר.

"לשיר" ("Sing"), במאי: גארת' ג'נינגס. ארה"ב 2016

"מסיבת השנה" ("Christmas Office "Party), במאים: ג'וש גורדון וויל ספק. ארה"ב 2016

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו